מסובכת – פרק 7 – לשמור על קרוב

טום לא חשב פעמיים וחיבק אותי חזק.
כשהמשיך בחיבוקו המוחץ מלמל ״זה גם קרה לי,לכולנו״.
הרשתי לעצמי לתת לדמעות לצאת על כתפו של טום ונשארנו במצב הזה יחסית הרבה זמן.

*******************

השוטרת עם השקיות הכבדות בעיניים נכנסה לחדר בפיהוק.
״אוקי,תמשיכי מאיפה שעצרנו אתמול..״ מילמלה והסתכלה בדפים שבהם היא רשמה את סיפורי.
באתי להתחיל לדבר אך היא קטעה אותי.
״רק רגע. יש לי שאלה שרציתי לשאול אותך – עם כל מה שסיפרת לי , זה שאת לא יודעת בת כמה את נשמע הגיוני. והשאלה היא – למה? איך בן אדם לא יודע את הגיל שלו?״ שאלה השוטרת בין פיהוק לפיהוק.
״הכל היה יקר״
״הכל? תסבירי את עצמך בבקשה״ מילמלה.
״איך אפשר לדעת מה הגיל שלך בלי שעון או לוח שנה? פשוט לא הייתה לי תחושת זמן. לכל ילדי הפנימייה,כולל אני,נלקחו השעונים שלהם,וגם את הפלאפונים -למי שיש- ,בגלל שרצו מאיתנו ׳מקדמה׳ כשהגענו לפה. אנחנו לא קונים לעצמינו חדש כי עושים עליינו חיפוש בכל פעם שאנחנו חוזרים מהגניבות. אפילו דף כדי לספור את הימים אסור לנו לקנות. והעונש הוא הכי גרוע – נקלח מאיתנו כל הכסף שקיבלנו לאותו שבוע,וכך אנחנו גם לא נוכל לאכול,כי כמובן-גם האוכל עלה כסף״ סיימתי את תשובתי הארוכה.
״טוב אצלינו זה חינם לחשודים ונחקרים.. מה תרצי לאכול?״ פעם ראשונה שהשוטרת החביבה חייכה אליי.

********************

עוד שבוע ועוד שבוע עבר עליי ועל חבריי בפנימייה הנוראית עם הגניבות,התשלומים,המחירים.. וכמובן – הכל קשור לכסף. כל דבר בעולם הזה בסוף קשור לכסף.
אפילו לדבר בפלאפון היחיד שיש בפנימייה עולה כסף.
וגם כשאנחנו משלמים ומדברים מישהו בכיר בפנימייה שומר עלינו שלא ׳יפלטו׳ לנו דברים,ושלא נשאל בטעות כמה זמן עבר מאז שהגענו לפה.
דיברתי פעמים אחדות עם סבתא וכל השיחות שלנו היו אותו הדבר- איך בפנימייה? , מה אתם לומדים החודש? , כיף לך שם?
וכל תשובה שלי כמובן הייתה שקר מוחלט. אבל מה לעשות – זה המחיר שצריך לשלם בשביל לשמור על קרוב. לשמור על סבתא. ואיזה קטע – עוד פעם מחיר.
הכל מגיע לכסף.
לפעמים אני מרגישה מסובכת יותר מידי בכל העולם הזה.

*****************

השוטרת הקשיבה עד לרגע שאמרתי שכל תשובותיי היו שקרים,ואז אמרה שהיא יוצאת לשירותים.
מזל,כמעט נפלט לי שאני צריכה לשמור על סבתא.
כל זה בשביל לשמור עלייה.
בכל שיחותיי עם השוטרת לא סיפרתי על כך,ואני גם לא מתכוונת לספר. לא משנה מה,סבתא תחייה.

***************

בכל יום ויום לפחות היה מישהו שם בשבילי. טום. כל יום אנחנו מבלים יחד,והוא תומך בי בכל שנייה אפשרית.
כשאני גונבת הוא תמיד צמוד אליי כדי לוודא שלא יקרה לי כלום,ולפעמים,כשאני מופיעה,הוא יושב וצופה בי,מוחא כפיים,והכל על חשבון הכסף שהוא צריך להרוויח.
כל כך אהבתי אותו.
אבל היה עוד מישהו שהעיניים שלי נתפסו בו.. רוי.
רוי הוא החבר הכי טוב של טום.
בגובה שלי,חסון,שיערו בלונדיני.
הוא ממש הזכיר לי את דניאל. אבל זה לא משנה עכשיו כי אני לא רוצה לחשוב עליו.
תמיד שלושתינו ביחד – באוכל,בסיפרייה,לפעמים בגניבות,ולפעמים במשמרות לילה של הגניבות.
אני יודעת שלשניהם יש משהו אליי אבל אני די מרגישה כיאילו לי יש משהו אל שניהם.
ושוב – אני מרגישה מסובכת.

-7:00-
בוקר בפנימיית אודל.

שמעתי דפיקות חזקות על דלת חדרי ״בוקר טוב אל״ נשמע מבחוץ קולו של רוי.
הוא היה קורא לי אל,כשכל השאר כבר הרגילו אותי לגמרי לשם אלי.
אבהבתי את שני הכינויים.
אלינור כבר לא קיימת.

אני ורוי ירדנו ביחד לאכול את ארוחת הבוקר. כרגיל , השומר הגבוה שעמד בכניסה ביקש מאיתנו את ׳שטרות הכניסה׳ ושילמנו,כרגיל,15 דולר לאחד.
ראינו מרחוק את טום שומר לנו מקום בשולחן והתיישבנו לידו.
שקט שרר בשולחן ורציתי לשבור אותו.
״מי בא לקחת איתי אוכל?״ עמדתי וחייכתי.
שניהם עמדו במהירות באותו הזמן.
הסתכלנו אחד על השני במבוכה וצעדנו כולנו לעבר הפסטות.

********************

״הבנתי. אז היה לך סיפור אהבה , ואחד מהחברים החמודים שלך שוכב עכשיו בבית חולים.. איפה השני?״
״זהו שאני .. לא ממש יודעת״ שיקרתי שקר חד.

*****************

-שבוע לאחר מכן-

צלצול חזק נשמע ברחבי הפנימייה – כנראה שעכשיו צהריים וצריך לצאת לרחובות.
מחלקים אותנו לקבוצות לפי ריקוד , שירה , מופעים , וגניבה.
אני הפעם הייתי בקבוצת השירה,ונאלצתי לגנוב. למזלי הייתי בקבוצה עם רוי וטום.
התקדמתי כמו כל יום בשקט ובחשש לקראת הגניבה.
כל גניבה מפחידה. גם אחריי שעושים אותה הרבה פעמים.
״אז אל..״ רוי פנה אליי כשהיינו בדרך לעוד רחוב כל שהוא הומה באנשים עם הרבה כסף בכיסים ״אולי תעלי אליי לחדר היום אחרי כיבוי אורות?״
שמתי לב שטום שומע אותנו,למרות שרוי דיבר יחסית בשקט.
״את לא תיהיה עייפה מידי?״ טום מילמל.
רוי הסתכל עליו במבט קר.
״כן אני אשמח״ הנהנתי לחיוב לשאלה של רוי.
אבל הייתה לי תחושה מוזרה שמשהו ימנע ממני להגיע אליו היום..

הגענו לעיר והזמרים התארגנו. לאחר כמה דקות הם פצחו בשיר ואנחנו יצאנו לעבודה.
רוי וטום היו קרובים אליי ואני התחלתי לקחת ארנקים.
בהתחלה לקחתי 3 ארנקים,די במהירות,ברביעי קצת הסתבכתי,אז החלטתי להשאיר אותו בכיס של הגברת הגבוהה ולהתקדם.
הגעתי לאיש לבוש שחור שנראה מהודר מאוד,והנחתי שאני אמצא בכיסו הרבה כסף שיעזור לי מאוד בפנימייה.
לאט לאט התחלתי להכניס את ידי לכיס במכנסו ועוד לפניי שהספקתי לתפוס את הארנק הרגשתי אקדח מוצמד לגבי.
האיש הסתכל עליי במבט חודר וחייך חיוך קר.