מבחן האומץ-פרק 19 מוקדש למאיוש היפה, שמגיבה על כל פרק שאני מעלה! אוהבת אותך מאוד <3

שרלוט התישבה על צד המדרכה והחלה לבכות.
לפתע היא שמעה ניידת משטרה שמתקרבת אליה.
שוטר אחד ניגש אליה "את במקרה שרלוט גארסייה??" שאל בבהלה.
"אה.. כן למה..?" שאלה שרלוט בבילבול.
"בואי איתי" שמח השוטר ומשך בידה לעבר הניידת. שרלוט נבהלה. היא לא עשתה כלום!
הוא הכניס אותה לתוך הניידת ובתוכה ישבו ג'ייק ופיית'.
"ג'ייק!!" קראה שרלוט בשימחה וחיבקה אותו בחוזקה. כל תחושת הביטחון שנעלם לה, חזר בבת אחת למראה מישהו מוכר.
הוא חייך אליה וחיבק את כתפה. היא נשענה על כתפו. פיית' הביטה קדימה ושתקה.
~כמה שעות קודם לכן~
"ג'ייק.. אני מפחדת" אמרה פיית' ברעד ונצמדה אליו.
"דיי, את לא צריכה לדאג.. אני איתך" אמר ג'ייק והביט סביבו בסמטה החשוכה.
הוא היה יותר גבוה ממנה בהרבה, כך שיכול היה להניח את ידו סביבה בלא בעיה.
~חזרה למציאות~
הם הגיעו למלון ושם חיכו להם בלובי מייק, דמי, אריק, דין, יולי ולירון. דין רץ אל שרלוט וחיבק אותה. היא חייכה וחיבקה אותו בחזרה.
"דמ, אני צריך לדבר איתך" אמר אריק ונגע בכתפה של דמי. היא הנהנה והם עלו לחדרן של דמי ופיית'.
אריק סגר את הדלת ונעמד מול דמי. הוא שם את ידיו מסביב לראשה, מפני שהוא יותר גבוה ממנה.
הוא קירב את ראשו אליה.
"ארי.." התחילה דמי, אך אריק קטע אותה בנשיקה. היא לא התנגדה ונישקה אותו בחזרה. הוא כרך את ידיו סביב מותניה. לבסוף הוא התנתק ממנה בעדינות והסתכל עליה בחשש.
"מה..?" התבלבלה דמי. היא כלכך חיכתה שאריק ינשק אותה, אבל זה בא לה כלכך בהפתעה.
"מצטער…" מילמל אריק והתישב על המיטה.
"אה… זה בסדר.. אני חושבת" אמרה דמי והתישבה לידו על המיטה, מבולבלת.
"אני פשוט… כאילו… לא יכולתי להתאפק.. רציתי לעשות את זה הרבה זמן, אבל לא היה לי אומץ.." אמר אריק והשפיל את מבטו.
דמי הסתכלה קדימה ואז השפילה את מבטה, ואז הסתכלה למעלה. מבולבלת.
"למה את מבולבלת כלכך? אני מצטער… לא הייתי צריך לעשות את זה.. סליחה.." אמר אריק וקם מהמיטה הוא הלך לעבר הדלת, אך היא תפסה בידו. היא סובבה אותו כך שגופו יהיה צמוד לגופה.
"תעשה את זה שוב" לחשה לו והוא חייך ונישק את שפתיה בעדינות. הוא הצמיד אותה לקיר ביד אחת, ובשניה החזיק בלחיה. היא חייכה ותפסה בידו ומשכה אותו לעבר המיטה. היא נשכבה והוא מעליה, מנשק אותה.
"וואו מה הולך פה?" פתח מייק את הדלת. אריק התישב על המיטה במהירות, סמוק כולו. דמי התישבה גם היא מסמיקה ומחבקת את רגליה.
"סליחה לא התכוונתי להפריע, תמשיכו במה שאתם עושים" חייך מייק וסגר את הדלת.
"הכל טוב?" שאלה פיית' שעמדה מאחוריו, ולא ראתה את מה שקורה בחדרה.
"חחח כן" צחק מייק.
"אתה יכול להסביר לי מה היה שם בדיוק?" חייכה פיית'.
"אה כלום, רק אני חושב שאריק ודמי זוג" חייך מייק ולא הוסיף. הם נכנסו לחדרו והוא נעל את הדלת.
פיית' התישבה על המיטה ושתקה.
"מה רצית להגיד?" הסתובב מייק בחיוך.
"מייק. אני.. אני מצטערת כלכך… אני… רוצה… אה… שנחזור" אמרה פיית' ועיניה החלו לדמוע. היא השפילה את מבטה וטמנה את פניה בידיה. פניו המחייכים של מייק, נמלאו כעס.
"את לא יכולה!! את לא יכולה לשחק בי ככה!!" צעק מייק. "את לא יכולה פעם לא לרצות אותי, ושניה אחרי זה כן!! את משחקת לי בלב ואני לא אוהב את זה!"
"אני תמיד רציתי אותך.." אמרה פיית' בעצב.
"כן?! אז למה נפרדת ממני?! ואז תדפקי לי בולשיט כזה על זה שזה רק לטובתי!!!" צעק עליה מייק. היא קמה ונעמדה מולו. עיניה היו נפוחות ואדומות, אך למרות זאת היא הייתה יפהיפיה לדעתו. היה לו קשה לצעוק עליה, אבל הוא כלכך נפגע ממנה.
"למה אתה צועק עליי? אני אמרתי לך שאני רוצה שנחזור!" צעקה פיית'.
"כי את לא יכולה ככה לשחק בי את לא קולטת?!" אמר מייק ונצמד אליה. היא הרימה את מבטה אליו.
"אני לא מנסה לשחק בך" לחשה פיית'.
מייק שתק. לא היה לא עוד מה להגיד. הם היו צמודים כלכך, שהוא יכל להרגיש את הנשימות שלה על סנטרו. הוא נזכר בימים שהם היו ביחד. הוא השתוקק לנשק אותה ופשוט לסלוח לה על הכל. הוא ידע שגם היא משתוקקת לזה, בגלל המבט שלה שנדד לשפתיו.
"את רוצה שאני אנשק אותך נכון?" שאל מייק וקירב את פניו אליה. הוא כלכך רצה לנשק אותה, בחיים הוא לא התאפק ככה מלעשות משהו.
היא הנהנה באיטיות והסתכלה לעבר ראשו המתקרב אליה באיטיות.
"ואת יודעת מה אני רוצה?" שאל אותה מייק. היא הנידה בראשה, עדיין בוהה בשפתיו המתקרבות אליה.