מה שאסור מושך, פרק שבע.

אני עדיין חושבת על החיבוק הזה.
אני לא מצליחה להירדם, ואני גם לא יצליח.
יש לי כל כך הרבה שאלות בראש.
אבל על שום דבר אין תשובה.
הכל כל כך נסתר, שום דבר לא גלוי.
למה אני לא יכולה לדעת שום דבר?
מה אני עשיתי רע?
למה אני כאן?
אני לא זוכרת שעשיתי משהו.
הצלחתי להירדם בסוף.
"בוקר טוב".
לאה אמרה.
"בוקר טוב לאה"
"הכל בסדר?"
"כן, לא כל כך ישנתי בלילה."
"משהו לא בסדר איתך בזמן האחרון. את יכולה לספר לי ג'סמין?"
החלטתי לספר לה.
"תראי, יש לי כל כך הרבה שאלות שאין לי עליהן תשובות.."
התחלתי לבכות.
"אני מצטערת ג'סמין את רוצה לספר לי אחר כך?"
"לא לא זה בסדר , בקיצור אני מוטרדת מהשאלות האלה."
"אני מבינה.. יש משהו שאני יוכל לעזור בו?"
"כן, יש לי הרי שלושה ימים חופשיים בחצי שנה, אני רוצה שמחר יהיה הראשון."
"שניייה אני חוזרת לכאן, אני אלך לשאול." אמרה לאה.
"חיכיתי בחדר שלי לפחות שעה עד שהיא חזרה.
"יש לי את האישורים, אבל רק שתדעי שעוד מישהו יבוא מחר כי הוא בדיוק יצא, אתם תכירו בסדר?"
וואו. מישהו אחר.
"אוקיי תודה לאה" אמרתי וחיבקתי אותה.
ופשוט הרגשתי אושר עצום.