מבט לעבר (המשך של סיפורי טום)

אני מביט על השמים והים. מקסים כאן, חושב לעצמי. אחרי מה שנראה כשנה של בריחות ופשעים, כולל כמה מוזרים כמו קנזס סיטי, פיטסבורג, לאס וגאס ודנוור (אני עדיין לא מבין מה הקופה הוורודה עשתה שם). אבל הנה אני כאן, בלוס אנג'לס המקסימה והחמה, יושב על החוף, שותה מוחיטו, יש לי עבודה טובה (מתנקש מובחר) הרבה כסף (סביבות ה12,500,000,000$) אחוזה ומה לא. ובכל זאת, אני לא רגיל לזה.
נולדתי למשפחה עשירה בניו יורק סיטי אבל בגיל 3 הוריי נרצחו מול עיני על ידי חברי הכנופיה "המלאכים השחורים" שאבי היה חייב להם כסף, ואותי הפכו לחייל שלהם, את רוב ילדותי חייתי בפשע, עבדתי בשביל המאפיה הזאת 5 שנים עד שהחזרתי להם את הכסף שלהם, ניסיתי לחזור לחיי הישנים, אבל משפחתי הרחוקה דחתה אותי, וגם אני, כבר הייתי חלק מהרחוב. עברתי לברוקלין והתחברתי למשפחת הפשע "גמבינו" אחת מ"חמש המשפחות". למי שלא יודע, חמש המשפחות הוא אירגון של חמשת המשפחות הפשע החזקות בניו יורק. עליתי ועליתי בדרגה עד שהגעתי לסגן בוס. ולפני חודשיים המשטרה עלתה עלי. עובר אורח צילם אותי בנייד שלו יורה באדם שלא היה מוכן לשלם לי כסף אחרי שאחד מחברי הכנופיה מכר לו סמים. התחלתי במסע בריחה לאזור לוס אנג'לס מכיוון שלמשפחת גמבינו היו קשרים בלוס אנג'לס ואם יתפסו אותי יהיה לF.B.I מספיק הוכות להכניס רבים מחברי הכנופיה לכלא. החליטו לשלוח אותי ללוס אנג'לס ותוך כדי להתחמק מהמשטרה. בלאס ווגאס כמעט תפסו אותי אבל אחד מהנערים שאז עזרו לי בכנופית "המלאכים" עזר לי שם (למי שעזר לי קראו ריצ'רד והוא היה גדול ממני ב25 שנה, אחרי שאני עצבתי גם הוא עזב ללאס ווגאס והצליח מאוד כעובד בבורסה), מאז החלטתי שנמאס לי. שדדתי בנק ענק והרווחתי מלא כסף. חיסלתי את שני החוקרים שהיו אחרי והתחמקתי מהם. כאשר הגעתי ללוס אנג'לס השקעתי הכול בבורסה והכפלתי את את כספי. כך המשכתי לשדוד בנקים ולהשקיע בבורסה. אחרי חודש של השקעות הפסקתי. קניתי את האחוזה. פרשתי מ"גמבינו", קניתי לי כל מה שאני צריך והתחלתי לחיות את החיים הטובים.
אבל…
אני לא מצליח לישון.
כל לילה חוזר לי הסיוט של הורי נרצחים. אני לא יודע מה לעשות.
האם התת-מודע שלי מנסה לשדר לי משהו?
מה לעשות? מה לעשות?
אולי אני צריך פשוט להירגע, לצאת לאיזה מועדון טוב, לאכול, ולהירגע.
פתאום מוטל עלי צל.
אני ממצמץ.
מעל הכיסא נוח עומדים שני אנשים גבוהים בבגדים רשמיים, לשניהם יש תג של מוסד שאני לא מזהה. האינסטנקיטים שלי פועלים. אני קופץ מהכיסא, תופס בקבוק בירה, מנפץ את הלמטה שלו ומשתמש בו כמו סכין. הגבוה שמבין השניים אומר "תירגע, תירגע, לא באנו לעצור אותך או לעשות לך כל רע. אנחנו באנו להציע לך עסקה" אני מוריד את הסכין "אני לא יודע אם שמעת, אבל בניו יורק המצב לא הכי טוב. כמה פושעים מנסים להשתלט עליה." "עוד לא הבנתם ש"חמש המשפחות" כבר שולטות בניו יורק?" אמרתי בזילזול. "מי אמר שאנחנו מדברים על המאפיה, אם כבר אז זה יותר טרוריסטים. אדם בשם לאונרד ווסט הקים קבוצה של 10 אנשים, כל עשרת האנשים הם אנשים שהגיעו לגבהים מרשימים, אבל היו מאוד אלימים והיה להם תיק פלילי. ווסט עצמו היה פעם חייל דגול, אבל אחרי שהוא היה היחיד מהיחידה שלו שניצל באפגניסטן, הוא נעשה מריר, והתחיל לשנוא את הממשל. ביחד הקבוצה הזאת, שקוראת לעצמה "הצדק" מבצעת פיגועים ברחבי ניו יורק ומזהירה, שאם הממשל לא יהפוך את ניו יורק סיטי למדינה בפני עצמה, שווסט בראשה, בתוך שבוע הם ישמידו את ניו יורק סיטי ואת וושינגטון די.סי בנשק גרעיני, ולא סתם נשק גרעיני, נשק גרעיני אמריקאי. אחד ההאקרים שלהם יכול לפרוץ לתוכנת שיגור הטילים הגרעיניים של ארצות הברית מכל מחשב או טלפון נייד בלי שיאתרו אותו. טכנית הם כבר עשו את זה. הם שלחו טיל גרעיני לעבר ניו יורק וניטרלו אותו ברגע האחרון, כדי להראות שהם יכולים." "מתי אתם מגיעים לפואנטה?" שאלתי "עכשיו" ענו שניהם, "אנחנו רוצים שתעזור לנו לחסל אותו, תבוא איתנו לניו יורק, ונחסל אותו בפעולה אחת." "ולמה כדאי לי לעשות את זה?" שאלתי "בגללו" ענה הגבוה והראה לי תמונה של אדם שאיני מכיר אבל ראיתי פעם, כמו בתוך חלום. "וזהו?" שאלתי. "אדם בליק, הסגן של ווסט, הוא האיש שרצח את הוריך"