לא מגיע לה פרק 2

כל בוקר אותו סיפור , הזכיר לעצמו יונתן בראש . אל תיבהל הפעם . אל תתן לו להביא אותך למצב הזה . הוא לא שווה את זה .
אבל עדיין כשיונתן קם מהמיטה ושמע את אביו צועק על שירה , הוא התמלא עצבים , איך הוא יכול בכלל להגיד לה דברים כאלה , חשב לעצמו .
אבל אומץ , אומץ להתעמת עם אביו לא היה לו .
כשאביו יצא הלך הוא לחבק את שירה , להזכיר לה כמה היא יפה חכמה מצחיקה מוכשרת ולא משנה כמה אבא מדבר עליה רעה היא הכי טובה . אך לא הצליח להוציא מילה .
לעומתו שירה הייתה קצת פחות שבירה והתחילה לדבר ללא הפסקה "אנחנו חייבים לעשות משהו בנידון" אמרה . "אין מה לעשות, לי נמאס לריב איתו כבר כל כוחותי אזלו בגללו" יונתן ענה . אבל שירה מתעקשת , היא כזאתי אסרטיבית, לעולם לא מוותרת .
"יש לי רעיון" צעקה ועייניה זהרו משמחה .
"בוא נעזוב , נלך רחוק מכאן , הוא בכל מקרה לא יחפש אותנו ."
"אין לנו לאן ללכת" הזכיר לה יונתן.
אבל היא בשלה "אני לא מסוגלת להישאר פה עוד שניה אחת , כל פעם שאני חוזרת ורואה אותך מדמם אני מרגישה את ליבי נשבר"
יונתן הרהר בליבו על הצעתה ולא הצליח להפסיק לחשוב על איך הילדה הקטנה הזאת נשמעת לפעמים כל כך בוגרת , שקולה , איך היא נועזת יותר ממנו , אמיצה . הוא ממש קינא בה לפעמים על כך.
אבל לא הפעם הרעיון שלה מופרך , הזכיר לעצמו שוב ושוב . ולבסוף ענה "אם לא נמצא לאן ללכת אין לנו מה לעזוב את המקום הזה . וזה נגמר בזה ."
"אני אמצא לאן , אל תדאג " צחקה את צחוקה המתוק , והתחילה לצאת מהבית לכיוון בית הספר .