לעזאזל!

"לעזאזל. לעזאזל לעזאזל לעזאזל. איך הם מצאו אותי? איפה אני בכלל? כל מה שאני זוכר שאתמול חגגתי את השנה החדשה במועדון הלילה ובום! אני בתוך חדר של בית מלון, מקווה שאני עדיין בוואגס, מביט מהחלון ורואה את שני החוקרים מה-FBI. לעזאזל. אוקיי, להירגע. בוא ננסה להבין איפה אני. אבל איך אני יכול להירגע כששניהם כאן? הם רודפים אחרי מאז שיצאתי מניו יורק. אני אשב הרבה שנים בכלא עם הם יתפסו אותי. התיק הפלילי שלי כולל 27 פריצות לבסיסים צבאיים, 15 גנבות של מסוקי קרב, שתי מקרי רצח ולהגנתי הם היו מאפיונרים והם יירו עלי קודם, והשיא, 542 גנבות מכוניות, אופנועים, משאיות ומה לא. לא בדיוק ילד טוב ירושלים. לעזאזל. לא לא לא לא לא לא לא. זה לא קורה לי, לעזאזל! אוקיי טום, להירגע. לנשום, לנשום. להירגע. לפי המיקום שאני רואה בחלון אני בבית המלון והקזינו "אם.ג'י.אם גראנד" בקומה ה10, בלאס וגאס, נאבדה. בוא נבדוק את החדר ונמצא דרך לצאת מפו. זה בית מלון מאוד גדול. אם אני אספיק לצאת לפני שהחוקרים ישאלו את המנהל לגבי, יגלו באיזה חדר אני, ויעלו לכאן אני אצליח להתחמק מהם". אוקיי. יש כאן רק את הארנק שלי, הטלפון שלי ואקדח גלוק 20 טעון שהבאתי ליתר ביטחון למסיבה. על השידה היה פתק ולידו מפתח החדר שלי קראתי את הפתק "היי טום, זאת כריסי. הלכנו אתמול למסיבה כאן והשתכרת לגמרי. לא יכולתי להשאיר אותך שם ולא יכולתי לקחת אותך עד המכונית שלך וממילא חיפשת מלון אז השתמשתי באשראי שלך כדי להזמין לך חדר." עכשיו נזכרתי בכל מה שקרה אתמול. לקחתי את הארנק, הטלפון, המפתח והאקדח. רגע לפני שיצאתי פתחתי את הארנק. כמו תמיד היה שם מצית. הלכתי למקרר ופתחתי אותו. בפנים היה בקבוק וודקה, לקחתי אותו. פתחתי את הדלת ויצאתי אבל לא סגרתי. לקחתי את המצית וקירבתי למנעול. הברזל נמס קצת. עכשיו רק דבר אחד נשאר. פתחתי את הוודקה ושפכתי חצי על רצפת החדר, לקחתי שלוק קטן ושפכתי את השאר. הדלקתי את המצית, זרקתי אותה לחדר, סגרתי את הדלת ורצתי למדרגות החירום. זה יעכב אותם. להבות ועשן יצאו מהחריצים של הדלת ואזקעת גלאי העשן לא איחרה לבוא. נכנסתי למדרגות אבל שמעתי הרבה צעדים מלמטה הולכים ומתקרבים. והיו הרבה צעדים. "לעזאזל! הם קראו לתגבורת!" עליתי חזרה לקומה שלי אבל עוד לפני שהגעתי שמעתי צעדים מכיוון הדלת. כמו בתנועת מלקחיים הם סגרו עלי, ונשאר רק מקום אחד ללכת. למעלה. זה היה רעיון ממש גרוע אלא אם כן תכננתי לקחת קפיצה מרעננת למטה, אבל זו הייתה האפשרות היחידה. התחלתי לעלות ובכל פעם שהם היו מתקרבים נכנסתי לקומה הקרובה, הורדתי אותם מהזנב שלי וחזרתי לעלות, אבל הם שוב הגיעו. בקומה ה21 כבר הייתי מותש ומזיע. "אני ממש לא בכושר" חשבתי ואמרתי כמה קללות. נכנסתי לקומה והסתתרתי. ידעתי שאני לא אוכל להמשיך ככה לנצח. "יש לי!" צעקתי במוחי. הוצאתי את הטלפון והתקשרתי לכריסי "הלו?" היי, מה אתה רוצה" ענתה כריסי מעוצבנת "היי, מצטער על אתמול אבל כרגע אני חייב את אבא שלך דחוף" "אוקיי" ענתה "הלו, טום?" "היי ריצ'רד, אני צריך טובה". סיפרתי לו את המצב והתכנית "אחלה", ענה "אני אהיה שם". המשכתי לעלות. הוצאתי את האקדח והתחלתי לעשות בגלאן. נכנסתי לקומות ויירתי באוויר, התקלתי שוטרים וזרקתי אליהם מגבות מעגלות חדרניות אקראיות. אחרי מה שנראה כחצי שעה הבטתי בחלון."הוא הגיע" חשבתי. התחלתי לעלות לגג. כשהגעתי ראיתי אותו: מסוק בל 206 שחור מתקרב. סימנתי לו וחייכתי. "לא כל כך מהר" אמר קול, ונשמעה דריכת אקדח. הסתובבתי. מאוחרי עמדו שני החוקרים בחולצות לבנות, עניבות אדומות, וז'קטים עם תגים עליהם. הקרוב אלי החזיק את תג הFBI שלו מולי, והרחוק יותר כיוון אלי אקדח. הייתה לי הרגשה שהוא טוב בזה, ואם הוא ירצה לפגוע בי, הוא יפגע. הבטתי במסוק, הוא היה קרוב כבר לקצה הבניין והיה אפשר לקפוץ אליו. בקושי. "טוב.." חשבתי "אני ממילא הולך למות". לקחתי אבן קטנה מהרצפה. זה קרה תוך שניות ספורות: זרקתי את האבן על הרחוק יותר, נתתי לקרוב בעיטה מסובבת. ורצתי לקצה הגג. קפצתי לכיוון המסוק תוך כדי סיבוב של 360 מעלות ויריתי בחוקרים. תפסתי במסוק. כל התגבורת אשר כללה הרבה שוטרים, הרבה מאנשי הFBI, כמה אנשי SWAT וגם כמה חיילים. השוטרים והFBI הוציאו אקדחים, והחיילים ואנשי הSWAT הוציאו רובים והתחילו לירות. הרגשתי כאב חד ברגלי. צעקתי. המסוק התחיל להתרומם במהירות. שמעתי את ריצ'רד צועק לי "אני הולך להכניס אותך פנימה!" המסוק הפסיק להתרומם בפתאומיות. איבדתי אחיזה ונורתי אל השמיים. אחרי זמן שנראה כנצח התחלתי ליפול. ראיתי את המסוק מתחתי. "נהדר" חשבתי "אני הולך להפוך לסלט קצוץ." מרחוק ראיתי שריצ'רד פתח את אחד הדלתות. "מה הוא עושה?" רגע לפני שפגעתי במסוק, המסוק הסתובב סביב עצמו ונפלתי דרך הדלת הפתוחה לבפנים. המסוק התייצב והתרחק במהירות. "לקח לך זמן" אמרתי "אם אתה לא מרוצה אני יכול להחזיר אותך לשם" אמר וצחק.