מה שאסור, מושך. פרק רביעי.

הם אוחזים בי . האחיזה הזאת כואבת לי.
אני רוצה להשתחרר מזה, אני לא מצליחה.
ככל שאני מזיזה את היד זה כואב יותר.
אז נתתי סטירה למדריכה, אז מה?
נמאס לי.
פתאום אני יושבת בחדר חשוך עם מנורה קטנה.
צץ מולי אדם מפחיד.
ופתאום מתחיל לצעוק: "למה נתת סטירה למדריכה שלך ?!"
כי היא מטומטמת והיא מעצבנת אותי.
"כי היא התחילה לשאול יותר מדי שאלות."
"אני לא שומע!"
"היא התחילה לשאול יותר מדי שאלות" אמרתי בקול טיפה יותר חזק.
"אני לא שומע ! " הוא אמר וסטר לי.
"היא התחילה לשאול יותר מדי שאלות !" צרחתי עליו.
"זאת עבירה שנייה שלך על החוקים כאן השנה גברתי."
מה אכפת לי ?!
"לא תהיה שלישית"
"שלישית זה הגבול תזכרי."
"אני זוכרת."
מה הייתה בכלל העבירה הראשונה שלי?
אני בכלל לא זוכרת.
"את משוחררת לעת עתה."
"להתראות אדוני"
"להתראות"
בחוץ חיכתה המדריכה שלי.
"ג'סמין אני החלטתי החלטה"
מה? מה היא החליטה?
"אני החלטתי שאם את עושה עוד עבירה אחת, אני שולחת אותך מכאן להורים שלך"
ההורים שלי… אני לא זוכרת אותם משום מה..
פתאום ראיתי מישהו במסדרון.
החלטתי שאני רוצה לצאת מכאן.
לברוח
באתי לצעוק לו.
אבל מצד שני, אולי ההורים שלי שונאים אותי עכשיו?
אולי עדיף שלא לצעוק.
עדיף לא לצעוק.
אני נשארת כאן.