מתוך הצללים-פרק 1

היא עמדה בין העצים והשיחים ומתחה את המיתר בקשת שלה. שיערה השחור בעל הגוונים הסגולים התנופף ברוח. 'עכשיו!' פקדה בליבה לעצמה וירתה את החץ. בול במטרה. היא יצאה ממחבואה בין העצים ותפסה את הגופה של שומר האור שלפני רגע רצחה, "סוף סוף, האוכל" מלמלה והתיישבה על הדשא שהיה לח מעט מטיפות הטל כשהיא אוחזת בגופתו. כבר מזמן לא שתתה דם. אולי חודש. והיא גם מנסה לשתות אותו כמה שפחות, היא לא נהנת במיוחד לרצוח אנשים. אם כבר היא מרגישה רעב ממש חזק לדם, היא מעדיפה לרצוח שומר אור ולא סתם אדם תמים. היא פתחה את פיה שחשף את ניביה החדים אך הזעירים, ונעצה אותם בצוורו של האיש המת. היא הרגישה איך הדם חילחל מצוור הגופה לפיה, הרגישה את טעמו ואת ריחו… "זו היא! עיצרו אותה!" נשמע קול גברי ונמוך, ונשמעו צעדים רבים, צעדיי ריצה, לכיוונה. היא הסתובבה לראות מי אלו וגילתה את חיילי משמר האור שרצים לכיוונה, היו שם הרבה חיילים, והיא החלה לפחד מעט, אך לפני שהבינה מה קרה הרגישה איך שמשהו תפס בה וגרר אותה. "עזוב אותי, מי שלא תהיה, או שתצטער על היום שבו נולדת!" צעקה, "ששש!" שמעה והרגישה יד עדינה שחוסמת את פיה. כעבור כמה שניות הבינה שנגררה אל תוך השיחים. "מי את?" שאלה, מנסה להסתובב לאחור. "אוח, זאת אני, טיפשה." נשמע הקול המוכר, קול של נערה. אחרי שהורידה את ידה מפניה של יוקי, זו הסתובבה וגילתה מישהי שכמעט כל פניה עטופות בצעיף עבה וערוך, ושיערה מוסתר תחתיו. "אל תקראי לי טיפשה" אמרה בקור. בהתחלה יוקי לא הבינה, אך אחר כך הביטה טוב-טוב בעיניה של הנערה, שהיו הפרט היחיד בפניה שלא כוסה וזיהתה. "סאטורי! מה את עושה כאן?" אמרה, מופתעת. "ששש! הם עוד כאן בסביבה! וחוץ מזה, תנקי את עצמך, כבר ליכלכת אותי!" ענתה לה סאטורי בלחש מאולץ ונגבה בדשא את ידה הזעירה שהתלכלכה בדם שהיה על פניה של יוקי. "דם זה לא ליכלוך, דם זה אוכל." אמרה יוקי ושפשפה את פניה עד שהדם נוקה מהם, ואחר כך נגבה את ידיה בדשא כמו סאטורי. "תלוי בשביל מי," סיננה סאטורי, ובמשך כדקה ישבו בשקט. "אז מה את עושה כאן?" שאלה יוקי שוב. "הנה היא!" נשמע אותו הקול הגברי ששמעה קודם, ממש מעליה ומעל סאטורי. "או, או…" מלמלה סאטורי ושתיהן קמו בו זמנית, כאילו תכננו את זה. בנתיים כבר הגיעו שומרים נוספים. שתי הבנות פתחו בריצה, וסאטורי לגמרי שכחה שאין לה סיבה לרוץ כי כעת היא מוסתרת בצורה מושלמת מתחת לצעיף ובגדים רופפים, בגללם אי אפשר להבין אפילו אם היא בחורה או נער מתבגר.
"מי זה מי שלידה?!" נשמע אותו הקול הגברי, "אין לי מושג, אבל אם הוא עוזר לה צריך לתפוס גם אותו!" נשמע קול אחר. 'אני לא מאמינה! הם חושבים שאני…בן!' חשבה סאטורי בכעס. "אני לא מספיקה, את מהירה מידי, והם ישיגו אותנו בקרוב!" לחשה סאטורי ליוקי בזמן שהן רצות. "תחזיקי בי חזק!" הודיעה יוקי, ואחרי שסאטורי תפסה בה והידקה את אחיזתה, החלה סאטורי לרוץ במהירותה הערפדית.

"מה זאת אומרת ברחה?!" צעק המלך, למלכה שעמדה ליידו היה נדמה שהיא תהפוך להיות חירשת מצעקתו. "סאטורי מאגאנו ברחה מהכלא." אמר השומר בקול חסר אונים. "ואיך זה שאתה נמצא בתא שלה והיא בחוץ?!" צרח המלך, הפעם צעקתו הייתה חזקה אפילו עוד יותר, נדמה היה שהיא מרעידה את הקרקע. "היא…פיתתה אותי." אמר השומר, מסמיק, נזכר איך שהילדה המעצבנת הזו הבטיחה לו מספר דברים אם ייכנס אליה לתא, ובמקום זה בעטה בו בכל כוחה, ולמרות מבנה הגוף הזעיר שלה-יש בה הרבה כוח, ואז, לפני שהספיק להבין משהו נעלה אותו בתא שלה. המלך שם את ידו על מצחו ונאנח. "למה יש לי שומרים כל כך טיפשים?!" אמר ברוגז, "תירגע יקירי, נוכל לתפוס אותה שוב, והפעם נציב עליה שמירה טובה הרבה יותר." אמרה המלכה, מלטפת קלות את כתפו, אך המלך יצא מליטופיה והחל להלך ברחביי הכלא.
"אדוני," צעק חייל מתנשף שהגיע רק עכשיו, "מה?" שאל המלך העצבני. "אני ועוד כמה חיילים מצאנו את העיר בה יוקי אונורו מסתתרת!" החריז. רק עכשיו חזר מהמרדף הלא יוצלח אחרי יוקי ומי שהיה לידה, ולא הבין אפילו שלא רק יוקי חמקה ממנו, אלא גם סאטורי, אותה האחת שברחה מהכלא לפני כמה שעות, בגללה המלך ממש רותח כעת. "נהדר," אמר המלך והבעתו השתנתה מזועמת לשמחה מעט. "לא רק שנתפוס את סאטורי, נתפוס גם את יוקי, ואת שאר לוחמי הצללים, ונשמיד אותם אחד-אחד." אמר והדגיש כל מילה.

"חיילים! הקשיבו לי, והקשיבו לי טוב!" אמרה ליאנג, מפקדת משמר האור. היא לא אימצה את קולה, אך כולם שמעו אותה מצוין. "מה זה הרעש הזה?!" שאלה, "שאף אחד מכם לא יעז לצייץ." אמרה ושלחה מבט מאיים, שמעיניה הזהובות-ירקרקות נראה מאיים עוד יותר, לעבר שני חיילים שדיברו. "עכשיו כשיש כאן שקט, ניתן לדבר." פתחה בדבריה, "הוד מלכותו רוצה סופית להשמיד כל לוחם צללים באשר הוא." אמרה, והחיילים הריעו לשמחה. כל חיילי משמר האור רצו להראות חזקים בכך שיחסלו את לוחמיי הצללים, שעד כה אף אחד לא הצליח להביס. "שקט!" קראה וכולם השתתקו בבת אחת. "אתם כבר תריעו למי שנבחר." אמרה, מרוצה למראה סימני השאלה בעיני החיילים, "מה זאת אומרת? נבחר למה?" שאל אחד החיילים שעמד בראשית אחד מטורי החיילים. "זאת אומרת, שכדי להביס את לוחמי הצללים, אנו צריכים לדעת מהן נקודות החולשה שלהם, נכון?" שאלה, והחיילים הנהנו, עדיין לא מבינים במה מדובר. "וכדי לגלות זאת, צריך מישהו שיסתנן אליהם…" אמרה, וכולם מיד הבינו והחלו לתהות מי מבינם הולך להיות האחד שיסתנן לקבוצת לוחמי צללים, דבר שיהיה קשה לעשות. "אחרי שאני והמלך דנו בנושא, החלטנו לשלוח למשימה הזו את…" משכה, כולם הסתכלו בציפיה, "הירוטו אקיטה!" הודיעה, וכל החיילים הריעו והפנו את מבטיהם אל הירוטו, שעמד זקוף, מתגאה בעצמו על שנבחר לתפקיד הזה ומדמיין לעצמו איך ישסף את גרונם של לוחמי הצללים אחרי שיראה מהן החולשות שלהם.