מה שאסור, מושך. פרק שישי.

"בוקר טוב , לקום" אני שומעת את לאה אומרת.
"אני קמה" אמרתי לה.
הלכתי לאכול, כרגיל אותו אוכל.
ביצים קשות בלי החלמון, גבינה, והלבן של הלחם.
העיקר שאני שבעה בסוף.
סיימתי לאכול והלכתי לפסיכולוג שלי.
"בוקר טוב"
"בוקר טוב…"
"אז.. איך עבר עלייך השבוע?"
"לא הכי טוב שיש"
"מה קרה?"
"אני לא רוצה לספר."
"מה שתגידי… " הוא אמר וגלגל עיניים.
"שמעתי שהיום הולדת שלך מתקרב" הוא אמר.
היום הולדת שלי, נכון.
יום הולדת 14.
"כן.."
"מזל טוב" הוא אמר וחייך.
"תודה רבה"
"טוב אני מנחש שסיימנו כאן?" הוא שאל.
"כנראה."
פתאום הוא קם וחיבק אותי.
"יהיה בסדר. את תראי."
למה החיבוק הזה מרגיש לי כל כך נעים?
כל כך חם?
ראיתי דמעות בעיניים שלו.
למה אכפת לו ממני כל כך?
הוא הרי שונא אותי לא?
אי אפשר לדעת…