מחלקה פרק 1

חצי שנה.. חצי שנה שלמה שלא הייתי פה אני חושבת שהרעידות בגוף שלי שהגעתי לפה היא מהתרגשות או מהפחד שאנשים כבר לא יבינו את הסמכות שיש לי פה ויתנהגו אליי אחרת.
אני לא אוהבת את זה.
אני מאוד אחראית ונוקשה ומסודרת.
אני אוהבת שהכל הולך לפי איך שאני אומרת ומסדרת.
נכנסתי לבניין הגבוה השיער שלי היה מסודר וחלק וסידרתי את קצות השיער מאחורי האוזן על עיניי היה מרוח איילנר דק ואודם בורדו.
לבשתי חולצה מכופתרת לבנה וחצאית עיפרון שחורה.
נעקלי עקב קטנות שחורות.
בעודי הולכת במסדרון העיניים של המתלמדים וגם של העתיקים היו מופנות אלי שמעתי את הלחשושים וחייכתי.
נכנסתי לחדר שלי שהיה מסודר בדיוק לפני שעזבתי הייל הסתכלה אלי חזרה למחשב והסתכלה שוב ״מאמייייי״ היא קפצה מהכסא ורצה לחבק אותי,חייכתי אליה.
״התגעגעתי״ אמרתי לפני שאני נחנקת מהתלהבות.
״חזרת״.
״חזרת?״ שמעתי קול גברי מאחורי.
״איידן״ אמרתי בקול סמכותי ופרצופי התעקם לחיוך.
״אוי קייט״ הוא חייך אלי וחיבק אותי חזק.
״איך היה החופשה?״ הייל שאלה שהיא נכנסה עם 4 כוסות קפה.
״בסדר גמור,איפה דמיאן?״ שאלתי.
הרי אנחנו קבוצה אני ,הייל, איידן ודמיאן.
״במשימה״
״כנופיות״ דמיאן נכנס לשיחה.
״ולמה אתה לא איתו?״ שאלתי.
״לא יודע הייתי עכשיו בחדר החקירות,ושיצאתי הוא כבר לא היה פה״ הוא אמר ואז הוסיף ״כנראה שפספסת אותו בכמה דקות״ הנהנתי.
אורה המנהלת של אגף נכנסה לחדר ״קייט והייל בשעה שלוש יריות״היא באה לצאת.
ואז הסתובבה ״קייט ברוכה השבה״ ויצאה מהחדר.
הייל הסתכלה אלי ואני הייתי שקועה במגירה שליד הכסא.
התעשטתי ופתחתי אותה הוצאתי את התג והאקדח שלי.
צמרמורת ענקית חילחלה בגופי.
הדבר האהוב עלי זה האקדח.
החלפנו למדים ויצאנו מהמבנה לעבר האוטו הכחול שעמד בחניה נכנסנו אליו שהייל במושב בנהג ואני לידה.
נסענו לשכונת ״ואל לייף״ (אין באמת שכונה כזאת)
השכונה די מפחידה,הרבה עבריינים ופושעים.
הגענו למקום שאליו היינו צריכות להגיע ביחד עם תגבורת כמובן.
״אוקי חברה תקשיבו״ אמרתי וכחכחתי בגרוני שישימו לב אלי מהלחשושים היו.
מתנהגים כמו ילדים קטנים בחיי.
אני והייל עומדות מאחורי האוטו הזה והצבעתי לעבר מכונית שחורה.
צלפים אתם מהגג של הבניין הזה והצבעתי לעבר בניין חום וישן .
הם הנהנו אלי.
וכל השאר תפסו מקומות בזוגות.
התחלנו לרוץ לעבר המכונית תופסות את המקום שלנו ומסתכלות.
ריב כנופיות.
היריות התחילו לצוץ משום מקום אנשים נשפכו על הרצפה ואני הודעתי באיש קשר לצלפים שיתחילו לירות ושישאירו שלוש אנשים חיים,השלוש שנראים במעמד הכי גבוה שם.
השאר עמדו בכוננות מחכים לסימן שלי להתחיל לירות.
״היכון״ אמרתי.
הם כיוונו את הנשקים וככה גם אני והייל.
״צא״ הודעתי.
התחלנו לצאת מהמקומות שלנו ולירות.
כדור אחד הדף קל עבר.
הכדור השני והשלישי וגם החמישי עברו חלק.
נעצרנו.
״יש לך זכות לשמור על השתיקה כל מילה תשמש נגדך בבית המשפט״ הודעתי לאחד הגברים שהיו שם.
״מה כוסית כמוך עושה בתור שוטרת״ הוא קרץ לי.
חייכתי אליו.
״אלה המשפטים שבגללהם אומרים לכם לשמור על השתיקה״.
״נתראה בחדר החקירות״ אמרתי ואחד מהשוטרים תפס בו ומשך אותו למכונית.
—
״אוי זה כזה כיף איתך״ הייל צחקקה בדרך.
״התגעגעתי״ חייכתי אליה.
״קשה היה למלא את התפקיד שלך״ היא אמרה.
״שנים של ניסיון״ מלמלתי והנחתי את ראשי מסתכלת בחלון.

—
נכנסתי לחדר החקירות החשוך.
באמצע החדר היה שולחן וכל מצד כסא.
היה מנורה בקיר.
ומראה ענקית שהייתה בצד אחד של החדר,חייכתי לאיידן שידעתי שיהיה שם.
״רוי?״ שאלתי.
״עוד לא הכרנו וכבר את רוצה את השם שלי?״ הוא חייך אלי.
״מה פירוש הקעקועים?״
״ ׳נקמה זאת דרך חיים׳ ״ הוא הצביע על הקעקוע הטרי שהיה לו בכתף.
נקמה.
עכשיו הבנתי.
״ אני מבינה שכל המשחק הילדותי היה מנקמה״ העברתי אליו מבט קר.
״מצטער שבזבזת עלינו מחסנית״ הוא גיחך.
איידן נכנס לחדר והפנתי אליו את מבטי.
הוא הסתכל עלי.
״תצא״.הוא יצא.
״אה הבנתי את המנהלת פה״ הוא סידר את המקום שלו.
״אני לא אמורה לעניין אותך״ נועצת בו את מבטי.
הוא השפיל את מבטו.
קמתי ממקומי ״אני משתחרר?״ הוא שאל.
גיכחתי ויצאתי.

״אני יכולה להבין בשביל מה נכנסת אלי לחדר באמצע חקירה?״
״כן,יש לי מידע חדש״ הוא העביר אלי דף.
דוח שכתבו מחדר החקירות השני.
המפגש כנופיות האלה היה בגלל נקמה על חבר כנופיה.
מה?
ממתי מתייחסים לחברי כנופיות שמתים.
העברתי שיכניסו את רוי לחדר ואיידן נכנס איתי.
״רוי״ חייכתי אליו.
״כן המפקדת?״ הוא גיחך.
״כדי שתסדר את הדברים שלך אתה הולך להשאר פה עוד הרבה״ קרצתי לו ואיידן גיחך.
הוא התחיל לצעוק אבל אנחנו כבר היינו בחוץ.
מחלקה? התגעגעתי.