לתוך הגל, פרק ראשון

הוא התעורר. קול חנוק מספר, אין מה לעשות איתו. אימו מסרה אותו, לא ידוע סיבת המסירה. הוא זקוק למאמץ, תשלחו אותו בינתיים לבית יתומים עד שיאמצו אותו. הוא ילד יפה אין סיבה שלא ירצו לאמץ אותו, באותו רגע עיניו נצצו בעיניו הירוקות כעלה של זית, אפילו נצץ שערת שיער שטני הגולש לכיוון עיניו. בכניסת המסדרון נכנס בחור זקוף קומה, בעל ביטחון עצמי מופרז. אותו הבחור המשיך במסדרון לעבר חדר היולדות, הוא עבר בין חדר לחדר. הוא ידע את מי הוא מחפש, לאחר כ2 דקות מעבר בין חדר לחדר הוא הבחין בו, הוא ישר ידע שהוא מצא אותו, הוא נגע בו בחמשת אצבעותיו וחייך חיוך מניפולטיבי.
בחור, מי אתה? אני מבקשת ממך שתלך מהתינוק הזה, הבחור ענה: "אני אביו". האחות הסתקלה מבט ערמומי מכיוון שאינה זיהתה שום איבר בגופו הדומה אל התינוק, אתה צריך למלא טופס שאתה מעתה אחראי אליו וכמובן בדיקת דם לגנטיקה ביניכם אם אתה סבור שהוא בניך, אך גם אם אתה אינו בנו אתה יכול לאמץ אותו. הבחור הנהן בראשו כסימן הסכמה. האחות אמרה לו לחכות כמה דקות שתביא את הטפסים, הבחור לראשונה הוציא הגה מפיו: "אוקיי, אני אחכה שהטפסים יגיעו". כאשר אחות בית החולים יצאה בטריקת הדלת הבחור מיהר לעבר פתח החלון ופתח אותו, הבחור החזיק בעגלת התינוק וברח. צלצול נשמע מטלפון הבחור, הבחור הרים את הטלפון שלו ואמר "כן, הוא איתו" וניתק. אחרי כ17 שנים, כשלתינוק קראו רום והוא היה בן 17 שנים, רום אינו ידע שום דבר מהיכן הגיע ומה קרה לו, הוא היה בטוח שהבחור שגנב אותו מחדר היולדות היה אביו הביולוגי, מאותו הזמן שהבחור חזר עם התינוק לביתו חיכתה לו בבית מרגלת של המוסד שדימתה שהיא אימו, כדי לרצות את המוסד היא שיתפה פעולה איתם, אך היא ידעה שהיא חייבת לשתף איתם פעולה מכיוון שהיא ידעה שיום מן הימים יבוא אותו הגל הענק שישטוף את העולם כולו ויהיו אחדים שישרדו אותו.