משחקי הרעב 20 שנה קדימה

הקרשים היו כבר רקובים וחלשים, חלקם התפרקו או התכסו טחב עם וזמן והגשמים. הברזלים המחזיקים את המסילה כבר החלידו והחלו להתפורר .
הבנתי ששום רכבת לא חלפה על המסילה הזו כבר שנים, אז פשוט התחלתי ללכת, בידעה שאגיע לאן שהוא.
עקבתי אחרי המסילה הישנה למרחק של כמה קילומטרים, בתוך יער, שברור שאף אחד לא נכנס אליו כבר שנים. נתתי לאוויר הצלול למלא את ראותי, אוויר צלול כזה לא נשמתי כבר הרבה זמן. המשכתי ללכת דרך היער , בלי לרדת מהמסילה כמובן, המשכתי ללכת לאורך המסילה הנטושה, אמא תמיד סיפרה שהמסילה מבילה למקום רחוק מכאן , מקום שונה ממה שאני מכירה, וכששאלתי אם זהו מקום טוב היא פשוט הביטה בי ולא ענתה. אחרי שהיא מתה לא יכלתי להפסיק לחשוב על המסילה הזאת, תמיד תהיתי לאן היא מובילה. היער נראה כאילו לעולם לא יגמר, אני הולכת בו כבר כמה שעות, מזמזמת לעצמי שיר ישן ומרקדת קלות על המסילה ונהנת משירת הציפורים שחוזרות על צלילי השיר שאני מזמזמת, מה היו המילים? ״אמרי לי… עץ משהו..״ לא זוכרת, וזה לא משנה כי המנגינה מספיקה לי כדי להעביר את הזמן.
כעבור כמה שעות אני מבחינה במשהו נוצץ בין השיחים רחוק מהמסילה, הסקרנות גוברת עלי ואני מלחיטה לברר מה זה שם, בעדינות אני נגשת לשם ומגלה אשפת חצים בתוך גזע חלול שכבר כנראה נפל וכוסה בשלל שיחים. חצים? למה שמישהו ישאיר חצים באמצע יער? וודאי לא נגעו בהם שנים. אמא לימדה אותי ואת אחי לירות פעם אבל אף פעם לא הייתי טובה כל כך, היא תמיד אמרה שאני מזכירה לה את אחותה.
אני הולכת על המסילה כבר כמה ימים, והיער לא פוסק, מדי פעם אני עוברת בתוך מנהרה שמלאה בגרפיטי אדום של סמל מחוק אך בכל זאת מוכר, ידוע כבר שלא עברו פה שנים. לפתע נגלה במרחק עצם מתכתי חלוד וגדול. אני רצה לעבר העצם, מעולם לא ראיתי עצם שכזה. זהו עצם שוודאי נועד לתעופה, כלי טייס שכבר וודאי לא טס לפחות כ20 שנה, אם לא יותר. אני עוקפת את הכלי, אשר גם הוא מלא בגרפיטי שכבר ירד כמעט לגמרי בשל הגשמים, ולפתע נגלה בפני הדבר ההוא שאמא סיפרה עליו, דבר נורא. על שלט חלוד כתוב ״זירה 75״ אבל לי זה נראה יותר כמו קבר אחד גדול. ברור שזה היה יער פעם , אבל הוא נשרף כמעט לגמרי.. חלקי מתכת גדולים מפוזרים על האדמה ובאמצע אגם גדול ואי קטן עם קרן מתכת חלודה. התקרבתי לאיזור השרוף, לא יכלתי להתנתק ממראה הזוועה שנגלה בפני עד שלפתע רגלי נתקלה במשהו הבטתי למטה וראיתי משהו שנראה כמו לוח פלסטיק מציץ מתוך שכבת אפר הרמתי את זה ונשפתי כדי להעיף את האבק שכיסה את הכתוב.
24 פרצופים ממוספרים לפי זוגות נגלו בפני, כנראה גם שמות היו כתובים שם אבל הם נמחקו כמעט לגמרי. ליד הספרה 1 שני אנשים בהירי שיער , ליד הספרה 2 אישה עם שניים חדות ואיש שאת פרצופו אני לא מצליחה לראות, 3 גבר ואישה מבוגרים הגבר עם משפיים ופרצופה של האשה מחוק כמעט לגמרי, 4 גבר נאה ואשה זקנה.. וכך הלאה. רוב הפרצופים מחוקים כמעט לגמרי ואז 12 נער ונערה, הצעירים מכולם ואז דבר אחד תופס את העין שלי ׳מלארק׳ כתוב שם מלארק בבירור. ״לא.. לא יכול להיות.. למה ששם המשפחה שלי יהיה רשום על הלוח הזה..״ המילים פשוט פרצו החוצה.. ״אולי כי אלו ההורים שלך.״ הרמתי את ראשי וראיתי נער גבוהה עומד במרחק כמה מטרים ממני. ״אני מנחש ששמך הוא פרימרוס מלארק, או שמא רו הוא שמך?״ הוא מתקרב אלי. ״פרים.. איך ידעת את שמי?״ הוא גיחח ״נעים להכיר אני קוריולנוס, קוריולנוס סנואו השני״

זרמתי למשחקי הרעב אל תשפטו אותי >< מי שלא הבין זו הבת של קטניס שכבר בת קצת מעל 20 שיצאה בעקבות המסילה שהובילה לזירה האחרונה (מי שראה /קרא התלקחות יבין) ושם היא מגלה את הסוד של משפחתה.. התלבטתי בין לשים את הבן של גייל שם או אולי נכד של סנואו או משו.. העדפתי לשים את סנואו כי זה יותר קריפי ^^
מקווה שההאנגרים פה הבינו ואהבו