לונה ו10 פרפרי השאול- פרק1 = לונה

שלום, שמי לונה. אני בת 14. בכל חיי מאז גיל 10, אני גרה ברחוב. בגיל 10, בחודש מאי, החלטתי לברוח מהבית. לאחר 10 שנים של מכות והתעללות של אבי החורג,נמאס לי. והיום כבר 4 שנים שאני מבוקשת. על מה? זה התחיל ביום שלישי, חודש לאחר הבריחה שלי. חיפשתי לי מקום לישון בסמטה חשוכה. ומיששתי את האולר שלי. מתנה מאבי האמיתי שקיבלתי בגיל 7 לטיול המחנאות הראשון שלי. זה היה אולר כיס חד וקטן, לבן ומבריק עם דודבנים. רצתי בסמטה סורקת את ארגזי הקרטון ואז נתקעתי בגוש של שרירים, גנגסטר, ענק, לבוש בבגדים שחורים. רצתי לברוח אבל הגנגסטר תפס בצוארון השמלה המטונפת שלי, ואמר: "היי, אנחנו לא אוהבים צועניות קטנות בשטח שלנו…" ניסתי להשתחרר וצעקתי "אני לא צועניה!" נשכתי אותו בזרועה והוא הרפה בצעקה זועמת "הלך עלייך, צועניית רחוב!" נהם בכעס. שלפתי את האולר שלי והוא צחק "אוייי… הצועניה המגעילה הוציאה את הסכין של פולי הבובה הקטנה שלה…" הוא קרא לעוד שני גנגסטרים מהחושך, אחד החזיק חתולה ג'ינג'ית קטנה "תנסה אותי…" נהמתי, לא חיכיתי דקה,והסתערתי עליו בכוח. דקרתי לימין ולשמאל, קפצתי על פחי אשפה ותקעתי את האולר בצוארו. השניים הנוספים ברחו והשליכו את החתולה הקטנה לגובה עצום. תפסתי אותה וליטפתי אותה ברוגע. "די, די חתולה קטנה. אני אשמור עליך!" ליטפתי את ראשה והיא גרגרה גרגור עליז. השמחה שלנו הופסקה כששמעתי סירנות מייללות במרחק. רצתי במהירות ואמרתי לה "אל תדאגי. אני אמצא לנו מקום לישון." רצתי ונחתי רחוק מהסירנות של המשטרה במרחק. "את צריכה שם!" החלטתי "אמממממממממממממם אולי??…" מלמלתי "קלאריס.!" החתולה גרגרה ושמחה. למחרת הלכתי לפח האשפה של המאפיה הקרובה ובחנות הטלוזיות ראיתי שדרן שאמר: "מהומה בעירנו ניו יורק!" קרא "מה קרה עכשיו?!" גלגלתי עיינים. "לונה מארן מרחוב ג'ורג' 71 תקפה קשות נער אלמוני. הנה לוסי לאוו עם העדקונים ואביהה של לונה." אמר והתמונה עברה לכתבת בשמלה הדוקה "תודה לך הארי." אמרה בקול תקיף. זיהיתי את הסמטה מיד, הסמטה בה הרגתי את הגנגסטר. "הנה אביהה מספר" אמרה וראיתי תמונה של אבי החורג. "טוב, לונה היתה לדה רעה, פושעת הלידה! ואני ניסיתי לעזור לה…" כעסתי והתחשק לי לצרוח. "אני לא פושעת ואתה לא תמכתה בי מעולם!" אמרתי וניפצתי את זכוכית הטלויזיה. "מיאווווווווווווווו" יללה קלאריס כיאלו כדי לומר: "אויייייייייי יופי… עוד עסק מלוכלך…,". רצתי ובכיתי בזעם. "היא ברחה לי לא מזמן! אוי… אילו לא היתה מתדרדרת לפשע…" שמעתי מתחנת הרדיו ובחנות למוצרי חשמל ראיתי אותו בטלויזיה מזיל דמעה מזויפת.