'מאחורי העננים השמיים תמיד כחולים' – חלק 1

הכל התחיל לפני שנה בדיוק , נסעתי לבקר את סבתא שלי , לחודשיים , בדרך כלל בקיץ אני נוסעת אליה.
בעיר שסבתא שלי גרה בה יש לי חברים טובים , אנחנו מין חבורה כזאת – רון , תום , אור , וירדן – אלה השמות שלהם.
אז ככה , יום שני אחד הלכנו להסתובב , זה היה יום משעמם רצח .. אני אפילו לא יודעת עד איפה הלכנו .. פשוט המשכנו ללכת ופתאום ראינו בית ספר נטוש , היה שומם באזור הזה , אף אחד מאיתנו לא הכיר אותו ולא היה בו אף פעם.
הבטנו אחד על השני וכולנו ידענו שאנחנו רוצים להיכנס אז פשוט נכנסו , היה מסוכן להסתובב שם , אבל המשכנו … באנו להיכנס לתוך המבנה ולפתע הייתה אזעקה ! חמישתינו דפקנו את הריצה של החיים שלנו , רצנו ורצנו , עד שהגענו ליד הבית של תום – זה אומר שרצנו המון.
"חייבים לחזור לשם !" אמר רון , לא רציתי לחזור לשם ידעתי שמשהו רע הולך לקרות אם נחזור לשם שוב "לא ! אנחנו לא חוזרים !" אמרתי בקול ברור , "כן חוזרים ! ממתי אנחנו מתייאשים כל כך מהר? !" רון שוב יצא נגדי , "מחר בשתיים עשרה בדיוק יוצאים" כולם הסכימו איתו כמובן , אבל אני ויתרתי לו שוב.
באותו ערב הלכתי לירדן ועשינו לעצמנו ערב ספא , וירדן כמובן סיפרה לי מה קרה לה בשבוע שעבר עם אור "בקיצור אז ניפגשנו בפארק ודיברנו … ישבנו שם לפחות שעתיים ופתאום הוא נישק אותי .. את לא מבינה הוא מנשק מדהיייייים" היא סיפרה לי את זה וחיוך ענק עלה לה על הפנים , הרי היא מאוהבת בו מאז כיתה ד' .
אחרי זה דיברנו עלי ועל תום , על הרגשות שיש לי כלפיו מהפעם הראשונה שראיתי אותו , אל איך שהם לא עוזבים אותי , וגם אל זה שהייתי חברה של רון כדי לגרום לתום לקנא – וזה לא עזר , כי הוא לא אהב אותי , סיפרתי לה שבפעם הקודמת שבאתי לפה , הוא סיפר לי על לין – הבלונדה מהכיתה שלו , אל כמה שהוא אוהב אותה וכמה שהיא יפה – באותו הרגע הבנתי שאין לי סיכוי איתו , היא בלונדינית ואני חומה , לה יש עיניים כחולות , ולי עיניים חום דבש.
למחרת בבוקר קמתי בשעה אחד עשרה בדיוק , התארגנתי ויצאתי.
הגענו לבית הספר והחלטנו שנתחלק לשתי קבוצות – אור , רון , וירדן ילכו לבניין אחד ואני ותום לבניין השני.
תום ואני נכנסנו לבניין , היה חשוך והרבה אבק… פתחנו את הדלת שהייתה בסוף המסדרון , כל החדר היה מבולגן , היה שם ריח סירחון – שנינו שתקנו , ניכנסו לחדר – אני ראשונה והוא אחרי … התחלתי לחטט שם בדברים "מצאת משהו?" שאלתי אותו וסובבתי את הראש , ביד שלו היה ראש של שלד , הוא ניסה להבהיל אותי – והצליח "מה אתה מפגר ? !" צעקתי עליו "סתמי" הוא אמר , לא הגבתי , לא היה לי כוח לריב איתו עכשיו.
"תום , תראה" אמרתי לו והצבעתי על מעטפה שהייתה מונחת על שידה מלאה באבק , הוא הסתובב והביא לי אותה , המעטפה הייתה מלאה באבק , ניערתי אותה , ועליה היה רשום "שמואל זכריה".
"בוא חייבים להראות להם" אמרתי ושנינו רצנו לעבר הכניסה של הבית ספר , שלחתי לירדן הודעה שיבואו מהר לכניסה ושמצאנו משהו חשוב.
בנתיים חיכינו , הייתה שתיקה ארוכה שנראתה כמו נצח "אז…מה עם לין?" שאלתי אותו בשביל לעצור את השתיקה "מה איתה?!" הוא ענה בזילזול והיה ניראה כאילו אין לו כוח לדבר על זה או שפשוט לא היה לו כוח אליי " תגיד לי מה יש לך ?!" שאלתי בעצבים , "כלום מה את רוצה?" הוא החזיר לי באותו טון , "שנה שעברה היינו חברים טוב , ועכשיו ? אתה מתנהג אליי כאילו אני הפאטמה שלך!" עניתי והרגשתי טוב עם עצמי , שהעמדתי אותו במקום , "אין לי כוח אלייך , את מעצבנת אותי !" הוא ענה בטון עצבני. בום. זה מה ששמעתי בראש , העיניים שלי התמלאו בדמעות , ניסיתי לעצור אותם אבל לא הצלחתי , הדמעות זלגו , אז פשוט קמתי והלכתי.
"גלי ! חכי !" הוא צעק לעברי , לא הסתובבתי , המשכתי… שמעתי אותו רץ לכיוון שלי , הוא תפס לי ביד "חכי שנייה" הוא שוב אמר , הסתובבתי , פני היו רטובות מרוב דמעות , הסתכלתי לו ישירות לתוך העיניים ואמרתי בכל רועד "מה אתה רוצה?" , "שנה שעברה זה היה שונה , שנה שעברה לא הייתי מאוהב בך , ועכשיו כן , והמחשבה הזאת שאת אוהבת את רון הורגת אותי ! אז אני מתרחק ממך כדי לשכוח ממך" הוא אמר , ואני הייתי בשוק , 3 דברים הבנתי מהדברים שלו :
1. הוא אוהב אותי
2.רון חושב שאני אוהבת אותו
3.הוא היה ישיר
רציתי לעשות משהו , להראות לו שאני לא אוהבת את רון ושאני אוהבת אותו , שמתי את הידיים שלי על הכתפיים שלו , התקרבתי אליו , השפתיים שלנו היו קרובות מאוד , ואז שמענו בום.