מלאך המוות חלק3-בצללים

אז כן, רשמתי 3 חלקים ביומיים. יש לי השראה ואני מפחד שהיא תיגמר. בכול מקרה, מקווה שיצא טוב והפעם אני מבטיח [;)] לחכות עם החלק הבא עד יום ראשון כדי לקבל חוות דעת.
מקווה ומצפה לתגובות מכל סוג, the-one-and-the-only.

אליוט גרסיה בדיוק ארז את התיקים שלו כשאשתו נכנסה.
"לילה, מה את עושה כאן?" הוא שאל בבלבול, שהרי הוא אמר לה שהוא עומד לעזוב למסע עסקים, וביקש ממנה לטפל בחנות שלהם.
"סגרתי מוקדם היום." היא אמרה "רק רציתי לומר שלום."
הוא משך אותה אל המיטה, והצמיד את ראשה אל ראשו. "לילה" הוא אמר "יהיה בסדר, רק שבוע, זה הכול, ואז אני חוזר."
"כשאתה צריך לנסוע כדי לטפל בעסקים שלך, מזה אני מפחדת," היא אמרה "אתה אולי חושב שאתה בן אלמוות, אליוט, אבל כבר הספקתי להבין מההיכרות אתך, שכולם מתים בסוף."
"אולי" הוא אמר, וקרץ לה עם חיוך על פניו "אבל לא אני. לפחות לא בזמן הקרוב. בטח שלא בשבוע הזה." אמר, ונשק לה על לחייה.
"רק, תהיה זהיר, בסדר?"
"את אל תדאגי לי, כל עוד תשמרי על הבית והחנות, הכל יהיה בסדר גם איתי."
לאחר שלילה פנתה לעזוב, הטלפון של אליוט צלצל.
"הלו?" הוא אמר. האדם מהקו השני תיאר לו את המצב בקצרה.
"מה! מה זאת אומרת הוא כאן? איפה הוא לעזאזל?!" שאל בזעם.
האדם ניסה להתנצל, והסביר מה קרה בפירוט.
"אני לא אוהב את זה, דיויד, תתקשר שוב כשתמצא אותו. לא, אל תהרוג אותו. העסק הזה כבר מספיק גרוע בלי שלא יהיה למשטרה את הרוצח שהיא רוצה למצוא. פשוט שים עליו עין, ותדאג שהוא לא ימצא שום דבר."
"ואל תשכח, מר אונס, שלא רק הכסף שלך תלוי בעסקה הזאת."
הוא לא היה צריך לפרט, הבחור הבין, וניתק את השיחה.
אליוט ישב לרגע בעיניים עצומות, חושב, כשלבסוף לקח את האקדח האפור הקטן שעל השידה שלו, ושם אותו במזוודה עם הבגדים.
במרחק של כמה שעות טיסה משם, ג'ון מילר קנה לעצמו סיגריות וקצת אוכל בתחנת הדלק.
הוא שילם במעט מהכסף שסאם השאיר לו, ופנה ללכת כשהבחין בבחור.
הוא לא היה מיוחד מאוד, ולא בולט, אבל הוא הסתכל על ג'ון בסקרנות, מזווית העין, עוקב אחריו בצורה כמעט בלתי נראית.
ג'ון הסית את מבטו מיד, מקווה שהעוקב שלו לא שם לב שנחשף.
לאחר מכן הוא התרחק מעט, הוציא סיגריה מכיסו, והחל לעשן בעוד שהוא מעיף מבטים חטופים לעבר הבחור.
הוא היה בערך באותו הגובה של ג'ון, כמטר שבעים וחמש, לבוש קפוצ'ון אפור בלי כובע, ומשקפי שמש חומים שחורים, עם שיער בלונדיני בתספורת נחתים.
ג'ון המשיך להביט בבחור, כלפתע זה הוציא מכיס הקפוצ'ון שלו טלפון קטן, והצמיד אותו לאוזנו לכמה רגעים.
לאחר שהחזיר אותו לכיסו, התרחק מעט מג'ון, והוציא מכיסו סיגר גדול, והחל גם הוא לעשן.
לאחר כמה דקות שנראו כנצח, ג'ון החל להתרחק מתחנת הדלק.
כעבור כמה שניות הביט במבט חטוף אחורה, והבחין שהבחור הולך אחריו, במרחק בו בקושי ניתן לראות את צבע שיערו.
ג'ון המשיך ללכת, בזמן שעשה כמה סיבובים מהירים, עבר דרך הרבה אנשים במהירות, בניסיון להתחמק מעוקבו. אבל כל פעם שהסתכל אחורה, הבחור עדיין היה שם.
ג'ון החליט לנסות גישה שונה. הוא לקח פנייה לתוך סמטה, מוודא שהחור ממשיך לעקוב אחריו, והחל להרחיק את שניהם כמה שאפשר מאזורים הומי אדם.
כשראה שאף אחד לא נמצא בסביבה חוץ ממנו ומהעוקב שלו, הוא הסתובב שוב בכדי לראות את האוויר הריק מאחוריו. הוא לא הופתע במיוחד, וצעק אל האוויר: " אתה יכול לצאת עכשיו, שנינו יודעים למה אתה פה, אז בוא נעשה את זה כבר."
"מצטער מר מילר" נשמע קול עבה, שג'ון לא הצליח להבין מאיפה הוא הגיע "אבל קיבלתי הוראות חדשות. התפקיד שלי עכשיו הוא לוודא שתישאר בחיים ולא תיכנס לצרות מיותרות. לטובת שנינו, כדי שלא תנסה להיכנס לצרות כאלה. תשכיר חדר במלון, קח חופשה, עוד שבוע העסק הזה ייגמר."
"מצטער, אבל כבר הייתי בחופשה לא מזמן" אמר ג'ון בקול ענייני "ואתה יודע מה? מסתבר שבזמן שנעדרתי, מישהו החליט להפליל אותי ברצח. אולי אתה יודע משהו על זה?"
"אל תכריח אותנו לנקוט באמצעים קיצוניים, מר מילר" אמר הקול באיום "אתה לא יכול לנצח, ואנחנו לא נסבול כישלון. אז פשוט תעזוב את זה, או שהמשטרה תהיה הקטנה שבבעיותיך."
ג'ון שלף את האקדח של סאם. "נו אז קדימה, בוא נראה מה אתם יכולים לעשות!"
אבל הפעם, לא נשמעה שום תשובה. ג'ון סרק את הסמטה באקדח שלוף, אבל לא מצא אף אחד.
מי שהבחור הזה לא היה, הוא כנראה אמר את האמת לגבי זה שהוא לא מתכננן להרוג אתו. אבל למה? מה הוא והבוס שלו רוצים? ג'ון המשיך לתהות בנושא בדרכו לאזור העיר, כשמשאית שחורה חסרת לוחית רישוי עצרה לידו. שני בחורים יצאו מהמכונית, תפסו את ידיו והצמידו ממחטה ספוגה בחומר כלשהו אל פניו. שניות ספורות של מאבק לאחר מכן הוא התעלף, והרגיש זוג ידיים גוררות אותו למשאית לפני שהכול החשיך.