מתוך הצללים – חלקיק 1
צליל של טיפות הנוחתות לתוך שלולית נשמעו כהד בתוך החושך שהוא מצא את עצמו, מתעורר לתוך אפלה לא ברורה עם זיכרון מעורפל של העשרים וארבע שעות אחרונות. מנסה לקום ולהזיז את הגוף ומרגיש כבדות וכאב ראש נוראי שהתעורר לתוך מוחו. לאחר מספר דקות של מלחמה עצמית הצליח לקום, צמרמורת קלה עברה בגופו ומתוך רפלקס תפס את ידיו של עצמו, הבין כי הוא ערום בחציו והרגיש רטיבות סמיכה בידיו. דם? תהה. והתחיל לטפוח על גופו לאורכו לנסות להבין מה קרה, הרגיש כאבים ברגלו הימנית וכאבים בחזו כשנשם, תהה אם סדק צלע, גילה כאב חד ביד שמאל וכאב בראשו, ככל הנראה ממכה חזקה שחטף, תפס את ראשו ואנחת כאב יצאה מפיו. נלחמתי אתמול? בזמן שתהה התחיל ללכת ולגשש באפלה עד שמצא קיר, הבין לפחות שנמצא בתוך חדר ולא באיזו מכולה שכוחת אל, לאט לאט ההכרה שבה אליו והוא התחיל לשמוע את צלילי העיר משמיעים את קולם, סירנות משטרה חולפות והולכות, הוא הבין לפחות שהוא לא רחוק מהעיר, אם כי קצת נשמע שכן. בניין קומות? מלון אולי? פתח וסגר את פיו ובכך הרגיש את טעמו המר של חומר ההרדמה שבטח ניתן לו, אם כי עדיין לא הבין למה ניתן לו מלכתחילה. איפה אני? שאלה חלפה בראשו לצד מספר שאלות אחרות, המשיך וגישש לאורך הקיר עד שמצא מתג, לחץ עליו והדליק את האור. מה שראו עיניו קיבלו ביטוי בקול בעזרת מילים מאוד פשוטות "שיט, נדפקתי".
תגובות (1)
זה סיפור מאוד יפה ומותח, אני מאוד אהבתי, אבל אני מציע לך לעשות את ההמשך ארוך יותר, אני מקווה שתמשיך אני אעקוב אחרי כל הפרקים.