מדיום בת 15…סיפורה של אלכסנדרה.

"אמא!" צעקה אלכסנדרה כשהתעוררה מהסיוט שרודף אותה כל לילה. אמא שלה מהירה להכנס לחדר עם כוס חלב חם כבר מתוך הרגל. היא לא ידעה מה גורם לסיוטים שלה ושום פסיכולוג לא עזר לה. "עוד הפעם הסיוט הזה?" שאלה אמה. "כן.." הנהנה אלכסנדרה…הסיוטים האלו שגעו אותה,היא לא יכלה לנהל חיים רגילים כמעט כל דבר הזכיר לה את הסיוט שלה. היא פחדה ללכת לישון בידיעה שהסיוט יחזור על עצמו.אבל היא תמיד הייתה נרדמת שוב ושוב לא משנה כמה היא נסתה להשאר ערה. "עזוב אותי!!! בבקשה!!! עזוב אותי!!! מה אני עשיתי לך?! מה?!" צעקה הבחורה בסיוט של אלכסנדרה "את תשלמי על הכל!!! על הכללל!!!" ענה לה הבחור בסיוט ושלף את אקדחו. "לאא!! בבקשה לא! מה עשיתי לך?! מי אתה בכלל?! בבקשה לא!" ואז נשמעה ירייה. הוא נגש לבחורה המתה שפניה היו מטושטשים בשביל אלכסנדרה…גם אם הייתה פוגשת אותה ברחוב היא לא הייתה יכולה לזהות אותה. הוא ניגש אליה ובדק לה את הדופק. "היא מתה" אמר למשהו מאחוריו שעמד בצללים. הוא הוריד את המסכה אבל לפני שאלכסנדרה ראתה את פניו היא התעוררה. היא לא הבינה למה הסיוט רודף דווקא אותה…מכל האנשים בעולם דווקא אותה.
"תתעודדי…גם אני לא רוצה לחזור ללימודים אבל מה לעשות" אמרה אמנדה לאלכסנדרה כשהן נפגשו בשערי הבית ספר. "אמנדה" אמרה אלכסנדרה בחיוך ענקי. הן לא התראו כל חופשת הקיץ. אמנדה בקרה את אביה בארה"ב. היא לא ידעה שום דבר על הסיוטים של אלכסנדרה והיא לא ידעה למה אלכסנדרה נראת ככה. הימים עברו מהר אך הלילות הרגישו לאלכסנדרה כמו נצח.לילה אחד הפנים של בחורה נגלו לה…פניה לא היו מטושטשים יותר. בחורה בתחילת שנות ה-20 לחייה,בלונדינית,עם שיער גלי,בעיניה הכחולות ראו את הפחד,היא הייתה ממש יפה. היא התעוררה מיד לאחר הרצח שלה..מוקדם מהרגיל. והתחילה להתכונן לבית ספר. היום היה די משעמם ורגיל. כשהגיע הזמן לשיעור אנגלית נכנס המנהל ובפיו הודעה. "המורה לאנגלית החליטה להתפטר..אנא הכירו את המורה החדשה, נעמה" אמר והלך….עברו כמה דקות ואז נכנסה המורה. אלכסנדרה ראתה אותה וברחה מהכיתה ואמנדה בעקבותיה. "מה בעיה שלך?!" צעקה אמנדה. אלכסנדרה לא יכלה לסבול את זה יותר חזרה לכיתה,תפסה את התיק שלה וברחה הביתה. אמנדה באה לביתה אחרי הבית ספר ושאלה לשלומה. אלכסנדרה החליטה לספר לה הכל…את הסיוטים,את כל הפרטים. אמנדה הקשיבה בתשומת לב ואז הוסיפה " את לא רצינית….זה סתם חלום…אולי ראית אותה בסופר או בקניון או…לא יודעת איפה והתת מודע שלך הרגיש שמכשפה עומדת להתפטר או ששמעת את זה ולא שמת לב וחשבת שזאת תהיה היא? וצדקת..ההסבר הכי הגיוני שאני יכולה למצוא." אלכסנדרה חייכה מבין הדמעות אבל בלילה החלום חזר על עצמו כל הזמן… ועוד פעם הפנים שלה נגלו אליה. "אני מצטערת שברחתי אתמול" התנצלה אלכסנדרה בפני נעמה. "זה בסדר…גמאני הייתי עושה את זה" התוודתה נעמה בפניה. אלכסנדרה נסתה להתרכז בשיעור אבל כל פעם שהתסכלה על נעמה היא נזכרה בסיוט שלה. 'זה בסך הכל חלום!! זה רק חלום!' חשבה לעצמה אלכנסדרה. באותו לילה הסיוט שלה היה שונה.. הוא לא התחיל כרגיל. "נעמה" אמרה משהוא מאוחרי גבה של נעמה…היא הסתובבה,ההיא הייתה לבושה בשמלת ערב שחורה וארוכה. "נעים מאוד" אמר האיש ונישק את ידה."נעים מאוד" ענתה נעמה בחיוך. הם לקחו משקאות מהבר ונשענו על המעקה,,,רק אז ניתן היה להבחין שהם על אוניה. "קר לי" פלטה נעמה והאיש שעמד לידה הניח על כתפיה את הז'קט שלו. היא התעוררה בבוקר עם חיוך. כבר הרבה זמן שלא היה לה חלום טוב. החלום ההוא חזר כמה וכמה פעמים ואלכסנדרה הייתה מאושרת. אחרי חודשיים בערך הסיוט ההוא חזר עוד הפעם…ואלכסנדרה חזרה לחייה הקודרים.

"המורה שלכם נרצחה." אמר המנהל בוקר אחד בקריזת הבית ספר. "הבית ספר יהיה סגור במשך שבוע על מנת שנוכל להתאבל"…אלכסנדרה הבינה שהחלום שלה התממש והרגישה רגשות אשם עזים….'אני גרמתי לזה…אני יכולתי לעצור את זה'. באותו לילה נגלו גם הפנים של הרוצח….היה זה המורה לספורט…היא לא האמינה!!!! היא התעוררה בבהלה…אבל נרדמה שוב במהרה. היא ראהת את המורה לספורט מוריד את מסכת החתול ואת המנהל עומד מאחוריו בחושך…המנהל היה גם האיש שהיה עם נעמה באוניה..היא התעוררה בסביבות 10 בצהריים….והייתה בשוק מהחלום שלה. רק אז היא הבינה…החלום הוא חלום נבואי…היא הייתה מדיום. היא רצה לתחנת המשטרה ושנייה לפני שנכנסה היא הבינה שאין לה הוחכות….אין לה איך הפליל אותם. היא חזרה הביתה…מבואסת…עצובה..
היא שלחה מכתב למשטרה באנונימיות וכעבור שבוע תפסו אותם…והראו הכל בחדשות…לפתע היא הרגישה שהוא נועץ בה מבטים מהמסך. היא לא האמינה. 'אני סתם מדיימנת' נחמה את עצמה…

כעבור שבוע

"הם ברחו…." שמעה אלכסנדרה כשהתעוררה מחלום רומנטי.
היא נכנסה למטבח וראתה את התמונות של המורה לספורט שלה ושל המנהל שלה.
"…הם השאירו מכתב ובו כתוב 'אנחנו הולכים לנקום בך….ואת יודעת טוב מאוד שאנחנו מתכוונים אלייך. מדיום בת 15 מטומטמת'…." אלכסנדרה הבינה שהם מתכוונים אליה. אף אחד לא ידע למי הם התכוונו מלבד אמנדה. בערב אמא שלה יצא עם החבר שלה ואלכסנדרה נשארה לבד. לפתע היא הרגישה אקדח מכוון לרקתה….הם מצאו אותה.