נוזקה

נוֹזְקָה – באנגלית: Malware מכונה גם תוכנה מזיקה, תוכנה זדונית היא תוכנה שמטרתה לחדור או להזיק למחשב, (ויקיפדיה)

מצב רוחו של סרן רשף נווה היה רע. רשף שירת באחד המקומות הנחשקים בארץ, מערך הסייבר הלאומי במשרד ראש הממשלה. חבר בצוות נבחר של מומחים שתפקידם לפתח דרכי התגוננות מפני התקפות סייבר על משאביה האסטרטגיים של המדינה, וגם לתכנן אמצעים לתקוף חזרה. מאז שהיה ילד התבלט רשף בכול אשר עשה. כישרונו המיוחד בתחום המחשבים התגלה עוד בבית הספר היסודי. כשהגיע לתיכון, כבר הכיר את המחשב ושפות התכנות השונות יותר טוב ממוריו. הוא היה מעולה גם בשאר המקצועות עד כי ניתן לו לדלג כיתה. את לימודי התואר הראשון במדעי המחשב החל כבר בגיל שבע עשרה, והמשיך אותם כעתודאי. את השרות הצבאי עשה ביחידת מודיעין סודית במקביל ללימודי התואר השני במחשבים. עם זאת, רשף לא היה גיק מחשבים טיפוסי, כפי שאולי אפשר היה לחשוב. בנוסף ללימודים הוא היה ספורטאי בעל הישגים. אבל, מול כל הטוב הזה לרשף הייתה מגרעת אחת. הוא היה בעל אגו ענק ונטה לזלזל במי שלדעתו לא היה ברמתו. ברור שתכונה זו לא הקנתה לו אוהדים רבים בקרב הסובבים אותו בתקופות השונות של חייו, מה שלא הפריע לו במיוחד במהלך השנים. טוב היה לו בבדידותו החברתית שפינתה לו זמן יקר לשפר את עצמו במקום לבזבז את זמנו בקשרים משעממים עם עמיתים.
לפני כחצי שנה, אחרי שלוש שנים בחיל המודיעין. קיבל רשף הצעה לעבור למערך הסייבר הלאומי ולהמשיך שם את שירותו הצבאי בלבוש אזרחי. זה היה ללא ספק קידום משמעותי. ביחידה שלו ראו בכך בעיטה שהטיסה אותו החוצה. שיעוף למעלה, למערך הסייבר, אמרו שם, ובלבד שיעוף מכאן.

די מהר התאקלם רשף במערך הסייבר וגיבש לעצמו דעה ביחס לשאר אנשי הצוות איתם עבד. מי נחשב בעיניו יותר ומי פחות. במערך היו אנשים מוכשרים מאד, ולא מעטים היו ברמתו, ובכל זאת הוא נטה לחשוב שרובם ככולם נחותים ממנו. את הציון הנמוך ביותר הוא העניק דווקא למנהל הישיר שלו, ד"ר יעקב (יאשה) לויטוב. האחרון הגיע מרוסיה לפני עשר שנים, שם היה חוקר בכיר בחברת הגנת התוכנה קספארסקי. אנשי הצוות שלו כינו אותו בהלצה "השפיון של פוטין", בדיחה שלא ממש הצחיקה אותו. לויטוב היה איש שקט ויסודי, ומומחה בעל שם בתחום ההתגוננות מפני ווירוסים. ההתנגשות בין רשף לבינו לא אחרה להגיע. רשף היה מטבעו נמרץ ואנרגטי וכשננעל על רעיון מסוים, הוא שאף לרוץ איתו קדימה במלא הכוח. ד"ר לויטוב היה שקול ויסודי, ונאלץ פעמים רבות לרסן את רשף, מה שחירפן לגמרי את הבחור. כיוון שרשף לא יכול היה לערער על סמכותו של לויטוב כמנהל, נהג להעביר את ההתגוששות ביניהם לזירת הכישורים המקצועיים, ותקף בכל הזדמנות את ההצעות והפתרונות שלויטוב הביא. לויטוב ניסה להכיל את קריאות התיגר של רשף, כי הכיר ביכולותיו הגבוהות, אבל גם לו העסק החל להימאס והוא החל להיות קצר רוח יותר ויותר כלפי רשף.
זה היה המצב לפני שבועיים, כשהטיל ד"ר לויטוב על חברי הצוות לתכנן התקפת סייבר על סימולטור שמדמה במדויק את מערך הבקרה של תחנת כוח של חברת החשמל. סימולטור זה היה פרויקט המחמד של לויטוב והוא השתמש בו לפיתוח אמצעי הגנה רב שכבתיים מפני תקיפות סייבר. אמצעים שהוטמעו, לאחר שיעילותם הוכחה, במערכת הבקרה האמיתית של תחנות הכוח של חברת החשמל. אף אחד מאנשי הצוות לא הצליח עד כה לחדור את חומת ההגנה שבנה לויטוב מבלי שיתגלה וינוטרל. כעת, קצת כקנטוּר, ולא מעט בניסיון לקצץ את כנפיו של רשף, אׅתגר לויטוב את רשף להצליח במשימה עד לסוף השבוע. לאורך כל השבוע ניסה רשף שיטות שונות לחדירה ובכולן נכשל. למרות שההתנהלות של שניהם הייתה על פניה עניינית, הם ידעו שזהו סוג של מאבק יוקרה ביניהם, ולכן חוסר ההצלחה פגע בעצב רגיש אצל רשף. לראשונה הוא כשל במשימה. להוסיף שמן למדורה, בישיבה השבועית שנערכה באותו היום, דיבר ד"ר לויטוב בנימת ביקורת על הכישלון של הצוות בפיצוח הסימולטור של מערכת הבקרה של חברת החשמל. הוא אמנם כיוון את דבריו לכל הצוות, אבל רשף זיהה נימה של לגלוג בדבריו והיה בטוח שהדברים מכוונים אליו אישית.
כל אותו יום ואל תוך הלילה, חשב רשף רק על דבר אחד. איך לעזאזל לפרוץ לסימולטור של לויטוב. הוא גלגל במוחו רעיון אחרי רעיון, מתלהב מיד, מתאכזב ופוסל לאחר מחשבה נוספת. לבסוף אמר נואש ונשכב, מכין את עצמו לקראת שנת הלילה. כשכבר היה במחצית הדרך בין ערות לשינה, צץ לפתע במוחו הפתרון שחיפש. הוא ניתח אותו במהירות במשך כמה שניות. כן, זה בהחלט ישים. אני צריך לרשום אותו מיד, הרהר. רשף התיישב מחדש, הדליק את האור, לקח עיפרון ומחברת וכתב קוים מנחים.
התקפה בשני שלבים. שלב ראשון להכניס תוכנת פיתיון. היא תיכתב כך שתזוהה במתכוון על ידי חומת האש, ובעוד היא מעסיקה את משאבי המערכת, להכניס בשלב השני את הנוזקה האמיתית, את הווירוס שישתלט על סימולטור לויטוב ויגרום לקריסתו. רשף ראה בעיני רוחו כיצד הוא חושף לכולם, ולד"ר לויטוב בראש ובראשונה כי הוא זה שהשחיל את התוכנה הזדונית פנימה. זה הולך להיות מחזה, הרהר בהנאה לא מוסתרת.
את התוכנה עצמה לא יכול היה להתחיל לכתוב, כי נאסר על אנשי הצוות לקחת איתם הביתה אפילו שורת קוד אחת. לא נורא, מחר על הבוקר יעשה את זה. שעתיים-שלוש ויהיה לו קוד מוכן לפעולה. לראשונה מזה כמה שבועות רשף הלך לישון כשהוא מרגיש שוב בשליטה.
למחרת, רשף הקדים להגיע ומיד התיישב אל המחשב שלו. הוא עבד כשעה, בונה את חיל החלוץ, בשר התותחים המיועד להיטרף על ידי מערך ההגנה של הסימולטור. לאחר שסיים שיגר אותו פנימה. הסימולטור הגיב כפי שציפה, מזהה ותוקף את הקוד הפולש. כעת עבר רשף לכתוב את הנוזקה האמיתית. זה היה שלב מורכב יותר, ורשף נדרש לכל מיומנותו על מנת לגבש את הקוד. הוא ערך מספר תקיפות ניסיון שנכשלו, זיהה וטיפל בנקודות התורפה שמצא. לקראת השעה אחת עשרה הרגיש שהוא מוכן.
רשף החליט לבצע את התקיפה במהלך ארוחת הצהריים. כך, כשכולם יחזרו מחדר האוכל וד"ר לויטוב יתיישב להמשיך לשכלל את הסימולטור האהוב שלו, הוא יופתע. כדי לגרום לו להזיע קצת יותר, החליט רשף לשלוח את הווירוס בשרשור של מספר כתובות עוקפות. בזמן שלויטוב יתהה מה קרה, רשף ילכסן אליו מבטים דרך חלון המשרד השקוף ויתמוגג למראה המבוכה שעל פניו, בטרם יחשוף שהוא זה שגרם לכך.
אולם האוכל היה מלא למחצה. לראש מערך הסייבר, יוספי, היו היום אורחים חשובים. כי מספר שולחנות הוצמדו יחד באזור ההנהלה ואליהם הסבו ראש המערך עם כמה אזרחים שרשף לא הכיר, ועוד מספר קצינים בכירים מחיל מודיעין. רשף זיהה ביניהם את ראש אגף מודיעין, האלוף בנטל. הם ניהלו שיחה ערנית בקולות נמוכים. הוא הפנה את ראשו וראה את ד"ר לויטוב שני שולחנות ממנו, סועד עם כמה מאנשי הצוות. רשף בחר לשבת לבדו, כדי שיוכל לחשוב בהנאה ובלי הפרעה על ההפתעה שמחכה לדוקטור כשיחזור מהארוחה בעוד זמן קצר.
לפתע, כבו האורות בחדר האוכל. יחד איתם השתתקה נהימת האויר בתעלות המיזוג. השיחות דעכו והשתררה דממה. אנשים הרימו ראש והביטו סביב בתהייה. עברו עשר עד חמש עשרה שניות והתאורה שבה. חצי דקה אחר כך נשמעה שוב הנהימה כשהאוויר חזר לזרום בתעלות המיזוג. כולם חזרו לעסוק בענייניהם. כמה דקות אחר כך נכנס לחדר האוכל סגנו של ראש מערך הסייבר, ניגש ישירות ליוספי ולחש משהו על אוזנו. יוספי גחן אל האלוף, אמר לו מספר מילים ושניהם קמו ויצאו מחדר האוכל, כששאר המסובים נלווים אליהם. בדרכו החוצה סימן יוספי בידו ללויטוב להצטרף אליו. רשף המשיך לשבת, תוהה על המהומה, קצת מתוסכל על שלויטוב לא חוזר מיד לחדרו ומעכב בכך את רגע הסיפוק.
אחרי זמן קצר פשטה הידיעה בין הסועדים. עקב תקלה, רוב המדינה נותקה מחשמל. ורק כמה תחנות כוח פרטיות נותרו פועלות. קמפוס מערך הסייבר היה מגובה בגנרטורים לשעת חירום, והם נכנסו לפעולה תוך שניות מרגע הנפילה. רשף סיים את הארוחה וחזר למחלקה כשהוא זועם על התזמון הלא מוצלח של התקרית. הוא התיישב לשולחנו והעלה את יישום הסימולטור. לפחות איהנה לראות מה מצפה לד"ר לויטוב כשיחזור עוד מעט, הרהר.
הוא הפעיל את היישום. הלוגו המוכר של נורת חשמל עלה ומיד נפתח עמוד הכניסה. הסימולטור פעל כרגיל. רשף הופתע. האם שוב ניצח הסימולטור את הנוזקה שרשף שלח אליו? מאוכזב פנה לבדוק במחשב שלו מה קרה. אולי לא החדיר את התוכנה הזדונית דרך הפרצה שגילה כפי שתכנן? אם כן, עדיין יש לו זמן לתקן את הפעולה לפני שלויטוב יחזור. רשף בחן שוב את קוד הווירוס ואת תהליך השיגור. הכול נראה כשורה. הוא שלח מבט נוסף במסך, מרפרף בעיניו על פקודות ההפעלה בפעם האחרונה, לפני שישלים עם העובדה ששוב הובס על ידי הסימולטור של ד"ר לויטוב… ודמו קפא.
ההבנה נחתה עליו כנפול הר. הוא טעה בכתובת השיגור של הנוזקה ובמקום לשלוח אותה לסימולטור של תחנת הכוח, הוא שלח אותה בטעות לכתובת האמיתית של מחשב תחנת הכוח בחדרה. שתי הכתובות נמצאו במדורים שונים לגמרי ברשת המחשבים, אבל רשף נזכר שנכנס למדור תחנת חדרה בבוקר כדי לבחון משהו. אולי השאיר את המדור פתוח ו…
המחשבה שהוא זה שגרם לנפילת רשת החשמל במדינה איבנה אותו. רשף ישב משותק בראש ריק ממחשבות. הוא חש כמו על סף התקף לב. החדר הסתובב סביבו במעגלים. רשף הבין שהוא חווה התקף חרדה. הוא נשם נשימות עמוקות וניסה להירגע. מה עושים? איך עשה טעות כזו? דווקא הוא, מכולם? רשף חש שעולמו חרב עליו. לאט-לאט התאושש והתחיל לחשוב בצלילות יחסית. האם עליו לגלות שהוא האחראי לפאשלה הנוראה? הרי חייו לא יהיו חיים מאותו הרגע. עדיף יהיה לו למות. הוא חייב לכסות על המעשה. רשף מיהר ומחק כל זכר של הנוזקה מהמחשב שלו. מאחר והוא התחיל את העבודה עליה רק לפני כמה שעות, עדיין לא נוצר לה גיבוי ברשת. כעת הייתה כלא הייתה.
ד"ר לויטוב חזר לאחר חצי שעה ומיד כינס את כולם לתדריך בחדר הישיבות. בקולו האיטי עדכן את הנוכחים. תחנת הכוח של חדרה נפלה, ובגלל העומס שנוצר ברשת החשמל הארצית, הפילה בפעולת שרשרת גם את תחנת אשדוד ואחריה את תחנת זיקים. כעת פועלים בחברת החשמל לנָתק בין האזורים. כבר החזירו את תחנת זיקים לפעולה ובקרוב תחזור גם תחנת אשדוד. תחנת חדרה עדיין משותקת. מרכז הבקרה הארצי של חברת החשמל פנה לפני זמן קצר למערך הסייבר הלאומי בחשד שמקור התקלה בתקיפת סייבר עוינת על מחשב הבקרה הראשי של תחנת הכוח בחדרה. ראש מערך הסייבר כבר שלח צוות למקום כדי לחקור. כיוון שצוות לויטוב עוסק בסימולציה של תקיפות על מתקני אנרגיה, הם מתבקשים לנתח את הסיבות אפשריות להצלחת הפריצה.
רשף ישב בשקט לא אופייני במהלך התדריך. חששותיו התאמתו וכעת, כששמע על צוות החקירה שיצא לחדרה, היה בטוח שלא יעבור זמן רב עד שיתגלה מקור ההתקפה ויעלו עליו. המחשבה על האפשרות הזו הריצה בראשו תסריטים מסויטים. "אדון רשף," עורר אותו לויטוב ממחשבותיו האפוקליפטיות, "גם אתה מוזמן לתת רעיון, אם יש לך כזה." אמר כשהוא תוהה מדוע רשף שותק ולא קופץ כמו תמיד ומפגיז בהערות והצעות.
בחמש אחרי הצהריים נקראו אנשי המחלקה לעדכון נוסף. "יש נתונים ראשונים מחדרה. כבר ברור שתחנה הותקפה על ידי ווירוס," דיווח ד"ר לויטוב. "אבל עדיין לא ידוע מי עשה את זה. עשו עבודה טובה החוליגנים. חושבים שזה אירן, או האקרים של מדינה במזרח אירופה." לויטוב, יוצא קספארסקי, התקשה לבטא את השם רוסיה, אם כי לכולם היה ברור שאליה התכוון. "ראש מערך מבקש אותנו להכין התקפת נגד, אחרי שנדע מי זה ואם ממשלה תחליט. אני צריך הצעות. רשף. נו, עכשיו זה הזדמנות שלך. תמיד מדבר הרבה. נראה אותך מביא משהו." לויטוב שוב התפלא על השקט החריג של רשף.
רשף האזין למחמאות שלויטוב העתיר על הפורצים האלמונים וצחק בליבו צחוק מר על המצב האבסורדי אליו נקלע. בינתיים לפחות, נראה שאין לחוקרים זנב חוט לגבי זהותו. איזה מזל שהחליט, סתם כתוספת משעשעת למשחק ההתעללות בלויטוב, לפרוץ לסימולטור בדרך פתלתלה במקום ישירות. רשף התחיל להשתחרר מהמתח בו היה שרוי מאז הצהריים. מה הלאה? צחוק הגורל הוא שלו יש את התשובה אותה לויטוב מחפש, אבל הוא מנוע מלהציע אותה. ואולי לא? אם החשדות מופנים החוצה, למה שלא יציע את מה שעשה לתחנת הכוח של חדרה? בשינויים קלים, כדי שלא תימצא זהות מעוררת חשד לווירוס של חדרה. כן, זה מה שיעשה. בכך ינקה קצת את מצפונו וגם יחזיר את ההכרה ביכולתו אצל הצוות.
למחרת, הציג רשף את המוטציה שיצר לנוזקה שלו. היא רצה על הסימולטור של לויטוב וגרמה לו לקרוס תוך שניות. לויטוב התפעל, אבל הרים גבה חשדנית למראה האיפוק והשקט, ללא היוהרה הרגילה, שבהם רשף הגיב להצלחת הווירוס שלו. הוא דיווח מיד לראש המערך יוספי שיש לו כלים לתגובה אפשרית. אחרי שעה חזר אליו יוספי ובישר לו שמחר בבוקר יתקיים דיון דחוף אצל ראש הממשלה על הנושא והוא מבקש ממנו להתלוות אליו. דוקטור לויטוב הנרגש ביקש וקיבל אישור לצרף גם את רשף. למקרה שיעלו שאלות מקצועיות, אמר.

"שלשום נערכה התקפת סייבר זדונית על המדינה ואנחנו צריכים לכלכל את צעדי התגובה שלנו. לפני שאכנס את הקבינט כדי להחליט מה נעשה וכנגד מי, עלינו לדעת ראשית כל את העובדות. ראש מערך הסייבר, מה בפיך," פתח ראש הממשלה את הדיון. בחדר נכחו בנוסף לשניהם, ללויטוב ורשף, גם ראש המל"ל, הרמטכ"ל, שר הבטחון, ראש המוסד וראש אגף המודיעין בצבא האלוף בנטל. בנסיבות רגילות, אם היה מזדמן לרשף, להימצא בדיון בנוכחות כל האישים האלה, שאותם ראה עד היום רק על מרקע הטלוויזיה, הוא וודאי היה נפעם מהתרגשות על הזכות שנפלה בחלקו. הידיעה שכל הפורום הנכבד הזה מתכנס בגלל התעלול שהוא עולל, כמעט ושיתקה אותו. הוא ישב מכווץ מאימה.
"בבדיקה שנעשתה מיד לאחר האירוע, הוברר מעל לכל ספק שתחנת הכוח בחדרה הושבתה בעקבות תקיפת סייבר שבוצעה נגדה. אנשי המערך שלנו עדיין מנתחים את המידע, אבל כבר כעת אני יכול לומר שהתחכום של הנוזקה הוא כזה שנדרשו משאבים של גוף גדול, או מדינה לפיתוחו." אמר ראש מערך הסייבר בפנים רציניות, ורשף נקרע מהמחשבה שאת השבחים המופלגים שחלק לו הראש, לעולם לא יוכל לזקוף לזכותו.
"ראש המוסד, מה אתה שומע ממקורותיך?" שאל ראש הממשלה.
"לצערי, למקורות שלי אין מידע לגבי יוזמי ההתקפה. הם לא קלטו שום דבר חורג מהרגיל, לפחות אצל החשודים המיידיים."
"אירן ורוסיה?" הקשה ראש הממשלה וראש המוסד הנהן בתשובה.
"האלוף בנטל, מה אצלך?" פנה ראש הממשלה לראש אגף מודיעין.
"גם אנחנו לא מקבלים שום אישוש ממקורותינו אצל השכנים שלנו. אמנם קצין בדרג בינוני במשמרות המהפכה של אירן מיהר לזקוף את המעשה לזכותם, אבל אין לזה כל חיזוק ממקורות נוספים.
"אז בשלב זה אין לנו שום קצה חוט?" הקשה ראש הממשלה.
"מאחר ורשימת החשודים הפוטנציאלים שלנו כוללת כרגע את שתי המדינות האלה, אני מעריך, בסבירות גבוהה, שאת התקיפה ביצעה אירן," נטל ראש המוסד את רשות הדיבור, "אנחנו יודעים שהם מקיימים פעילות סייבר ענפה ומתקדמת שעדיין לא הצלחנו לחדור אליה. אחרי כל התקיפות שאנחנו מבצעים כנגדם, יש להם מוטיבציה לנסות ולפגוע בנו, וסביר שינסו זאת באופן שלא משאיר טביעת אצבעות. פעולה כמו זו שבוצעה מאד מתאימה לדפוס זה."
רשף ניתק את הקשב. הוא היה מוכן להימצא בכל מקום אחר, רק לא לשמוע את ראשי המדינה דנים בתוצאות של מעשיו. לרגע חשב לקום ולצעוק, "זה אני. אני ביצעתי את הפריצה. זה היה בטעות, סילחו לי!" אבל הכעס של האנשים החשובים האלה עליו, אחרי שיידעו מה עשה, נראה לו חמור הרבה יותר מאשר התוצאה הישירה של מה שגרם, והוא המשיך לשתוק, מנסה לדכא את ההמולה שבראשו. הוא התעורר מקיפאונו כששמע את לויטוב לידו נוקב בשמו "…ורשף, היושב כאן לצידי, הוא זה שכתב את הקוד. אז כן. אנחנו בהחלט יכולים להגיב, אם זה מה שתחליטו." כל הנוכחים נעצו ברשף את מבטיהם, מי בהערכה ומי במבט חודר.
"טוב, זה הכול בינתיים," סיכם ראש הממשלה את הדיון, "מחר לפני הצהריים אכנס את הקבינט לקבל החלטות. תיידעו אותי מיידית בכול מידע חדש שיגיע." הוא נעמד ואחריו קמו שאר הנוכחים והחלו לפנות את החדר. גם אנשי מערך הסייבר פנו לצאת כשראש הממשלה קרא לעברם, "רשף, בוא רגע בבקשה." רשף המופתע ניגש בלב הולם אל ראש הממשלה. לויטוב ויוספי שנשארו במרחק מנומס מאחור והביטו בשניהם בציפייה.
"הווירוס שפיתחת, זה וודאי שאנחנו יכולים להפעיל אותו מבלי שידעו מי עשה זאת?"
"כן, אדוני, הם אולי ינחשו, אבל לא ידעו," ענה רשף בלב הולם.
"טוב, תודה. רציתי להיות בטוח," אמר ראש הממשלה ופנה לצאת.
"אני לא חושב שהאירנים עשו את זה," אמר פתאום רשף והדהים גם את עצמו.
ראש הממשלה הסתובב מופתע, "אתה לא חושב. למה?"
"כי…כי, זה לא נראה מתאים לקודים שלהם… כלומר, ממה שאני למדתי על הווירוסים שלהם," גמגם בתשובה.
"אם לא הם, אז מי?"
"לא יודע," רשף חש שחום מציף את פניו והן מאדימות. הוא שתק.
"טוב, בוא נשאיר את זה לקביעת הגורמים המקצועיים," ענה ראש הממשלה ויצא מהחדר.
בדרך חזרה, זכה רשף לשטיפה רצינית מלויטוב כשגם יוספי מביט בו בזעם. "מה פתאום אתה קופץ ואומר לראש ממשלה מה אתה חושב או לא חושב. אתה תכתוב קודים לווירוסים, ואת הסברים לראש ממשלה תשאיר למי שצריך להסביר. בכלל, אני לא מבין מה יש לך. קודם, עושה הרבה רעש, אבל אין פרודוקציה. עכשיו, עושה עבודה טובה, ודווקא שותק." בכול הזדמנות אחרת היה רשף עונה לו באבי אביו, אבל במצבו כעת לא נותר לו אלא להרכין ראש ולקבל את הגערות בדממה.

אם היום התחיל עבורו רע בדיון אצל ראש הממשלה, ההמשך היה גרוע יותר. מהדורות החדשות סיכמו את תוצאות ההחשכה שלשום בדיווח על כעשרים פצועים בדרגות שונות בעקבות הפסקת החשמל. רובם בתאונות דרכים בצמתים, כאשר רמזורים חדלו לפתע לפעול. היו כמה נפגעי חרדה שנתקעו במעליות והמתינו זמן רב לחילוץ, והייתה גם מישהי שנפלה במורד המדרגות ושברה את רגלה, כשחדר המדרגות הוחשך לפתע. רשף התקשה להכיל את העובדה שהוא הגורם לכל הפציעות האלה. כמה פעמים במשך היום כמעט שניגש ללויטוב כדי להתוודות על מה שקרה ובכל פעם נרתע, כשאינו מסוגל אפילו לדמיין איך הוא מתמודד עם מצב שכזה. המאבק הפנימי חנק את גרונו והוא נשם בכבדות.
לקראת סוף היום קרא לו ד"ר לויטוב לחדרו, "תכין את הקוד שלך עם דף הסבר ותעביר אותו מחר בבוקר למשלוח חבילות." משלוח חבילות היה שם הקוד הפנימי לקבוצה שרק אנשיה הוסמכו לשגר את הנוזקה ליעדיה. חזהו של רשף התכווץ כיווץ נוסף, "כבר יודעים מי עשה את זה?" שאל בלחש.
"עוד לא, אבל בכל מקרה צריך שיהיה מוכן, אז תעביר להם את הקוד."
רשף התלבט. אולי כעת יספר ללויטוב מה שקרה? אבל האחרון, שראה שרשף לא זז, המשיך, "מה אתה עומד? מפחד שלא תקבל קרדיט על זה? כבר כולם יודעים, אפילו ראש ממשלה יודע. נו, זוז כבר." אמר, משחרר כעס שעדיין היה בתוכו מהדיון של הבוקר. רשף פנה ויצא בכבדות מהחדר.
הוא כמעט לא עצם עיניים בלילה. לפנות בוקר שקע רצוץ לכמה שעות שינה טרופה. כשהתעורר, נבהל למראה השעה המאוחרת, מיהר לסיים את סידוריו ולצאת אל מטה מערך הסייבר. בעודו נוהג בכביש פנוי למדי במהירות נמוכה, שקוע בהרהוריו, נפלה עליו פתאום ההחלטה מה לעשות.
קצת אחרי תשע בבוקר הגיע רשף לבניין. הוא ישב מיד וארגן את קוד הנוזקה, כתב מסמך הסברים קצר ושיגר את החומר דרך הרשת הפנימית לתיבת הדואר המיוחדת של מחלקת משלוח החבילות. כשסיים, המשיך לשבת ללא תנועה עוד כחצי שעה ואז קם ללכת למשרדו של ד"ר לויטוב. בעודו עושה את הדרך הקצרה לשם, פרצה במחלקה המולה נרגשת. אחד מאנשי הצוות חלף לידו ובישר לו בחדווה, "שמעת? הולכים על אירן."
רשף השלים בריצה את הדרך לחדרו של לויטוב. לפני שהספיק לומר מילה, קיבל הדוקטור את פניו בעליצות, "זהו, החקירה אישרה באופן מוחלט. אירן שלחה את הווירוס. מר יוספי כבר עדכן את ראש מלל. הממשלה צריכה לקבל החלטה על התגובה בכל רגע." לויטוב התלהב כילד שנתנו לו סוף-סוף לנהוג במכונית אמיתית אחרי שנהג כל הזמן במכוניות צעצוע.
רשף ידע שזה כעת או לעולם לא. הוא אמר, "זה לא אירן, אני שלחתי את הווירוס לחדרה."
לויטוב התבונן בו בחוסר הבנה, "מה?"
"אני, אני זה ששלח את הווירוס לתחנה של חדרה," חזר רשף על המשפט.
"תגיד, אתה בסדר? מה אתה מקשקש. החקירה קבעה שזה האירנים." לויטוב לא קלט מה רשף אומר.
"אני רציתי לשלוח את הווירוס לסימולטור שלך ובטעות שלחתי אותו לתחנת הכוח. הכול קרה בגללי."
"רשף, אני לא מבין למה אתה אומר את זה. אי אפשר שזה אתה. הקוד מתאים בדיוק לסגנון אירני, כמו שהיה בווירוסים שהם שלחו בעבר. גם כתובת של שולח התחבאה כמו שהם תמיד עושים, אז אל תבלבל לי את מוח. יש לך איזה בעיה. כבר מאתמול אני מרגיש שאתה לא בסדר. אולי אתה צריך לראות רופא. אולי פסיכיאטר!"
"אני השתמשתי בסגנון שלהם, שראיתי בווירוסים שחסמנו, ואני גם שלחתי את הקוד לסימולטור דרך כמה פרוׄקסים. עשיתי את הכול כדי לעבוד עליך, כי אני …ואתה… בטעות שלחתי את הווירוס לתחנת חדרה. אני נורא מצטער. תודיע מהר למי שצריך. שלא ישלחו את החבילה." הוא היה על סף בכי, אבל לויטוב רק השתכנע עוד יותר שרשף ירד מהפסים.
"תשמע. אני לא יודע מה יש לך, אבל אתה לא במצב טוב. סע הבייתה לנוח ומחר נדבר ונראה מה לעשות," הוא אמר בטון מפייס.
"דוקטור לויטוב!" רשף כמעט צעק, "תיכנס לקוד של הווירוס ותסתכל. בשורה השנייה תראה קבוע שערכו 647, אבל הקוד לא משתמש בקבוע הזה. אתה יודע מה זה המספר הזה? זה השם שלי בגימטרייה – רשף נווה. החתימה שלי שהכנסתי כדי שתדע שזה אני. תגיד לי, איך האירנים יכולים להכניס את השם שלי לקוד שלהם!?"
לויטוב התבונן ברשף בפה פעור. הוא הרים את הטלפון וביקש אישור גישה לקוד הווירוס שנחשף בתחנת הכוח של חדרה. לאחר שהקוד המפוענח הופיע על צג המחשב שלו, הביט בו בריכוז שניה אחת ואז חזר והרים את הטלפון. "מר יוספי, יש לנו בעיה," אמר בשקט וחזר בשלושה משפטים על מה שרשף סיפר לו. הוא האזין בדממה מספר שניות ואז סגר את הטלפון, החזיר את המבט לרשף ואמר בקול חנוק, "מאוחר מדי. שלחו את החבילה לפני זמן קצר."

חצי שעה אחר כך, אחרי שהוא דרש שיגיעו מיד, עמדו רשף, לויטוב ויוספי במשרדו של ראש הממשלה בקריה. הורידים בראשו היו נפוחים והיה ברור שהוא על סף פיצוץ. שר הביטחון וראש המלל ישבו גם הם בחדר בפנים חמורות, שותקים.
"איך דבר כזה יכול היה לקרות?" דרש ראש הממשלה.
"אנחנו נחקור את הנוהלים…" התחיל יוספי למלמל וראש הממשלה קטע אותו בחדות, "אל תענה לי. זו הייתה שאלה רטורית. כרגע מה שמעניין אותי האם יש עדיין דרך למנוע מהווירוס לפעול."
יוספי הביט בלויטוב שנראה כמי שעומד להיות מוצא להורג. הוא לחש, "אני חושש שאין אפשרות כזו. אבל אם האירנים לא ידעו שאנחנו שתלנו את זה, אז אולי…"
"נו, באמת, אחרי שכול העולם יודע שווירוס עוין תקף את ישראל, ויומיים אחר כך פתאום התקפת סייבר מפילה את מערכת השליטה של בתי הזיקוק באבדאן, האירנים יחכו שנוציא הודעה רשמית? הם יודעים לעשות אחד ועוד אחד," רתח ראש הממשלה, "רבותי, תדעו שהמלחמה שעשויה לפרוץ בקרוב תהיה רשומה על השם שלכם. שלך יוספי ושלך לויטוב. של כולכם," התיז את המילים כשהוא כולל את שלושתם בצרור אחד. "זה הכול. עכשיו יש לי מלחמה להתכונן לה." הוסיף והפנה את גבו אליהם, מסמן שאין לו בהם כל עניין נוסף.
"הווירוס לא יפעל." המשפט הדהד בשקט שהשתרר בחדר כשראש הממשלה סיים לדבר. ראשי כולם נפנו אל רשף.
"מה אמרת?" שאל ראש הממשלה,
"הווירוס לא יפעל. לפני שמסרתי אותו למחלקת המשלוחים, שיניתי את התנאים באחת הלולאות בקוד. אחרי שהווירוס יחדור פנימה, אם הוא לא יתגלה בזמן החדירה, הוא פשוט יישאר קבור במחשב ללא כל פעולה," רשף דיבר בביטחון שקט.
"ואם יחפשו אותו, לא יכולים למצוא אותו?" הקשה ראש הממשלה.
"אם אין להם סיבה לחפש, למה שיחפשו?" ענה רשף בשאלה.
ראש הממשלה הביט בו בריכוז, "ולמה עשית את זה?"
"הייתי חייב, כי ידעתי שהאירנים לא אשמים."
ראש הממשלה החליף מבטים עם ראש המלל ועם שר הבטחון. "צאו מכאן!" סינן בפה קפוץ. שלושתם התרוממו מכיסאותיהם. פניהם של יוספי ולויטוב היו אפורים כקיר. רק רשף הרגיש, לראשונה מזה שלושה ימים, את הלחץ בחזהו משתחרר. הוא שאף בהקלה אוויר מלוא ריאותיו.