מי אכל את הגופה שלי? פרק 1-

הקפה השכונתי היה הומה אדם בשעה בה נכנסתי אליו כדי לפגוש את ג'יימס טאקר.הוא התעקש במשך חודשים לפגוש אותי אך סירבתי באלגנטיות. הפעם כבר לא היו לי תירוצים.
הוא ישב בשולחן קטן בקרבת המטבח וקרא עיתון, זיהיתי בידיו את העיתון של אתמול בגלל הכותרת העצומה שזעקה משערו "רצח באחת מהפנימיות היוקרתיות בלונדון".
הוא הבחין בי והניח מיד את העיתון בצד, התיישבתי על ידו ומיד סימנתי למלצרית לגשת לשולחן.
"ריצ'רד, נחמד לפגוש אותך!" אמר ג'יימס בקול צרוד, גירד את קרחתו ומיד הדליק סיגר. הוא הציע לי לקחת אחת מתוך הקופסה הזהובה אך סירבתי בנימוס.
"דיי, מספיק עם הנימוסים והחנופה" קטעתי אותו בגסות והזמנתי כוס קפה שחור.
"לשם מה קראת לי?"
ג'יימס הביט בי בעיניי העגל שלו במשך דקה ארוכה. "הרצח אתמול בפנימיה…הגופה שאותרה, או יותר נכון מה שנשאר ממנה, מסתבר שמישהו אכל את חלקה…בכל מקרה, הגופה היא של מרי." הוא החל לרעוד.
לא ידעתי כיצד עליי לעכל את הדבר, מאז שגורשתי מהפנימייה בגלל המקרה ההוא ראיתי את מרי לעתים רחוקות, פעם בשנה לכל היותר. זכרתי אותה, את ההתאהבות האובססיבית שלה בי. היא הייתה בוהה בי מהמרפסת של מגורי הבנות בכל ערב, עד שנאלצתי לעזוב את הפנימייה.
"למה אתה מספר לי את זה?" שאלתי את הזקן. הרי עברו שנתיים מאז הגירוש ההוא.
"קיוויתי שתעשה עבורי טובה…" מלמל ג'יימס. "הגופה הייתה במצב מזעזע, אבל זאת לא הפעם הראשונה שמתגלה מקרה של קניבליזם בפנימייה."
עצרתי את הצחוק שאיים להתפרץ. שאני אעזור לו אחרי שזרק אותי לכל הרוחות?
"כן, אני יודע שאין לי זכות לדרוש ממך דבר." ג'יימס הדליק סיגר נוסף.
התכוונתי לענות לו אך המלצרית הניחה על שולחננו את כוס הקפה שהזמנתי. לגמתי את המשקה המריר. ג'יימס הביט בי שוב בעיניי העגל שלו, הוא באמת היה זקוק לי.
"תן לי סיבה אחת לבוא לעזרתך…" אמרתי בחוצפה שלא הייתה אופיינית לי.
"ובכן…" שמעתי את הערמומיות בקולו של ג'יימס. "יש לי עסקה שלא תוכל לסרב לה…"