מציאות אחרת-פרק 3-להתעורר למציאות חדשה

התעוררתי בבית חולים.
לאט לאט פקחתי את עיניי.
לא חשבתי שיש מישהו אחר חוץ ממני בחדר, הבטתי שמאלה, ימינה וראיתי את אותו בחור בלונדיני שדקר את הסדין המעופף, הוא ישן ונראה שהוא ישן עמוק.
כאב חד פרץ פתאום בזרועי, החזקתי אותה ואז ראיתי פצע מכוער דמויי נשיכה בעל דם כתוש ומוגלה סביבו ולמרות הכאב לא יכלתי להפסיק לחשוב על הלילה ההוא. תמונות עלו בראשי, רצו כמו סרט. אני מתעוררת מחלום מוזר, אימא שלי אומרת לי שאבא שלי נעלם, רהיטים זזים בבת אחת ואמא שלי יוצאת מהחדר עם חרב! אחר כך אני רואה בחור שמתפלא למה אני רואה אותו בכלל, סדינים מעופפים ואז אני מתעוררת בבית חולים עם זר שיושב על כיסא לידי! אם הנער הזה לא היה כאן כנראה שכל זה היה רק עוד חלום שהמוח היצירתי מדי שלי פלט מראשי…
הרגשתי את בטני מקרקרת, הייתי ממש רעבה. קמתי בשקט מהמיטה כדי לא להעיר את הזר הישן, הורדתי מעליי את הסמיכה ופסעתי על קצות אצבעותי אל מחוץ לחדר והתחלתי לרוץ כדי להמנע מלהיות בסביבתו של הנער ואז יד תפסה את ידי ומשכה אותי בעוצמה, נפלתי על ברכיו של הנער שעכשיו ראיתי מקרוב מאוד ויכולתי לראות שעיגולי האש מסביב לעישוניו נעלמו ועיניו היו כחולות כהות יותר, אפו היה סולד מעט ועצם קטנה בלטה ממנו, שפתיו היו מעט נפוחות וצלקת לבנה וכמעט בלתי נראית נראתה על לחיו.
הוא עוד החזיק בידי אבל פחות בעוצמה, מגע עדין של יד חלשה.
״סליחה״ אמר וקולו הדהד בראשי.
קמתי מיד ורציתי להחטיף לו אבל משהו עצר אותי.
״אני רון״ הוא אמר בקול חלש ורגוע.
״איפה אני?״ שאלתי בטון מפוחד.
״למה אני כאן?״ שאלתי בטון יותר אימתני לפני שהספיק לענות לי
״למה אתה כאן?״ שאלתי שוב והפעם בלי שום ספק בקולי, קטעתי אותו מלענות לי.
״מצטער אם הבהלתי אותך. אז… את בבית חולים של בני אדם, את כאן בגלל היד שלך ואני כאן בגלל שבלעדיי את כנראה היית כבר מתה״
״מה זאת אומרת בית חולים של בני אדם?״ שאלתי
״של בני אדם ולא של בני מלאכים כמוני, כמוך.״
״בני מלאכים?״שאלתי בנימה חסרת נימוס
״אין לך מושג נכון?״ רון שאל והרים את שתי גבותיו כמזלזל בי
״טוב״ נאנח
״בואי תראי את המציאות האמיתית בה אנחנו חיים…״