למות להוליד פעמיים

"אני לא מאמינה זה קורא סוף סוף!!!!!"
"מה קורא?"
"עדי!אחרי כל הטיפולים אני מוכנה להוליד סוף סוף!!
"מהר לבית החולים!"

אני כלכך מתרגש אמר עדי בשמחה,אני חייכתי אליו סוף סוף אמורה לצאת לנו בת.
מרוב התרגשות כתבתי לקרוב משפחה שלא מכיר אותנו!
"שלום דור,אתה לא מכיר אותי אני מכירה אותך. אתה בן בן בן דוד שלי
רציתי שניפגש פעם אחת שתכיר את הבת במקסימה שלנו!.אחרי הכל אתה בן בן בן דוד שלה…
קוראים לי דניאל,אנחנו גרים בתל אביב כתובת אשלח בנפרד.
בידידות קרובת משפחה שלך דניאל!"

הרופא נכנס בפנים מודאגות,ישר דאגנו הרי הולדתי היא חיה הכל בסדר מה קרה?
"הבת שלכם לא שרדה" הוא אמר אני ישר קמתי ושאלתי"מה??אמרתם רק שהיא צריכה הנשמה קלה!" אני יודע הוא אמר הוא הסביר שאחרי ההנשמה שמו אותה בחדר נפרד שם היא התחילה להחנק ומתה

הרגשתי את החנק עולה בגרון,ישר פרצתי בבכי.
עדי בא לנחם אותי ולא ידע מה לומר אז בכה איתי

~אחרי 8 שנים~

"היום היום הולדת של לינוי שלנו…..יום הולדת 8"

"נכון,אבל מחר את תלדי שוב"

"כן…"

נכנסנו לבית,שמעתי יבבות של בכי.נכנסתי לחדר שלי והבכי נשמע יותר חזק
התקרבתי למדף הספרים ספר 1 נפל 2 ספרים נפלו וכך הלאה. מאחורי המדף היה חרוט
"את נטשת אותי!אני לא אעזוב אותך!"
נתקפתי בפאניקה יצאתי מהחדר,הרגשתי צירים."לא לא עכשיו!זה זמן לא טוב!"

ניסיתי לצאת מהדל היא נסגרה עלי ואז….