~ לעולם לא אשכח ~

הבלוג של לורה (5 אחר הצהריים , 27/3/2019 -טקסס ארצות הברית).
היי, השם שלי הוא לורה ואני בערך בת 30.
לפני 5 שנים היום הכי נורא בחיים שלי הגיע.
כשמגיע היום הכי נורא בחייך, אתה לא מצפה לזה או אפילו חושב על זה אך זה מגיע, אין דרך לעצור אותו, אני מתכוונת לזמן כמובן.
זה היה יום שמח דווקא, ככה זה התחיל , כמעט כמו כל יום.
משהו קפץ עלי והעיר אותי, בהתחלה הייתי מבוהלת וקפצתי, ואז נזכרתי "אמא אמא" היא אמרה כמעט בצעקה ואז התחלתי לצחוק ולחייך, יותר מהרגיל.
תבינו כול יום זה היה ככה , הילדה שלי…שמחה ומאושרת.
אני אם חד הורית, בטח תחשבו שהיום הכי נורא בחיי היה כאשר בעלי נפטר, אבל לא, איבדתי את אהבת חיי בדרך לבית החולים כאשר ילדתי את הילדה שלי.. את החיים שלי.. את קייט שלי כמו שאני קוראת לה אבל קוראים לה רוזה קייטלין בשם הארוך יותר.
תאונת דרכים קטלנית הם אמרו.. ככה אבדו חיים ונוצרו חדשים.. דרכו של עולם.
עשיתי את זה.. גידלתי את קייט (הלו קיטי שם חיבה ,היא תמיד הלכה עם בובה שלה) בהמון אהבה , הצלחתי בעבודה, אני תמיד שם בשבילה.. הדבר המתוק הזה שמזכיר לי כל יום את בעלי.
היא הייתה אז רק בת 5 ..כל כך יפה.. עיניים כחולות , שיער בלונדיני בקצוות אך שחרחר חום בלמעלה.. חיוך מתוק , תמיד אהבה לעשות שטיות.
היא הפכה את החיים שלי למאושרים ומלאים בצחוק ולא בעצב, שמחה בתוך טרגדיה, האור בתוך החושך.. למען האמת כבר פחות כאב לי איתה.
היא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים , אני אוהבת אותה כל כך.. החיים שלי לפני כן היו די משעממים, לא משהו מיוחד.. לרוב הייתי האחת שתמיד שמשהו טוב קורה לה בחיים חייב לקרות גם משהו רע ביחד.
בלידה של קייט קרה משהו רע אז חשבתי שזהו..ניצלתי פה.
כל הורה פוחד שמשהו רע יקרה לילד שלו , אבל אנחנו מעדיפים לא לחשוב על זה.
"זה לא הולך לקרות לי", המשפט הקבוע שכמעט כל אחד אומר..
אבל אני לא אמרתי את זה.. הייתי זהירה, תמיד דואגת.
בגלל שאם משהו יקרה לקייט הקטנה שלי.. העולם שלי יתפרק ,אם מישהו ייקח אותה ממני – הוא ייקח את הלב שלי איתו.
וזה קרה במרץ 27/3/2014 , מירוץ נגד השעון על חיים וילדה קטנה.. כאן מתחיל סיפור האימה שלי.