מבחן האומץ-פרק 9

שרלוט שכבה במיטתה בעיניים פקוחות. היא לא הפסיקה לחשוב על כמה פעמים ג'ייק בגד בחברה שלו בגללה.
"צ'רלי? את ערה?" שאל דין בשקט.
"כן" אמרה שרלוט והדליקה את המנורה שלה.
"מה קרה?" שאל דין והדליק גם הוא את המנורה שלו.
"כלום.." נאנחה שרלוט ונשענה על צידה כשפניה מופנות לדין.
"נו.." אמר דין והסתובב גם הוא אליה.
"ג'ייק" נאנחה שוב.
"מה קרה?" התבלבל דין.
"נישקתי אותו באמת או חובה אולי" אמרה שרלוט והסתובבה חזרה לשכיבה.
"ו..? מה הבעיה…?" התבלבל דין שוב.
"יש לו חברה אולי!" התעצבנה שרלוט. הוא עד כדי כך אטום?!
"לא אין לו. הוא ונטלי נפרדו את… שיטט" פלט דין.
"מה??? הם נפרדו?!!" קמה שרלוט במהירות. דין בלע את רוקו.
"אני לא משהו בשמירת סודות.." מילמל דין. שרלוט קמה ופתחה את הדלת.
"מה את עושה?? לאן? באחת עשרה בלילה?!" נבהל דין.
"לג'ייק" אמרה שרלוט וטרקה את הדלת בחוזקה מאחוריה.
היא התפרצה לחדרם של ג'ייק מל ואריק. ג'ייק קרא ספר, מל ישן ואריק היה במחשב הנייד.
כשנכנסה שניהם הסתכלו עליה במבט מוזר.
"שרלוט? הכל בסדר?" שאל ג'ייק בדאגה.
"אתה פשוט דפוק!! אני לא מאמינה שנפרדת מנטלי ולא סיפרת לי!! מתי לעזאזל חשבת לספר לי?! לפני או אחרי שנישקתי אותך וניסיתי להירדם כשהמצפון שלי מציק לי שבגדת בחברה שלך שלוש פעמים בגללי!!!!!" צעקה שרלוט.
ג'ייק שתק.
"אין לך מה להגיד?!" התעצבנה עוד יותר שרלוט.
"דין אמר לך?" שאל ג'ייק לבסוף.
"יואו אתה פשוט אדיוט ודפוק!!!!" צעקה עליו. הוא לא נרתה.
"נפרדתי ממנה רק אתמול ולא סיפרתי על זה לאף אחד.." אמר ג'ייק והניח את ספרו בצד המיטה.
שרלוט הייתה כלכך מעוצבנת שלא היה לה כוח לחשוב על תשובה מחוכמת.
"אני פשוט לא מבינה למה לא אמרת לי…" נאנחה לבסוף.
"לא יודע…" אמר ג'ייק והסתכל לעבר הריצפה.
שרלוט נאנחה. היא ממש כעסה עליו באותו הרגע, אבל הוא היה נראה כלכך מסכן, שלא יודע מה לומר בכדי לא לעצבן אותה.
"אני מצטערת שככה התעצבנתי.. פשוט נישקתי אותך עכשיו בידיעה שיש לך חברה, ואז ניסיתי לישון אבל המצפון הציק לי, ואז אני מגלה שאין לך חברה בכלל כבר מאתמול.. זה לא משהו שאפשר להבין בשניה" אמרה שרלוט ובלעה את רוקה.
"כן אני באמת לא הבנתי, מה גרם לך בסוף כן לנשק אותי אחרי כל ההתנגדויות? אני יודע שזה לא היה בגלל דין כי הוא סיפר לי שהוא מסוגל לריב איתך במשך כמה שבועות." אמר ג'ייק לפתע.
"אהה… האמת..?" שאלה שרלוט. הוא הינהן.
"אה.. אז דבר ראשון אתה מנשק ממש טוב, וחשבתי כאילו מה אני יכולה להפסיד? ואז נזכרתי שיש את נטלי הזאתי וויתרתי, אבל אז הסתכלתי עלייך שוב, והיית כלכך חתיך שלא יכולתי להתאפק." אמרה שרלוט והסמיקה.
"את אומרת שנישקת אותי כי הייתי בלי חולצה?" גיחך ג'ייק. היא הנהנה והסמיקה אפילו יותר.
"בואי תעלי לפה" הוסיף ג'ייק והצביע על מקום במיטתו. שרלוט חייכה ועלתה במיטת הקומותיים.
"מההתחלה את ידעת שתנשקי אותי?" שאל ג'ייק כשהיא התישבה לידו על המיטה.
היא הנהנה בחיוך. הוא היה לבוש בבוקסר בלבד, והיא הייתיה לבושה בפיג'מה פירחונית.
עכשיו ג'ייק נזכר שמייק לא היה איתם כל היום, ושפיית' הייתה עצובה במשך כל היום. היא לא דיברה עם אף אחד והייתה מדוכאת ממש. הוא גם נזכר שלא הסכימה לגלות שום פרט לגבי מה שקרה בינה ובין מייק בלילה.
"תגידי משהו קרה בין מייק לפיית'?" שאל ג'ייק את שרלוט ואסף אותה לחיקו בחיבוק חם.
"לא.. למה אתה שואל?" שאלה שרלוט והסתכלה עליו.
"כי מהבוקר פיית' מדוכאת, ואת מייק לא ראיתי היום בכלל" ענה ג'ייק והחל מלטף את שיערה.
"וואי צודק" אמרה שרלוט וחשבה על שפיית' הייתה באמת ממש מדוכאת במשך כל היום.
ג'ייק הרים את פניה בידו ונישק אותה, נשיקה תמימה, שלאט לאט הפכה ליותר יותר סוערת. הוא נשכב על גבו וחיכה שהיא תשכב לידו אך היא צחקה.
"אל תגזים" אמרה ומשכה אותו חזרה לישיבה.
"אולי תשני איתי?" שאל ג'ייק וחזר ללטף את שיערה השחור.
"אין מצב" אמרה ונשקה לו נשיקה קטנה על שפתיו. "לילה טוב"
"גם לך" אמר ג'ייק ונשכב חזרה במיטתו. הוא כיבה את האור ועצם את עיניו.

"דיינה תסבירי לי מה בינתיים גילית" התחננה פיית' בחדרם של דיינה ומייק.
דיינה הנידה בראשה.
"דיינה בבקשה. אני משתגעת פה מדאגה! הוא החבר שלי! אני צריכה לדעת!!" המשיכה פיית' ובעיניה נראה ייאוש אמיתי.
"מותק זה לא העניין שלך. זה שהיית פה במקרה וראית את הצילום, לא אומר כלום. עכשיו תפסיקי לדחוף את האף שלך לעיניניים שלא שלך!" התעצבנה דיינה.
"את לא יכולה לגרש אותי. אני ראיתי מה קרה וזה אומר שאת חייבת לומר לי מה גילית. אולי אפילו תגידי את זה לכיתה! הם יעזרו לך! בגלל זה יש לך כיתה של גאונים שאת מלמדת!! זה יכול לפתור את הכל! בבקשה דיינה.." התחננה פיית' בייאוש הולך וגובר.
"לא. אני יכולה להתמודד עם זה לבד." אמרה דיינה בנחישות וחלה להתעסק בכל מני מסמכים.
"מה את עושה?" שאלה פיית'.
"לא עינינך. עכשיו תלכי מפה ותשאירי אותי לבד. אני צריכה לפתור את זה." אמרה דיינה בנוקשות.
"אני לא זזה מפה" הודיעה פיית'.
"תקשיבי. אני לא יכולה לעשות דבר כשאת כאן. אז לכי בבקשה" אמרה שוב דיינה בנוקשות.
"אני לא זזה" אמרה שוב פיית' ורקעה ברגלה.
"תקשיבי. עם מייק חשוב לך באמת, אז תלכי כדי שנוכל למצוא אותו" ניסתה שוב דיינה.
"מייק חשוב לי, ובגלל זה אני עוזרת לך למצוא אותו." אמרה פיית' בהחלטיות.
לדיינה נמאס. היא ידעה שהיא יכולה עוד להבריח את הילדה המעצבנת הזאת, אבל היא הייתה כלכך עייפה וחשבה שאולי באמת קצת עזרה לא תזיק לה.
היא שתקה ופיית' קיבלה את זה כאישור. היא הצתופפה ליד דיינה וניסתה לקרוא מה שכתוב במסמכים.
"את לא תצליחי לקרוא את זה. זה של המשטרה." אמרה דיינה וחשקה את שיניה.
"שלחת את הסירטון למשטרה?" הופתעה פיית'.
"לא. רק דיווחתי להם על היעלמותו" אמרה דיינה וליקקה את שפתיה.
"תקשיבי אני באמת חושבת ששאר הילדים יכולים לעזור" אמרה פיית' והסתכלה לעבר דיינה בחשש.
לדיינה לא היה כוח להתווכח. "נדבר איתם בבוקר"
פיית' חייכה בהקלה.

"היי" אמר אריק לדמי הערה ששכבה במיטתה והסתמסה בטלפון שלה.
"היי" ענתה לו מבלי להסתכל וזזה הצידה בכדי לפנות לו מקום לידה על המיטה.
"איפה פיית'?" שאל לעומת המיטה הריקה של פיית' שניצבה בצידו השני של החדר.
"לא יודעת. היא לא פה כבר מתשע. נראלי שהיא אצל מייק" אמרה דמי והמשיכה להסתמס בטלפון.
"עם מי את מסתמסת כלכך הרבה?" שאל אריק והציץ בפלאפון שלה.
על הצג היה רשום, התקבלה הודעה חדשה מאת: 'ריקי העובדת הסוציאלית' : דמי, יהיה קשה למצוא לך הורים מאמצים חדשים. אני לא מבינה למה את רוצה לעזוב את מיקי ודנה. הם נחמדים אלייך ומטפלים בך, והם סובלים את השטויות שלך. פשוט תצטרכי לחזור הביתה מהפנימיה הזאת כי הם לא מוכנים לשלם כלכך הרבה כסף על זה.'
אריק פער את פיו. דמי ניסתה להסתיר את הפלאפון אך הוא כבר ראה.
"את.. מאומצת?" שאל אריק בשקט.
דמי שתקה. בכל השבועיים האלה היא ניסתה כלכך להסתיר את זה, ועכשיו דווקא אריק גילה את זה.
"את יודעת.. עם יש לך בעיה עם כסף את יכולה לומר את זה לדיינה.. היא בטוח תסכים להוזיל לך את המחיר" הוסיף אריק.
"אני לא צריכה עזרה מאף אחד. אתה יכול ללכת בבקשה?" אמרה דמי ונשכבה אחורה במיטתה.
"תקשיבי זה יכול לעזור לך להש.." התחיל אריק אך דמי קטעה אותו "אמרתי לך כבר שאני לא צריכה עזרה! עכשיו תלך מפה!"
"אבל דמי…" ניסה שוב אריק.
"תלך" אמרה דמי והסתובבה עם גבה אליו. הוא חיבק את גבה בעדינות.