מתוך הצללים – חלק 1 [מלא!]

צליל של טיפות הנוחתות לתוך שלולית נשמעו כהד בתוך החושך שהוא מצא את עצמו, מתעורר לתוך אפלה לא ברורה עם זיכרון מעורפל של הארבע שעות אחרונות. מנסה לקום ולהזיז את הגוף ומרגיש כבדות וכאב ראש נוראי שהתעורר לתוך מוחו. לאחר מספר דקות של מלחמה עצמית הצליח לקום, צמרמורת קלה עברה בגופו ומתוך רפלקס תפס את ידיו של עצמו, הבין כי הוא ערום בחציו והרגיש רטיבות סמיכה בידיו. דם? תהה. והתחיל לטפוח על גופו לאורכו לנסות להבין מה קרה, הרגיש כאבים ברגלו הימנית וכאבים בחזו כשנשם, תהה אם סדק צלע, גילה כאב חד ביד שמאל וכאב בראשו, ככל הנראה ממכה חזקה שחטף, תפס את ראשו ואנחת כאב יצאה מפיו. נלחמתי? בזמן שתהה התחיל ללכת ולגשש באפלה עד שמצא קיר, הבין לפחות שנמצא בתוך חדר ולא באיזו מכולה שכוחת אל, לאט לאט ההכרה שבה אליו והוא התחיל לשמוע את צלילי העיר משמיעים את קולם, סירנות משטרה חולפות והולכות, הוא הבין לפחות שהוא לא רחוק מהעיר, אם כי קצת נשמע שכן. בניין קומות? מלון אולי? פתח וסגר את פיו ובכך הרגיש את טעמו המר של חומר ההרדמה שבטח ניתן לו, אם כי עדיין לא הבין למה ניתן לו מלכתחילה. איפה אני? שאלה חלפה בראשו לצד מספר שאלות אחרות, המשיך וגישש לאורך הקיר עד שמצא מתג, לחץ עליו והדליק את האור. מה שראו עיניו קיבלו ביטוי בקול בעזרת מילים מאוד פשוטות "שיט, נדפקתי".

* * *
ג'ק קיבל טיפ לגבי אדם מסתורי שמסתובב באזור מרכזי בעיר החשוד במעשים אסורים והחליט לבדוק את הנושא לעומקו. הוא קיבל תיאור כללי גס של נראות האדם, שעה ומקום שבהם אמור להיות. ג'ק הריץ מספר בדיקות וגילה שהמקום הוא מסעדה הנחשבת לאיכותית מאוד. התקשר למספר אנשים וגילה שההזמנות למסעדה נעשו לפני פחות משבוע, שזה לא הגיוני בשום צורה שהיא מכיוון והמקום הזה בעל פרופיל גבוה צריך להזמין מקומות לפחות חודש לפני או אפילו יותר. אחרי שעשה מספר בירורים נוספים איבד את העקבות של ההזמנות, שזה העלה חשדות רבות בעיני ג'ק, חשש שנקלע למשהו שלא אמור היה לגלות עליו וניסה לחשוב איך להמשיך הלאה. לאחר מספר מחשבות החליט להמשיך ולחקור עוד קצת מבלי לדווח מכיוון והיה סקרן וידע שיורידו אותו מזה.
החליט להגיע אל המסעדה ולראות בעצמו מה קורה, לאחר שחנה במעלה הרחוב ויצא מהרכב, התקרב אל המסעדה והחליט כמעט מבלי לתת לכך מחשבה נוספת להתחזות למלצר. הלך אל הסמטה האחורית איפה שהאמין כי יש כניסה אחורית למסעדה וצדק, חיכה מספר דקות בכדי להבין מה קורה ומה השימוש באותה הדלת, לאחר מספר שניות נפתחה הדלת לרווחה ונשמעה צעקה "שנייה אני בא! אמרתי לך שאני מוציא את הזבל!" הנער שעמד בפתח הדלת והחזיק אותה עם גבו כי ידיו היו עמוסות שקיות היה לא יותר מאשר בן 16. זרק את השקיות אל פח הצפרדע הקרוב בתנופה אחת חזקה וחזר פנימה. ג'ק הרים את ידו והסתכל בשעון שהראה 20:07 החליט שזו ההזדמנות שלו להיכנס ובזריזות הגיע אל הדלת לפני שנסגרה. אני לא מאמין שאני עושה את זה חשב לעצמו כשנכנס אל תוך המטבח והתגנב הצידה אל החדר האחורי כמעט במידי. קיווה שלא ראו אותו וחיכה מספר שניות לראות אם ישנה תגובה מצד עובדי המסעדה. בזמן שחיכה להבין אם נתפס או לא, לקח נשימה עמוקה ומפל של ריחות התנגש באפו והכניס אותו לסחרור קל, ירקות טריים חתוכים ובשר שנצלה ממלא את ריח האוויר. כשהבין שלא גילו אותו ושהוא בטוח לעת עתה הסתכל מסביבו, החדר היה נקי ומסודר, לאורך הקיר הימני היו מקובצות ארוניות גבוהות שכמעט כיסו את כל הקיר בערימות של שניים-שניים ושמות התנוססו על כל ארונית וארונית. התחיל לפתוח באקראי ארוניות שראה שלא נעולות וחיפש ז'קט עובדים שבעזרתו יוכל להשתלב עם סגל המלצרים. מצא אחד, פשט את חולצת הז'קט שלו ושם עליו את הז'קט מלצרים, הסתכל על עצמו והניח שזה מספיק טוב. התקרב אל פתח החדר האחורי ובעצם גם הכניסה למטבח והקשיב. קולות המטבח השתלטו על כל אוזן קשבת, ברזלים מתנגחים אחד בשני, כפות שמערבבות, סכינים שחותכים, צעקות לכל עבר על זמני הכנה של המנות. "מנולו, מנה לשולחן 3 מוכנה בעוד 2 דקות" אמרה אישה בקול רם אל עבר החלל המלא, "קיבלתי" התקבלה תשובה בקול עם מבטא איטלקי קל. ג'ק הרשה לעצמו להניח שמנולו הוא השף ושהוא אחראי, הציץ מעבר לפתח וראה בקבוק יין סגור עומד בצד, רק מחכה. לקח נשימה עמוקה ויצא מהפתח, הרים את בקבוק היין והתקדם לאורך המטבח, לפתע התגלו לעיניו כמות העובדים שהתרוצצה שם ונפלה מעט נחת על רוחו, עיניים סקרניות בחנו אותו אך לא יותר מידי כי כולם היו פשוט עסוקים מידי, מצא פותחן ופתח את הבקבוק יין שהחזיק, הסתכל מסביב וראה מטפחת לבנה כצבע המפות והמפיות שהיו פזורות על שולחנות האורחים, הרים אותה והניח על ידו, כמו מלצר יינות. לא ידע אם יש אחד כזה במסעדה זו, אך הניח לעצמו שבמסעדה עם מוניטין כזה חייב להיות אחד. הגיע לסוף המטבח והתגלתה פנייה ימינה כשמולו דלתות כפולות שנפתחות לשתי הצדדים בדחיפה, כמו במסבאות הישנות במערב הפרוע. עבר דרכן ונפתחה בפניו כל המסעדה, כמעט 50 שולחנות עמוסים צלחות ואנשים סביבן, צלילים של סכינים הנפגשים עם החרסינות בעודן חותכות את הבשר והירקות המבושלים, כוסות מלאות יין מתנגשות אחת בשנייה ולאחריהן קריאות "לחיים" חלושות, ריחות מכל סוג וטעם. מלצר לפתע עבר לידו ונכנס בדלתות מאחור תוך קריאה "תיזהר איפה שאתה עומד" ונעלם מאחורי הדלתות המתנודדות, לא עברה שנייה ונדחפו בשנית על ידי מלצר אחר, הפעם מבפנים החוצה. ג'ק התאפס במהרה והבין שלא נשאר לו הרבה זמן לפני שיבינו שהוא לא באמת עובד שם, חיפש בעיניו את האדם המסתורי על פי התיאור שניתן לו. אדם גבוה אך לא יותר מידי, בעל חזות מרשימה ויציבה עמידה, נראות רצינית כאיש עסקים. שיער שחור קצר אך לא קצוץ. עור כהה במועט, כמעט בצבע מוקה. עיניים חומות בהירות. ג'ק קיווה שזה יספיק לו בכדי למצוא את האדם המדובר, הסתכל עוד קצת מסביב ולפתע נחתו עיניו על גבר מסוים, הנה אתה חשב לעצמו והתקרב אל שולחנו, התכוון לעצור ולהציע לו יין, אולי יצליח לגלות יותר, הסתכל לכיוון עיניו. האט טיפה משהתקרב כבר אל שולחנו כשלפתע התיישבה אישה צעירה בשולחנו ואמרה "היי ג'ון? אני רייצ'ל" והגישה לו את ידה, ג'ק ראה את ג'ון מקרב את ידו אל ידה של רייצ'ל. לפּחוֹת משנייה מבטיהם של ג'ק וג'ון נפגשו, ג'ק נבהל במועט ופשוט התרחק מן השולחן שלהם בהליכה רגילה ככל האפשר אידיוט! חשב לעצמו, "היי ריי'צל" שמע חלושות בזמן שהתרחק. נעצר ליד שולחן אחר בכדי לא לעורר אף חשד והציע יין ליושבי השולחן, אלה סירבו בנימוס ואמרו "תודה אך הספיק לנו יין להערב", ג'ק חייך בנימוס והתרחק משולחנם חזרה אל פתח הדלתות הכפולות, החליט לגשת ולהציע יין אל שולחנם של ג'ון ורייצ'ל. במסלול שונה שצייר במוחו ניגש אל שולחנם של ג'ון ורייצ'ל, עומד כשביד אחת בקבוק היין הפתוח מזה כבר וביד שנייה נשענת המטפחת ומקורבת לגופו שאל ג'ק בנימוס "התרצו מעט יין? הבציר מאוד מומלץ" ג'ק שם לב שג'ון ורייצ'ל החליפו מבטים ובהפרשים של מאיות השנייה סירבו ביחד, כמעט ולא ניתן היה לשים לב לעיכוב של התשובה, אך ג'ק שם לב והבין שמשהו מתבשל כאן. חייך בנימוס והתרחק מהשולחן. התקרב אל הדלתות הכפולות והשתהה לרגע מה עוד אני יכול לעשות? תהה במוחו, לפתע הרגיש דחיפה חזקה ומעד קדימה, הוא הצליח למנוע את הנפילה בעזרת צעד רפלקסיבי קדימה. קול התרסקות של מגש מלא צלחות וכוסות וקללה כמעט מיד לאחריה נשמעו באוויר. מן דממה רגעית השתלטה על המסעדה וכמו ברגע לאחר מכן חזרה המסעדה לשגרתה. מתנשאים ארורים חלפה מחשבה בראשו על קהל הלקוחות. "מי אתה לעזאזל?", שאל לפתע קול שנפנה בחדות אל ג'ק, הסתובב במהירות וראה אישה לבושת מדים לבנים, הניח לעצמו שהיא אחת השפיות במקום, לידה עמד המלצר שכשל עם המגש, הוריד את ראשו בכדי לצמצם מבטים ואמר בקול חלש ושבור "אני.. אני חדש כאן, אני מצטער. זה לא יקרה שוב", לאחר השתהות של מספר שניות אמרה "כדאי לך מאוד שלא" ונעלמה מבין הדלתות. ג'ק עבר בין הדלתות הכפולות וברגע שעבר הסתובב והסתכל לכיוון המסעדה מבין הדלתות שהמשיכו להיסגר ולהיפתח, ראה את ג'ון ורייצ'ל קמים ומתקדמים לכיוון הדלת בעוד ג'ון מסתכל אל ג'ק אל תוך עיניו, ג'ק הסתובב חזרה ונעלם מהמטבח אל החדר האחורי לפני שישאלו שאלות נוספות. חלץ מעליו את הז'קט ויצא מהדלת האחורית אל האוויר הפתוח.

* * *
התחיל להתאושש והביט סביבו עד שהחדר התחיל לקבל את צורתו המלאה. מספר מנורות צהובות-כתומות האירו את החדר באור עמום. הסתכל מסביב וראה שעון אנלוגי על הקיר שהראה את השעה 23:26 לערך. איזה יום היום? תהה והמשיך להסתכל מסביב, הרגיש כבד כאילו שעברו ימים, אך קרוב לוודאי שזו השפעת לוואי של האיבוד הכרה הניח לעצמו. הקירות בהירים צבועים שמנת. קרוב לפינות ישנן צורות שנראו כמו שזירות פרחים צבועות אפרסק בהיר. נכנס מעט אל תוך חלל החדר והמיטה התגלתה אל עיניו וראה חלקים מן הרצפה ובשאר החלקים ראה בגדים, חלקם הניח ששייכים לו והאחרים שייכים לבחורה, הביט על המיטה וראה את המצעים המבולגנים; לבנים עם שמיכה אדומה כהה וליד מספר כריות מפוזרות צבועות גם כן, אדום ולבן. התחיל להבין כי החדר מיועד לזוגות, זה והגופה של אישה צעירה ששכבה על המיטה חיזקה את דעתו, הביט על ידיו וראה שהן שטופות דם, אך ידע שלא הוא רצח אותה. ובכן מישהו בהחלט רצה שיחשבו שרצחתי אותה. אולי לא הייתי צריך להתעורר בכלל חשב לעצמו, ניגש אל החלון הקרוב שהיה מולו בסוף החדר, מכוסה בוילונות כבדים בצבעים כהים שנראו כאדומים אך בזויות אור משתנות הצבע שיחק בגוונים כהים שבין אדום לשחור, ככה שניתן לחדר אפלה נוספת על אותה אחת הקיימת. הזיז את הוילונות והעיר האירה אל תוך החדר את האורות הצבעוניים שהייתה מלאה בהם, הבין כי הוא נמצא במלון כלשהו בעיר, בקומה גבוהה 12 או 13 אפילו, שמח כי הוא נשאר בארצות הברית ולא התעורר בארץ זרה אפילו שזה ידע שזה יכול רק לסבך את העניינים.
התקרב מעט אל המיטה בכדי לבחון את הגופה מקרוב יותר, אולי אפילו לזהות אותה, למה אני לא זוכר כלום? לעזאזל! הכה קלות על ראשו בניסיון לעורר את הזיכרון מליל אמש, אך ללא הצלחה. היא הייתה זרוקה על המיטה כאילו נהרגה תוך כדי ריב, שכובה על בטנה באלכסון כלפי המיטה, עורה היה חשוף מבגדים וחמוקיה נשמרו מֳעַיִן על ידי השמיכה, אך בריכת הדם בו הייתה טבועה לא הצליחה לשמור על צניעותה, צבע עורה היה כֳחוֹל זהוב ושֳׂערַה היה חום בהיר אם כי באור הזה לא היה בטוח, את פניה לא ניתן היה לראות כי פנו אל תוך המיטה. משהו בה היה לו מוכר, אך הוא לא הצליח להניח על זה אצבע ולהגיד מה. רגליה שם לב שהיו פסוקות וזרוקות לצדדים בכיוון ראש המיטה, העביר את עיניו לאורך הגופה עד שנתקל בסכין הנעוצה בגבה כמה חבל חשב לעצמו כֹה יפה היא נראית וככה היא מתה, טרגי. המשיך והסתכל וראה את יד ימין מקופלת לכיוון הגוף ויד שמאל ששם לב כי אֵמֵתֵה מדממת נשלחת קדימה כאילו לנסות לתפוס משהו, אימֳת זאת כשראה חולץ פקקים שעון על שולחן קפה קטן בצד המיטה קרוב אל החלון, לידו עמד בקבוק יין ושתי כוסות מלאות אחת בחציה ואחת ברבעה, התקרב מעט וראה את סימן האודם על הכוס ששתויה ברבעה, הרים מטפחת שמצא על הרצפה ליד החזיה שהאמין ששייכת לאישה ששוכבת כרגע על המיטה והרים את הכוס השנייה והחזיק אותה כנגד האור, ראה שהיא מכוסה טביעות אצבעות והניח שהן שלו, הניח אותה במקומה על השולחן איפה שהיה סימן הקור שהשאירה ברגע שהרים אותה. חזר אל האישה הלא מזוהה כששם לב שבקצה ידה השמאלית, מאצבעה האמצעית מטפטפות להן טיפות בקצב איטי אל תוך שלולית שנראה כמו דם במבט ראשון אך ממבט מעמיק ראה שמדובר ביין, הבין זאת גם כי דם סמיך אינו מרעיש כשפוגע בעצמו, זז מעט הצידה וראה בקבוק יין נוסף שכוב על הרצפה כשתוכנו התרוקן על הרצפה. תהה לעצמו מה לעשות הלאה, אם ללכת או להישאר, לחכות למשהו שיקרה או להיעלם, מי זאת? חשב לעצמו והחליט לא לבדוק לעומק ובהחלט לא לגעת בגופה, אם כי הבין שאם מישהו מנסה להפליל אותו אז בטח היא מכוסה בד.נ.א שלו כבר בדרך כזו או אחרת. לפתע נשמע קול של אישה מבוגרת מעבר לדלת, "ערב טוב אדוני, התרצה שינקו לך את החדר?" ובתגובה נשמע קול של גבר לא צעיר אך גם לא מבוגר, הניח לעצמו שבערך בגיל 30, לא חיכה לתגובה ומיהר להחזיר את הכל לקדמותו "לא תודה גברתי, אני לא נשאר כאן עוד הרבה." ולאחר כשנייה "איפה המפתח הארור הזה? את יכולה אולי לעזור לי? אני פשוט ממהר, בטח שכחתי את המפתח ברכב, פשוט יצאתי לסיב-", "כמובן" קטעה אותו האישה, הניח שיש לו בערך 10 שניות עד שייכנס לחדר, הזיז חזרה את הוילונות וחזר מהר לכבות את האורות, נשכב על הרצפה חזרה איך שזכר שהתעורר וחיכה.

עם עיניים עצומות ולב פועם בצורה מוגברת במעט הקשיב לדממה, שהופרה על ידי הגבר הזר שהחליט להפליל אותו, הדלת נפתחה ללא קול מלבד סגירתה לאחר כשנייה, הוא הרגיש את האור שנחת על עפעפיו הסגורים וניסה שלא להגיב בשום צורה שהיא לכל דבר שהוא שיכול לקרות, להישאר כמה שיותר אדיש חשב לעצמו. שמע מלמולים לא ברורים ולאחריהם צעדים. הגבר התקרב אליו והוא לא ידע מה לעשות, אם להתעורר כאדם פצוע כמו שהתעורר לפני כן, או במפתיע ולנסות לתקוף את האדם שהחליט להפיל עליו רצח, החליט בינתיים לחכות ולראות מה עוד מתכנן לו הגבר הזר, שמע את צעדיו מסתובבות בחדר בין המיטה אליו ולפתע הרגיש את הגבר מתקרב אליו ומתכופף לעברו לא לזוז, לא לזוז חשב לעצמו שוב ושוב, לאחר כשנייה הרגיש את ידו של הגבר נוגעת בו באזור הצוואר הוא מודד לי דופק? חשב לעצמו בלב. "הוא בחיים" שמע את הגבר אומר כאילו לעצמו. מה לעזאזל הולך כאן? החליט להתעורר במפתיע ולתקוף את הגבר, בתקווה שלא יצטרך להרוג אותו, ואז אולי הוא יוכל לקבל קצת תשובות מה לעזאזל הולך פה. חיכה שהגבר יתרחק ממנו כדי שיוכל להתכונן למצב תקיפה. כרגע הוא בעמדת נחיתות, הוא גם שוכב וגם עוצם את עיניו. לאחר כדקה הגבר קם והתרחק ממנו, הוא פחד מעט לפקוח את עיניו כדי שהגבר לא ישים לב וגורם ההפתעה כבר לא יהיה בידיו ואז באמת יצליח להפליל אותו, פקח את עין שמאל שהייתה קרובה יותר לרצפה יש פחות סיכוי שישים לב האמין, ראה את הגבר במטושטש מבין ריסיו, לבוש חליפה שחורה רוכן לעבר האישה ומתעסק במשהו סוכן פדראלי? תהה לעצמו, החליט שזו ההזדמנות שלו, הוא ניסה לקום מבלי להרעיש, התפלל שהגוף שלו לא יחליט להוציא קליקים, לא הוריד את מבטו מהגבר והצליח להיעמד בכיפוף מבלי להרעיש, התקרב במהירות אל הגבר ובאופן משונה הרגיש שהגבר מוכר לו במקצת, זה לא הזמן לתהיות כאלו חשב לעצמו וקפץ על הגבר כשיד שמאל עוטפת את צווארו וראשו נמצא משמאלו, יד ימין שלו התחילה לאגרף את הצלעות שלו מצד ימין כשהוא מכווץ את יד שמאל על גרונו, הרגיש את הגבר מנסה להילחם בחזרה, תופס את ידו שחונקת אותו ומנסה להחזיר לו עם יד ימין, "תפסיק להתנגד" אמר לו, הוא הרגיש שהגבר ניסה לומר משהו אך החליט שלא לשחרר את הנעילה אחרת זה יכול לעלות לו ביוקר. לאחר כמה שניות הגבר כאחת הפך לרפוי בין ידיו, הוא שיחרר מעט את הנעילה וניסה להסתכל על פניו, לפתע הגבר הפתיע אותו ושלח את ידיו לאחור ותפס את ראשו, בתנופה אחת הפך אותו על גבו והנחית אותו על הרצפה. נאנק מהכאב הקשית את גבו ורכן לצד ימין, שמע דברים נופלים ועץ נתלש וראה בחטף שהגבר הניף מעליו מוט מעץ שהניח לעצמו שהיה שייך לשולחן קפה הקטן שראה ממקודם, מהר התגלגל לצד שמאל ונעמד, שם לב שהגבר כבר הנחית את המוט על הרצפה איפה ששכב שנייה לפני כן, נעמד בעמידת מוצא ונכנס למצב של לחימה, מזל שהגוף שלי מלא באדרנלין חשב לעצמו והודה לאל שהוא לא מרגיש כלכך את הכאבים שגופו בוודאי היה נתון להם, התקרב מעט אל הגבר וניסה לתת לו אגרוף אך הגבר התחמק, שניהם בעמידת מוצא מנסים לאגרף אחד את השני ומתחמקים, שני ניסיונות ואז התרחקו מעט, כאילו התאמנו באותו מקום מאותו מדריך, "מי אתה?" שאל פתאום את הגבר הזר, "אתה לא זוכר אותי מר אִיסט?" ולאחר שנייה "או שעליי לומר מר לֵיין?" ולפתע נזכר מהיכן זוכר אותו, מר ליין היה שם שהשתמש בו שבוע קודם לכן ואיתו הוא נכנס לעיר, ומר איסט היה שם שהשתמש בו בעיר במהלך השהות שלו, הוא לא השמיד את התעודה שעל שם ליין כי תיכנן לצאת מהעיר עם התעודה הזאת. מסתבר שזו הייתה טעות. תמונה עלתה בראשו של האיש חולף על פניו במסעדה שישב בה ליל אמש, הוא ניסה להיזכר עם מי ישב במסעדה אך לא הצליח לזכור יותר מכך. "מהמסעדה. אתמול. אתה סוכן? אתה פדראלי?" המשיך לזרוק לעברו שאלות בתקווה שאולי יסגיר משהו, "ממש מעציב אותי שאתה לא זוכר מי אני" אמר לו בין התנשפות אחת לאחרת, לאחר ניסיונות שבים ונשנים להיזכר אמר לו הגבר "בקבוק היין, אתה זוכר אותו מאיפה שהוא?" העיף מבט לכיוון הבקבוק יין שעמד על השולחן מאחוריו ולפתע נפל לו האסימון, "במסעדה אתמול, הגשת לי יין, אפילו המלצת לי על היין הזה, עם המבטא האיטלקי המוגזם שניסית לחקות", "הוא לא היה מוגזם!" אמר בתקיפות, צחק מעט במטרה אולי לערער את הגבר ולנצל את המצב לטובתו. לאחר שהצליח להבין פחות או יותר את הדרך לחימה שלו רצה לשנות גישה ואולי להצליח להכניס לו אגרוף או שניים אך הגבר הפתיע אותו ורץ לעברו כמו בפוטבול, מעט כפוף, תפס אותו ועם התנופה רץ לעבר הקיר, ניסה לחבוט בגבו בכדי לעצור את הריצה ולמנוע את הפגישה עם הקיר, אך החדר קטן וניסיונותיו היו לשווא, הגבר הסתיר את ראשו מאחורי גופו בכדי לא לפגוע בו ודחף אותו אל עבר הקיר במלוא הכוח, קיווה שלא ישמעו את הבום ולפתע יסתקרנו אנשים זרים ואז לא יהיה לו זמן לכלום, בטח שלא לנקות אחרי ההפללה, החליט לנסות שוב להילחם בו קם בצורה קצת מרושלת מהרצפה, הרגיש חבוט בכל גופו, נעמד מול הגבר וסימן לו עם הידיים להתקרב, "לא הספיק לך?" שאל, "אם זה כל מה שיש לך, זה באמת עצוב", כמעט במידיות הגבר שינה תנוחה והתקרב אליו עם ידיים קרובות לפנים, שומרות עליהן, כמו מקודם שוב נלחמו כאילו למדו מאותו אדם, אך הפעם שינה מעט גישה והצליח לאגרף את הגבר הזר ולפגוע בו, אך הבין זאת מהר מאוד שינה גם הוא גישה, הוא נזכר שיש לו כבר כאב בצלעות וניסה להתחמק מעט שלא יפגע בו הגבר הזר בצלעות כי אם כן זה יהיה הסוף של הקרב, והוא זה שיפסיד. הרגיש מעט חוסר אונים התכופף תוך התחמקות מאגרוף והתרומם לחלוטין תוך כדי שמעיף לגבר אגרוף לסנטר מלמטה, הגבר מעט התרומם מהרצפה ונפל עליה, שכב ללא ניע, הבין שגרם לו לאבד הכרה ושמח על כך, הרגיש לפתע את הכאב מהצלעות כמו סכינים לגופו מכיוון ונשם בכבדות, לקח לעצמו כמה שניות להסדיר את הנשימה וניגש אל הגבר בכדי לחפש תעודה או כל דבר אחר שיעזור לו להבין מעט יותר על מה שקורה כאן. מישש את גופו בחיפושים ומצא אקדח תחוב במכנסיו, ראה שזה גלוק 19 והניח שזה אקדח ממשלתי, הבין שלפחות לא רוצים להרוג אותו אלא רק להפליל, לא שזה יותר טוב חשב גיחך לעצמו, הוציא את האקדח ושם במכנסיו. המשיך לחפש ומצא ארנק, פתח אותו וראה שזה הארנק שלו. לעזאזל. בדק שכל התעודות היו שם ודחף את הארנק לכיסו. המשיך לחפש על הגבר הזר, מצא עוד ארנק ושלף משם רישיון נהיגה "וינסנט סמית, וירג'יניה" מיד הבין שזו תעודה מזויפת על אף שהייתה באיכות גבוהה, בהוצאה ממשלתית למען האמת, אימת לעצמו שאכן הוא סוכן ממשלתי, איזו סוכנות אחראית עליך? תהה והמשיך לחפש על גופו, והרגיש משהו בז'קט שלבש אך לא הצליח למצוא כי לא היה שום כיס, הניח לעצמו שזה ארנק, מהצורה ואיך שזה הרגיש, דחף את הארנק במעלה הז'קט עד שמצא את הפתח, הוא היה נסתר והבין שזה לא משהו שהיה אמור להימצא, פתח את הארנק וראה את הכיתוב באותיות כחולות גדולות "סֶי אַיי אֵיי" ומתחתיהם "סוכן מיוחד" בצד השני של הארנק ראה תמונה של הגבר עם השם "ג'ק גְריר", מעניין חשב לעצמו, הסוכנות מחפשת להפליל אותי ברצח?