מבחן האומץ-פרק 1

"אוקיי תכירו. אלו אדוארד, מייק, ג'וני ומולי. הם חבר השופטים והמורים שעומדים להכשיר אתכם.
אתם-והצביעה לעבר השופטים- תכירו אלו עשרים המתמודדים שלנו; שרלוט, ג'ייק, פיית', קאט, אריק, יולי, לירון, דין, דמי, מקס, מל, לורי, אנה, רוני, גילי, מיה, דינה, ורוניק, ליאה ודני. אתם לא צריכים לזכור את השמות של כולם. עכשיו כולכם-מצביעה לעבר הילדים- צריכים לעבור שלושה שלבים בכדי לעבור את המבחן. בשלב הראשון יעוף אחד, בשלב השני יעופו שלושה ובשלישי יעופו שלושה. כך שאנחנו נשאר עם העשרה הטובים ביותר. בהצלחה." סיימה דיינה וכולם מאחו לה כפיים.
"תגידי אמא מתי נוכל לדבר עם המתמודדים?" שאל מייק ופזל לעבר פיית'.
דיינה ראתה לאן הסתכל וענתה בתקיפות "אחרי המבחן הראשון. אבל אתה זוכר שאסור שיהיה לך שום קשר עם המתמודדים?! שום כלום! ברור לך?!"
"כן המפקדת!" עבר מייק וחיוך גדול נמרח על פניו.
דיינה נאנחה בשקט.
"מתי להתחיל את השלב הראשון?" שאלה מולי, מאמנת הלחימה.
"את יכולה עכשיו. אני בביתן שלי, נחה קצת. כואב לי הראש." אמרה דיינה והלכה לעבר הביתן שלה ושל מייק.
"תלמידים!" שאגה מולי "המבחן הראשון עומד להתחיל, ובסופו עומדים לעוף ילד או ילדה אחד מכם! בשלב הראשון עליכם לקלוע בחץ וקשת למטרה שממוקמת מולכם במרחק עשרים מטר. המבחן הזה בוחן יכולת ריכוז, דיוק, והתמודדות עם הפסד. יש לכם שלושה נסיונות! קדימה!!" צעקה מולי וכל התלמידים נעמדו בטור והרימו את החץ וקשת שעמדו לצידם.
כולם פגעו במטרה, מלבד שניים; לורי וגילי.
"מה עושים? את מי מעיפים?" שאל ג'וני את אדוארד. מולי נראתה מבולבלת והלכה לקרוא לדיינה. מייק ישב בצד ובהה בפיית', ולורי וגילי ישבו מתוסכלים על אבן.
"מה קורה פה?!" צעקה דיינה והבהילה את הילדים.
"הכל בסדר אמא.. תירגעי.. פשוט שניהם לא עברו את המבחן" נסה להרגיע אותה מייק.
"את מי מעיפים?" שאלה מולי בחסרות אונים.
"היי הילד הזה לא היה במצגת שלי?" שאלה לפתע דיינה.
"כן הוא כן.. ללא יכולות פיזיות, אך יכולותאחרות מרשימות ביותר…" מילמלה מולי.
"אז תעיפו את הילדה! הוא חשוב לנו ביותר במערכת!!" פסקה דיינה ושלחה את מייק לומר לילדה את הבשורה. היא פרצה בבכי ורצה החוצה.
מייק הסתכל עליה בעצב, אבל משך בכתפיו.
הוא נעמד בצד ובחן את הנערות. 'יואו כולן כאלה חתיכות! אבל היא עולה עליהן במלא' אמר והסתכל לעבר פיית'.
"אוקיי לפני שני השלבים הבאים שעומדים להיות מאוד גורליים, יש לכם הפסקה! תכינו את עצמכם להפסד, ואל תצאו ככה בהיסטריה! ברור?! מייק! בוא לפה!!" קראה דיינה. וכולם הפנו את מבטם לעבר מייק שהלך בעצבנות עבר אימו.
"מה עכשיו את רוצה?!" התעצבן עליה.
"רק מזכירה לך, שלא יכול להיות לך שום קשר עם אף אחת מהן. ברור?!" אמרה דיינה בפסקנות.
"ברור.. ברור.. קרציה" אמר מייק והתישב על אבן בהאינחות.
"מה היא רצתה ממך?" שאלה אחת הנערות והתישבה לצידו.
"סתם.. להזכיר לי שלא יכול להיות לי שום קשר עם אף אחת מהנבחנות.." נאנח והרים את מבטו.
לידו ישבה פיית' בכבודה ובעצמה.
"אוי.. איזה באסה.." אמרה פיית' וגרמה לו לחייך.
"אני פיית'" אמרה והושיטה את ידה.
"אני מייק" אמר וחיוכו גדל.
"ואני קאט!! היוש!" נדחפה ילדה שטנית עם שתי קוקיות גבוהות, בינהם והתישבה באמצע.
"מה את עושה כאן?!" התעצבנה פיית'. 'כנראה מכירות' חשב מייק.
"מדברת עם חתיכים, בדיוק כמוך אז אל תתמי!" אמרה קאט והסתכלה על פיית' בתוכחה. מייק קצת הובך, אבל החמיא לו מה שקאט אמרה.
"אהה טוב.. אני דיי חושב שנגמרה ההפסקה, אז נדבר יותר מאוחר?" שאל את פיית'.
"בטח" היא חייכה "עם אני אתקבל בכלל.."
"כל המתמודדים לעמדות!! עכשיו אתם עומדים לעבור מבחן סיבולת, שיבדוק את הסיבולת שלכם, את החוזק הנפשי שלכם, ואת שיווי המשקל. אתם עומדים לעמוד על הקורה הזאתי שרוחבה 7 סנטימטר בעיניים עצומות, ולהחזיק בידכם משקולת. אתם צצטרכו לסמוך על עצמכם, ולמצוא את השיווי משקל שלכם. בהצלחה!" הסביר ג'וני, המאבטח.
תשע עשרה הילדים, עלו על הקורה כשעיניהם מכוסות, ובידם משקולת קטנה.
מייק הסתכל על פיית' היפה. איך היא עומדת בביטחון שמה על הקורה. הוא הרגיש שמהרגע הראשון שראה אותה, הוא חיבב אותה. היא פשוט הייתה מושלמת בשבילו. חוץ מהקטע שאסור לו להיות בקשר איתה בכלל.
ראשונה נפלה ילדה בשם מיה. היא הייתה כלכך רזה שהרוח פשוט העיפה אותה מהקורה.
אחריה נפל דני. המשקולת שלו נפלה.
ואחרונה נפלה ורוניק. היא פשוט לא הפסיקה להתנדנד.
הם קיבלו את זה בקלות והלכו.
"אוקיי עכשיו תלכו לישון! מחר יש לכם את המשימה האחרונה והקובעת! היא תהיה קשה ותצטרכו הרבה כוח בשבילה.
כאשר הם גמרו, פיית' ניגשה אל מייק.
"תגיד אתה רוצה שנסתובב קצת ביחד?" שאלה בחיוך והוא הנהן.
הם יצאו מאחורי הפנימיה והתהלכו בגינה.
"אז.. בן כמה אתה?" שאלה פיית'.
"17 וחצי. אני גם הייתי אמור להיות בכיתה של אדוארד, כאילו איתכם, אבל אמא שלי מלמדת אותי לבד" אמר מייק.
"אתה חושב שאני יעבור? אני מהזה לחוצה מזה!!" שאלה פיית' בלחץ.
"אני בטח שתעברי! וגם.. אה.. לא משנה" התחיל מייק לספר לה על המצגת, אבל החליט לשתוק. עם היא תעבור הוא יגיד לה את זה.
"וגם מה?" שאלה ונעצרה.
"כלום, באמת" אמר ומשך את ידה בכדי להמשיך ללכת.
היא הסתכלה על ידם השלובה ואז הסתכלה אליו.
"אני.. אמ.. צריכה ללכת כבר…" אמרה פיית' ורצה בחזרה לעבר הפנימיה.
'אוף אני כזה דפוק' אמר מייק לעצמו והחל לחזור לכיוון הפנימיה.
'בעצם למה לחזור?' שאל כשראה את אחת הנבחנות יושבת ליד האגם ומסתכלת לשמים.
מייק דיי חש את עצמו, וחשב שעם אחת לא רוצה אותו, אז יש אחרת. הוא לא ידע דבר על להלחם על בנות, כי לרוב הן פשוט נפלו לרגליו.
"למה את יושבת לך כאן לבד?" שאל את הנערה והתישב לידה.
"סתם.. אני אוהבת לחשוב… ולהיות לבד.." אמרה הנערה והסתובבה אליו. הוא זיהה אותה מהמצגת. הזאתי שהמציאה משהו ודיינה אמרה שהיא תביא אותו למבחנים. דמי הוא נזכר.
"היי אני מייק" אמר והושיט את ידו.
"דמי" אמרה בלי להסיט את מבטה מהשמיים.
"הם יפים נכון?" אמר והתישב לידה.
"מאוד. אני חושבת שאני יילך לישון." אמרה וקמה בחדות מהאספלט.
"חכי אני ילווה אותך" אמר וקפץ לעמידה.
"תקשיב" ושמה יד על כתפו " אתה באמת חמוד, אבל זה לא יילך. אני לא הטיפוס שלך ואתה לא שלי. להתראות" אמרה והסתובבה.
'למה כל הבנות פה כאלה נודניקיות?! כנראה שאני אצטרך יותר להתאמץ כדי שאחת מהן בכלל תשים עליי' התעצבן מייק והלך לעבר הפנימיה.