מבחן האומץ-פרק 14

"בוקר טוב חתיך" אמרה קלואי ומתחה את ידיה.
מייק ישב בכעס על הריצפה.
"מה קרה?" שאלה קלואי בדאגה מזוייפת.
"הדלתות נעולות" אמר מייק בזעף.
"כן ברור מה חשבת, שאני אתן לך לברוח?" צחקה קלואי. "היום הפריצה הגדולה שלנו לארמון! אתה מוכן מייקי?"
"לא, ואני לא עוזר לך." אמר מייק וקם מהריצפה. הג'ינס שלבש נקרע בצידו ורגלו החשופה הייתה פצועה.
"אוי מייקי אתה פצוע" אמרה קלואי בעצב והתקרבה אליו. הוא נסוג אחורה.
"מייקי תן לי לעזור לך" הוסיפה קלואי והתקרבה יותר. הוא נסוג אחורה, ונתקע בקיר. היא חייכה.
"מותק תפסיק להתרחק. עוד לא הבנת שכל מה שאני רוצה אני מקבלת?" חייכה קלואי וכרחה את ידיה סביב צווארו. היא נישקה את שפתיו ברכות והוא העביר את ידיו על גבה.
היא התנתקה ממנו. "לפני שיגיע הלילה הגדול, אנחנו יכולים להנות קצת" היא נשכבה על הספה והוא עליה מנשק את צווארה.

"בואו! קדימה!" קראה שרלוט לילדים שעמדו מאחורי החלון והסתכלו עליה.
"את בטוחה שזה בסדר לקפוץ ככה מהחלון? ושדיינה לא תתפוס אותנו?" שאלה לירון בפחד.
"בטוחה! בואו!" קראה שרלוט. כולם קפצו מטה אחרי שרלוט.
"אוקיי ליר, איפה הבית של קלואי?" שאלה יולי וסידרה את שיערה הבלונדיני שנפרע ברוח.
"פה באמצע היער" אמרה לירון והצביעה על המפה. הם נכנסו לתוך היער.
"תגידי שר," התחיל ג'ייק והעביר את ידו בשיערו "עם יש מכשפות, זה אומר שגם נגיד פיות, ודברים כאלה קיימים?"
"ברור שכן. למה אתה שואל?" ענתה שרלוט.
"אה.. בגלל זה" אמר ג'ייק והצביע על אחד העצים.
"על מה אתה…" התחילה שרלוט, אך משפטה נעצר באמצע. מאחורי העץ יצאו שתי פיות יפהיפיות. האחת גבוהה ושיערה לבן כמו שלג ומגיע עד לברכיה. לשניה היה שיער שחור שהגיע לה עד הכתפיים. לשתיהן היו עיניים ענקיות בצבע ירוק בוהק. הראשונה לבשה שמלה קצרצרה בצבע ורוד בהיר וכנפיה היו סגולות וזוהרות. השניה לבשה שמלה בצבע כחול בצורת גלים, וכנפיה היו יותר קטנות משל הראשונה, אך עדיין זוהרות ויפות, הן היו שקופות.
"וואו" פלט דין.
"זה הדבר הכי יפה שראיתי בחיים שלי" מילמל אריק.
הפיות ציחקקו ביניהן.
"היי אני מרלי, וזאת אליסיה" אמרה הפיה עם השיער הלבן והסיטה את שיערה הארוך אחורה.
"אה.." פלט ג'ייק וגרם למרלי לצחקק.
"אני שרלוט, ואלו אריק, ג'ייק, דין, דמי, פיית', לירון ויולי" אמרה שרלוט בזעף ודחפה את ג'ייק אחורה.
"נחמד להכיר אותכם" אמרה אליסיה ומיצמצה בעדינות בעיניה היפות.
הבנים היו משותקים לעומתן.
"אנחנו מחפשים את קלואי, אתן מכירות אותה? בלונדינית כזאת.." אמרה פיית' ונעמדה ליד שרלוט.
נראה היה שהפיות הפסיקו לרגע לזהור.
"כן לצערנו.. היא חיה פה קרוב.. היא מתנהגת כאילו היא המלכה של היער הזה, ושכולנו חייבים לציית לה. היא מתנהגת אלינו נורא!" אמרה מרלי בעצב.
"ולמה אתם מקשיבים לה? הרי אתם הרבה והיא רק אחת" התפלאה דמי.
"כי היא המכשפה האחרונה בעולם! והיא חזקה נורא! אי אפשר להתנגד לה, אחרת היא תכלא אותנו במרתף העינויים שלה!" אמרה אליסיה ונרעדה.
"ומייקי שלי כלוא אצלה! מסכן.. היא בטח מענה אותו!" אמרה פיית' בכאב.
"חשבתי שנפרדתם, ושלא אכפת לך ממנו!" אמרה יולי בתוכחה.
"אה.. כן אכפת לי ממנו פשוט.. אמ.. אני אמרתי שלא אכפת לי מזה שהוא והקלואי הזאתי התנשקו.. כי אנחנו נפרדנו, ולא אכפת לי עם מי הוא מתנשק.." מילמלה פיית'.
" אוי לא.. זה יותר מסוכן ממה שאתן חושבות.. עם אתן הולכות להציל אותו… אוי.. אוי ואבוי.." אמרה מרלי והחלה להתנשם בכדות.
"מה? על מה את מדברת?" שאלה פיית' במהירות.
"כנראה מי שאתן מחפשות הוא האהוב שלה.." המשיכה מרלי ועצמה את עיניה.
"מה?" התבלבלה שרלוט.
"קלואי תמיד סיפרה לנו על השרביט של מילה, שאותו היא חושקת. היא תמיד דיברה על האהוב שלה, שעזב אותה לפני כמה שנים. היא אמרה שברגע שהם יהיו יחד, הם יהיו מספיק חזקים בכדי לפרוץ לארמון של מילה ולגנוב את השרביט. ועם מי שאתן מחפשות הוא האהוב שלה, והם יחד, כנראה שהיום הם עומדים לגנוב את השרביט" הסבירה אליסיה בעצב.
"אבל מייק בכלל לא אוהב אותה, והוא לא יסכים בחיים לשתף פעולה עם משהו כזה!" קראה פיית'.
"מאיפה את יודעת?" שאלה יולי והדגישה את ה'את'.
"כי אני מכירה אותו" אמרה פיית' בכעס וחשקה את שיניה.
"תקשיבו לא כדאי לכם להתקרב אליה! הדבר היחיד שהיא רוצה יותר מהשרביט של מילה, הוא האהוב שלה. עם היא תפסה אותו, הדרך להחזיר אותו היא אפסית. כדאי שתוותרו.." אמרה מרלי והחליקה את שיערה הלבן על כתפיה.
"לא אכפת לי! אנחנו חייבים לפחות לנסות!" אמרה פיית' והחניקה את דמעותיה שאיימו לצאת.
מרלי משכה בכתפיה "אני הזהרתי אתכם.."
"אולי אתן רוצות לבוא איתנו? תישמרו עלינו שמה עם הכוחות האלה שלכן" מילמל ג'ייק ונגע בשיערה הארוך של מרלי.
"הו לא, אין מצב. זה מסוכן מדי, ואנחנו יצורים עדינים מדי.. אין לנו הרבה כוח כמו למכשפות, ובחיים לא נוכל לעמוד מולה" אמרה אליסיה.
"אליס תראי אותם. בלעדינו הם יהיו ממש חסרי אונים. איתנו לפחות יש להם איזה סיכוי קלוש" אמרה מרלי בחיוך וליטפה את פניו של ג'ייק. הוא הנהן בלהיטות.
"תתרחקי מחבר שלי!!" צעקה שרלוט ונעמדה בין מרלי לבין ג'ייק. מרלי נרתעה וקפצה אחורה בהפתעה.
"אה, לא ידעתי שאתם ביחד.. אופסי" אמרה מרלי בחיוך תמים. שרלוט חשקה שיניים.
"אז מי מהמתוקים האלה כן פנוי?" המשיכה מרלי והתרחקה מג'ייק, שנראה עצוב קצת.
"אני פנוי.." מילמלו דין ואריק בו זמנית. דמי הטיחה באריק מבט מעוצבן, אך הוא התעלם.
"מרלי זה מסוכן מדי אנחנו לא הולכות" אמרה אליסיה ותפסה בידה של מרלי. היא התנערה ממנה והתקרבה לעבר דין ואריק.
"מרלי! מספיק כבר לשטות בבני האדם המסכנים! עזבי אותם לנפשם! אנחנו הולכות!" אמרה אליסיה בכעס ומשכה את מרלי על העץ שממנו באו.
"אוף תמיד את הורסת דברים כיפים!" התעצבנה מרלי והפריחה לעבר הבנים נשיקה באוויר.
הם נופפו לה. החבורה החלה ללכת לכיוון שמרלי הסבירה שקלואי גרה בו.
"וואו" אמר דין בחולמנות.
"ואני חשבתי שקלואי חתיכה.." מילמל ג'ייק ואז פנה לשרלוט "היה נחמד איך שהגנת עליי שם" שרלוט הסמיקה.
"מה אתה רוצה אני…" החלה שרלוט למלמל.
"אבל לא חשבת שאני באמת התאהבתי בה נכון?" המשיך ג'ייק והתקרב אליה קצת.
"תאמת שכן חשבתי…" אמרה שרלוט והשפילה מבטה.
"היחידה שאני אי פעם אהבתי עומדת לצידי" אמר ג'ייק וגרם לה להסמיק עוד יותר.
"מה אתה אוהב את פיית'?" שאלה שרלוט בצחוק, מפני שפיית' עמדה מצידו השני של ג'ייק.
"לא, אני אוהב אותך" אמר והסתכל לה בעיניים.
"גם אני" חייכה שרלוט, והוא חיבק את כתפה אליו.
"תראו!!" קראה לפתע פיית' והפריעה לקטע הרומנטי.
מולם עמד בית רעוע שהוסתר בין העצים. עם הם לא היו מחפשים את הבית הזה, סביר להניח שלא היו רואים אותו. פיית' ניגשה לחלון בהתרגשות. היא בהתה פנימה ועיניה החלו לדמוע.
"פיית'!" קראה דמי ורצה אליה. היא הסתכלה לעבר החלון ופיה נפער.
מולם על הספה ראו את מייק וקלואי מתמזמזים ומחייכים. מייק היה בלי חולצה ונישק אותה בלהט.
פיית' עזבה את החלון ורצה לעבר אבן גדולה שעמדה שם. היא התיישבה ובכתה.
בינתיים כל שאר הילדים עברו ליד החלון וניגשו לפיית' הבוכייה.
"חשבתי שהוא לא אוהב אותה.. חשבתי שהיא סתם אחת שחטפה אותו, כמו הקודמות.. אבל אף אחד לא מתנשק ככה עם מישהי שהוא לא אוהב… הוא באמת נהנה מזה.. אני… אוף!" יללה פיית'.
וגם אנחנו אף פעם לא הגענו למצב כזה… והוא שם רק יום והם כבר… אוף!!" הוסיפה תוך כדי בכי.
"פיפ.. אל תדאגי.. היו אחרים לפניו, ויהיו אחרים אחריו. עכשיו אנחנו מתמקדים בלהציל אותו, ולעצור את קלואי. דברים רגשיים, אחר כך" אמרה דמי וליטפה את גבה.
"הוא בטח לא רוצה להינצל.. נראה שכיף לו…" אמרה פיית' וניגבה את דמעותיה.
"אני בטוחה שהוא רוצה לחזור הביתה. פשוט תשכחי ממה שראית וזהו" אמרה לירון.
"כל הזמן הזה שהוא היה איתי… הכל היה שקר… הוא כל הזמן אהב אותה באמת.. לא היה לו אכפת ממני בכלל…" אמרה פיית' בזעם הולך וגובר.
"מה שהיה בינכם לא היה שקר. הוא בחיים לא היה מתנהג ככה עם זה היה שקר. הוא הציע שדיינה תעיף אותו, ולא אותך. עם זה היה שקר הוא לא היה עושה את זה" אמר דין.
"אבל הוא ידע שהיא לא תעיף אותו כי היא אמא שלו" אמרה פיית' ביובש. "בואו פשוט נציל אותו כבר כדי שנוכל להפסיק לדבר על זה. כשנגיע הביתה הוא כבר יראה מה זה"
"גם זו דרך להתגבר" אמר ג'ייק בהערכה.
פיית' קמה בגבורה מהאבן והלכה לעבר הדלת ובעטה בה בחוזקה. הדלת נפתחה בחבטה ושני פרצופים הופנו לעברה.
"מה לעזאזל את עושה כאן?!" התעצבנה קלואי וקמה מהספה. מייק נראה כאילו הוא בתוך חלום. עיניו היו חצי עצומות, וחיוך טיפשי היה מרוח על פניו.
"השאלה היא מה את עושה?" אמרה שרלוט שהופיעה מאחורי פיית'.
קלואי שחררה נהמה. "מה אתן רוצות?!"
"אנחנו יודעות הכל מותק." הופיעה גם לירון ונפנפה במפה. פיה של קלואי נפער, אך היא מיד סגרה אותו.
"אז יש לך את המפה שלי, אז מה? אתן בטח טיפשות מדי בכדו להבין את התוכנית הגאונית שלי" חייכה קלואי ברישעות ונקשה באצבעותיה. לשמע הנקישה מייק נעמד לצידה ומבט מוזר היה בעיניו; נראה היה שהוא פועל לא מתוך רצונו האישי.
"מייקי הן מפריעות לי. תטפל בהן!" אמרה קלואי במתיקות. מייק הסתער לעבר שלושת הבנות. הוא בעט בבטנה של לירון וגרם לה להתקפל. שרלוט ניסתה לתת לו בוקס בגב, אך פיספסה.
פיית' עמדה בצד והסתכלה. היא לא הבינה למה מייק לא מנסה לפגוע בה. הוא אפילו לא התקרב אליה.
גם קלואי לא הבינה "מייקי תטפל גם בה היא איתן!"
אך מייק התעלם; החלק הלא מכושף היחיד במוחו, לא נתן לו להתקרב לפיית'.
כעבור שניה מוטט אריק את הקיר הקידמי של הבית, ושלושת הבנים פרצו פניצה, ויולי ודמי מאחוריהם.
פיית' נתנה לו בעיטה ברגליו, והוא נפל על הריצפה.
המגע עם פיית' גרם לו להשתחרר מכישוף האהבה של קלואי.
הוא התישב על ברכיו והסתכל סביבו. לידו עמדה פיית', ועיניה אדומות. היא בכתה. האם זה בגללו? קלואי עמדה מהצד וחילקה לו הוראות, אך הוא התעלם. שרלוט ולירון נראו פגועות וליטפו איזורים כואבים בגופן. אריק נראה מותש, ודין ג'ייק וילי נראו מוכנים לקרב. האם הם עומדים להלחם איתו?
הוא קם לאט והסתכל סביב.
"שקט." אמר מייק וגרם לכל הפיות, ובייחוד של קלואי, להפתח באחת.
"מה? אבל אתה..? אני.." מילמלה קלואי.
"נכון קלואי. אני כבר לא בהשפעת הכישוף האידיוטי שלך." אמר מייק והתקרב אליה.
"מה? אבל איך?! אנחנו.. התמזמזנו שעות!! זה היה אמור להספיק לפחות עד הפריצה ואחריה… איך זה קרה?" גימגמה קלואי. מייק התקרב אליה.
היא נסוגה אחורה.
מייק התקרב אליה, והניף את אגרופו לפניה. היא נפלה אחורה בקול חבטה.
"זה על כל מה שעשית לי" אמר מייק ואז בעט בה בחוזקה. "וזה על מה שעשית ליצורי היער האלו"
מסביבו כולם מחאו כפיים, חוץ מפיית', שעמדה דוממת בצד.
מייק החל להתקרב אליה. הוא הרים את חולצתו הקרועה מהריצפה והניח אותה על כתפו.
"הכל בסדר?" שאל אותה והרים את ידו בכדי ללטף את פניה.
"אל תגע בי" אמרה פיית' בשקט.
'כן אני פגעתי בה. אבל למה? בטח משהו שעשיתי כשהייתי בהשפעת הכישוף של קלואי'
"עשיתי משהו?" שאל אותה והרחיק את ידו חזרה לצידי גופו.
"כן!"
"מה?"
"תנחש"
"אני לא יודע.."
"וואו אתה פשוט מוכיח כמה חסר רגישות אתה. אתה יודע טוב מאוד מה עשית. ואתה לא צריך להסתיר את זה כי אני ראיתי אתכם"
"מה ראית?"
"הכל!"
"מה זה הכל?"
"תתפסיק לשחק אותה מטומטם. כולנו ראינו"
"מה ראיתם?"
"שאתה וקלואי התמזמזתם. ראינו אתכם מהחלון. היית בלי חולצה והיה נראה שדיי כיף לכם, מה שסותר את העובדה שגרמת לה להתעלף עכשיו" התערבה שרלוט.
"שיט" פלט מייק. הוא וקלואי התמזמזו כשהוא היה בהשפעת הכישוף, וזה היה נראה שהם נהנו. בגלל זה פיית' בוכה. עכשיו הכל מובן.
"כן הא? זה שיט רציני שתפסנו אתכם על חם נכון? טוב שלא שכבתם גם!!!" התעצבנה פיית'.
"פיית' תירגעי. אני יכול להסביר" אמר מייק.
"כן? יופי אז אני לא רוצה לשמוע את ההסברים שלך. נמאס לי ממך. אתה אדיוט ואני שונאת אותך" אמרה פיית' באומץ וחנקה את הדמעות.
"אבל אני אוהב אותך.." אמר מייק בשקט. ברגע הזה החלה פיית' לבכות בטירוף והיא התישבה על הריצפה.
"איך אתה יכול לומר את זה?! אני חשבתי שלמילים האלה יש משמעות.. אבל כנראה שלא בעיניך.." יללה פיית'.
"כן יש להם משמעות בעיניי. משמעות גדולה. ומהרגע שנהיינו ביחד הבנתי שאני אוהב אותך, כי הרגשתי אלייך משהו אחר מכל בת שאי פעם הייתי איתה. את היית האחת שלי, ואת תמיד תהיי. אני מקווה שאת מאמינה לי ושתסכימי לשמוע את ההסבר שלי" אמר מייק והשפיל את מבטו.
"אני מוכנה לשמוע את ההסבר האדיוטי שלך, אבל זה לא אומר שאני סולחת לך" אמרה פיית' לאחר כמה דקות של מחשבה.