משקפי שמש יפניות – מקברי – 18+

הוא נפל ומת. זה לא נורא, זה קורה הרבה, בכל מקום, שמישהו נופל ומת. אבל הוא נפל ומת עליי. נפרק את זה – הוא הקיא עליי כשהוא נפל עליי ומת. הוא דימם עליי כשהוא נפל עליי ומת. העיניים שלו נזלו עליי כשהוא נפל עליי ומת, וגם המוח שלו לא נשאר במקום. נתאר את זה – גינה ציבורית, הרבה דשא מסביב, שיחי ורדים או שושנים, אני לא בטוח… ילדים משחקים בכל מקום כי זה החופש הגדול ואין להם הרבה משהו אחר לעשות. אימהות עם עגלות תינוקות עם קשת סככה כזאת מעל התינוק להגנה מהשמש. משקפיי שמש, קרם הגנה, שיזוף, ביקיני, חוטיני, וגלי ים ושמשיות. והוא בא אליי, מתנודד שיכור, בשיא החום של השמש הזאת, ואומר לי "מותק, אני יכול לשבת לידך?" אני אומר לו – שב. כולם פה משוגעים, אז למה לא גם אתה? הוא מהמהם כאילו מתכונן לאיזו הופעה, ומתיישב לידי על הספסל הקטן הירוק, ומוציא בקבוק כזה קטן של שתיינים מזכוכית ירוקה עבה, ולוגם. "רוצה לגימה?" הוא שואל. אני שואל מה זה, והוא אומר שהוא לא בטוח, "אבל זה משהו מתוק עם הרבה אלכוהול," לא, אין צורך, הכול בסדר אצלי, אני אומר. "מתמסטל מהחיים, אה?" הוא אומר וצוחק. זה לא צחוק אמתי. "אני מתמסטל מאשתי. המשקה הזה… הוא לא עושה לי כלום." הוא אומר ומביט במשקה כעל משהו זר, ודוחף אותו לכיס פנימי במעילו. מישהו מסתכל עליו, וזה מטריד אותו. "מה הוא רוצה, זה?" הוא שואל אותי, לא ממש מחכה לתשובה. האיש הזה, בחור בערך בן שלושים, עם משקפיי שמש יפניות כאלה, ושיער קצוץ. לבוש כמנהג המקום. "מה אתה אומר, אני אלך?" שואל אותי האיש לידי כמחפש עצת סוד. משקפי השמש היפניות מתקרב, "לעזאזל," פולט האיש השיכור לצדי. משקפי השמש מתקרב, והאיש מסביר לו פנים בצורה מזויפת, "אה, משקפי שמש יפניות, לא ראיתי אותך הרבה זמן. מה שלומך, איך הילדים?" אין לו ילדים. "איפה הכסף שאתה חייב לי?" "אני חייב לך כסף?" "כן, אתה חייב לי אלפיים שקל." "אה, זה, נתתי לאשתך." "אני לא נשוי, מזדיין," אומר בכעס משקפי השמש, ומחטיף לשיכור לאטמה לראש. "היי, למה אלימות?" "אני אומר, "בוא תשב אתנו, תשתה משהו חריף ומתוק." "אתה אל תתערב," ולשיכור – "תביא ת'כסף!" "אה, אתה אולי לא יודע," אומר השיכור, "אבל במקום כסף, הלכתי לברך אותך בקברי צדיקים, והתפללתי לאלוהים ולעולמות עליונים, ולכל המלאכים, שישמרו דרכיך, וישמרו ילדיך, ויתנו לך אושר ב-א', ועושר ב-ע', ויתנו הרבה ברכה, טוב וחסד, לך, לאשתך ולילדים." אין לו אישה, אין לו ילדים. משקפי שמש יפניות שולף אקדח ומצמיד לו אותו לראש – "אתה מביא את הכסף? אתה מביא את הכסף?" השיכור משמיע צרחה דקה כמו ציפור. "כן, כן, יש לי אותו פה, תן לי להוציא אותו מהכיס." "תוציא אותו מהכיס." השיכור מפשפש בכיס פנימי במעילו בעוד קנה האקדח נלחץ לראשו ומכאיב לו, וגורם לו להשתוחח בצורה מעוררת רחמים. הוא נותן חבילת שטרות למשקפי שמש יפנים. "הנה, הנה, קח." האיש משחרר קצת מהכאב שגרם לשיכור עם האקדח, ובודק את הכסף. "מה זה? זה כסף של מונופול!" "זה כסף מיוחד," אומר השיכור, "לא כל יום…" ומשקפי שמש יפנים דופק לו כדור בראש, וממהר ללכת. "פאק!" אני פולט. כל המוח שלו עליי, וליטרים של דם, וקיא שאיכשהו נפלט מהפה המת שלו.