מבחן האומץ-פרק 8 חלק א'

~אוקיי עכשיו מגיע הפרק הכי מותח שמחולק לשני חלקים. במיוחד בשביל הפרק הזה, אנחנו עוברים לנקודת מבטו של מייק. תהנו~
התעוררתי לשמע רעש חזק. כשקמתי ראיתי את פיית' לידי ישנה בנחת. נזכרתי שהזמנתי אותה לישון אצלי בחדר. כמה קשה היה לשכנע אותה לבוא. חייכתי. היא כלכך יפה כשהיא ישנה. שיערה פרוע, עיניה עצומות והיא נושמת בשקט. ליטפתי את שיערה והיא חייכה.
שוב שמעתי את הרעש המוזר. כמו סירים ומחבתות שנחבטים אחד בשני. ירדתי מהמיטה ויצאתי מהחדר. בשניה שיצאתי הרגשתי משהו מחוספס מונח על ראשי וחדלתי לראות.
התחלתי לצרוח אבל מישהו דחף לי את זה לפה. נכנסתי לפאניקה. שמעתי מסביבי דיבורים.
"הוא באמת ממש פתי" אמרה בחורה וצחקה.
"וחתיך!" אמרה אחרת.
"נו באמת תתבגרי כבר פרי" ענתה הראשונה.
"שתקי. נראלך שיש לו חברה?" שאלה פרי.
"פרי! אמנדה! תשתקו ותכניסו אותו למכונית!" צעק קול של בחור.
"טוב, טוב תירגע" אמרה אמנדה ודחפה את מייק לתוך מכונית שחורה וקטנה, והורידה את השק מעליו. פרי ואמנדה ישבו לצידו והוא נראה מבולבל.
"וואו הוא ממש חתיך" מילמלה פרי והסתכלה בפניו. הוא בלע את רוקו. לידו ישבו שתי בחורות מהממות! לפרי היה שיער אדום וחלק. היו לה נמשים על אפה ועיניים כחולות גדולות. לאמנדה לעומת זאת היה שיער שחור מתולתל ועיניים ירוקות ובורקות. 'וואו' חשב מייק בליבו ואז נזכר בפיית' הישנה לבד במיטתו הגדולה. המכונית עוד לא התניעה ומייק חשב שזו ההזדמנות שלו. הוא קפץ מהמושב במהירות והגיע לידית הדלת.
"נעול חמודי.. אנחנו לא עד כדי כך טיפשות" אמרה אמנדה וחייכה אליו.
"אני פרי" אמרה פרי והושיטה את ידה. הוא התעלם והיא החזירה את ידה.
"אני אמנדה" אמרה אמנדה בחיוך. "ואתה…?" הוסיפה אמנדה.
"מייק" סינן מייק. "ואני צריך לחזור הביתה."
"חבל שלא חשבת על זה לפני שעזבת את החדר שלך ויצאת החוצה…" אמרה אמנדה וחייכה חיוך שבע רצון. ואז הרכב החל לנסוע.
"אז תגיד" אמרה פרי והעבירה את ידה על חזהו. "בן כמה אתה?".
מייק שתק.
"נו קדימה" זירזה אותו פרי והביטה בו בעיניה היפות.
"17 וחצי" לבסוף הוא אמר.
"אויי כמה חבל.. אתה רק ילד.." אמרה פרי והסיטה את ידה.
"למה בנות כמה אתן?" הוסיף מייק והסתכל לעבר הדלת.
שתיהן פרצו בצחוק. "זו לא שאלה ששואלים ליידיס" אמרה לבסוף אמנדה.
מייק הזעיף את פניו.
"אבל בגלל שאתה כזה חמוד נאמר לך" אמרה פרי וליטפה את שיערו.
"אני בת 23 ופרי בת 21" אמרה אמנדה.
'אני חייב לחזור הביתה לפיית'. חייב.' חשב לעצמו מייק. הוא אמנם היה ממש טוב באומנויות לחימה, אבל לא בהגיית תוכניות. לא, בזה הוא היה גרוע. טוב למזלו המקום שממנו הוא נעלם הוא הפנימיית מרגלים של אמא שלו. לא ייקח הרבה זמן עד שיימצאו אותו.
"נו אז יש לך חברה?" המשיכה פרי וחייכה את חיוכה הממיס.
מייק שוב שתק.
"את לא זוכרת את הנערה הזאת ששכבה לידו כשהגענו לחדרו?" נזכרה אמנדה.
"מה זאת החברה שלך?" אמרה פרי והרימה גבה. מייק הנהן.
"אני חושבת שמגיע לך מישהי יותר טובה.. כמוני למשל" הוסיפה פרי והחזירה את ידה לטייל על חזהו.
"תעזבי אותי" אמר מייק בשקט, אך בתקיפות ופרי נרתעה. היא הורידה את ידה.
"קשוח הא?" גיחכה אמנדה.
שאר הנסיעה עברה בשקט.
"כנראה שהוא ממש מאוהב בחברה שלו.." מילמלה פרי, אך מייק שמע את זה. הוא חייך חיוך שבע רצון.
הם הגיעו לבניין אפור ענקי שניצב באמצע רחוב עשיר מאוד. הבניין היה בולט מאוד מפני ששאר הבתים היו בתים פרטיים וגדולים שצבעם היה לבן בהיר.
"אנחנו לפה" אמר הנהג לשומר שעמד בכניסה לבניין. רק עכשיו מייק שם לב לנהג. גבר קטן עם שיער שחור קצוץ ועיניים שחורות.
הדלת נפתחה והמכונית נכנסה לבניין. מייק קצת הופתע מגודל הבניין. הוא היה בטוח שהם נכנסים למקום קטן, אבל להפתעתו הם הגיעו למקום ענקי. מקום שבמקום ללכת ברגל, נוסעים במכוניות. הוא קיבל סחרחורת ונשכב אחורה בכיסאו.
הם עצרו ליד דלת עץ לבנה וענקית שניצבה באמצע כל המקום.
"תרדו כאן יוצאים" אמר הנהג. פרי ואמנדה יצאו ושילמו לנהג. הן לחשו לו כמה מילים ואז הוא נסע. מייק הופתע. הוא חשב שהנהג הוא גם חלק ממה שקורה כאן. מסתבר שלא.
"בוא" אמרה פרי בעויינות. כנראה נורא נפגעה ממה שקרה קודם. מייק חייך.
הוא נעמד מאחוריהן והלך.
-ביפפ- נשלחה לו הודעה. הן הסתובבו אליו.
"מיזה" אמרה אמנדה וחטפה את הטלפון ממנו.
"פיית' אהובתי" הקריאה אמנדה. "מייקי איפה הייית???? התעוררתי ולא היית איתי. סמיילי עצוב. אוו כלכך מרגש" אמרה אמנדה בגסות וזרקה את הטלפון על הריצפה. מייק בלע את רוקו והמשיך לידן.
הם הגיעו לחדר קטן וריק שלא היה בו שום דבר מלבד מכשיר מוזר וכיסא.
הן תפסו בזרעותיו אך הוא היה חזק יותר מהן. הוא תפסק את אמנדה והפיל אותה לרצפה.
"מה.."מלמלה אמדה והחזיקה בראשה הכואב.
פרי קפצה עליו מאחורה אך הוא תפס בה והניף אותה לקצה החדר.
הוא ניגש לדלת. נעול.
"שיט" סינן מייק והסתכל סביב. סביב צווארה של פרי היה כרוך מפתח. הוא הלך לעברה והושיט את ידו לעבר צווארה. היא פקחה את עיניה ותפסה את ידו במהירות.
"חשבת שכלכך קל לברוח מפה?" אמרה פרי בחיוך מרושע.
מייק נראה מיואש. הוא הסתכל בשעונו. עברו כבר ארבע שעות מאז שהגיע לכאן.
פרי התקרבה אליו ונתנה לו בעיטה בבטן. הוא התקפל לכדור ונפל על הריצפה.
"איך אתה עכשיו מייקי?" שאלה פרי בטון ציני. מייק בלע את רוקו ושיפשף את ביטנו בכאב.
מייק ניסה לקום אך פרי בעטה בו. הוא עף על הריצפה ליד אמנדה.
"אני.." ניסה מייק לומר.
"כבר לא כלכך חזק כמו שהייתי בהתחלה? כן אני רואה!" אמרה פרי ברישעות ובעטה בראשו בחוזקה. הוא התעלף.