לא יכולתי

הם חוזרים הם תמיד חוזרים ,לא משנה מה אני הם חוזרים משאירים אותי פגיע .
הם חושפים את האני האמיתי האחד שאני לא רוצה להיות האחד שאני בורח ממנו כול החיים שלי.
הם לא נותנים לי מנוחה שוב ושוב אותם כאבים ישנים אותם זיכרונות, אותם פלאשבקים.

בפעם הראשונה שזה בא אלי הייתי תמים , חזרתי לרגע בילדות שלי ואולי הרגע האחרון המאושר שלי . ההנו רק אני והיא שנינו מתחת לעץ אלון ישן , לשיער שלה היה ריח של של מאפי קינמון ועינה היו כחולות כמו השמיים יכול לשוטט בהם שעות . הייתי באותה תקופה ביישן מאוד לכן כשהתחלנו לצאת לא האמנתי שאני יוצא אם ילדה כוו יפה ,איך מישהו אחר לא לקח אותה אין לי מושג . הסתכלתי לתוך עיינה הכחולות ולא יודע איך אולי תיאום משמיים אבל באותו רגע היא גם הסתכלה אלי , ובאותו רגע באותה החלטה של שנייה נוצר הרגע הכי קסום בחיים שלי הנשיקה הראשונה שלי .

בפעם השניה זה היה אחרת חזרתי לרגע לא משמעותיאו לפחות ככה זה נראה בהתחלה , חזרתי להיות אתו ילד מפוחד באתו בית ישן שקרה בו כולכך הרבה
זה בלילה קר הרוח נשבה כהרגלה והזיזה את ענפי העצים ככה שהם דפקו אל החלונות כול שלוש שניות בערך. הייתי אם המשפחה שלי סביב הטלוויזיה ,לא יודע למה אמא שלי החליטה שניראה "הסיוט ברחוב אלן " לא סרט לצפיית לילה מאוחרת אבל ההינו גדולים יחסית אז היא אפשרה לנו. בדיוק כשבאתי לקחת מהפופקורן שמעי את הרעש , כמו הצליל של טלוויזיה ישנה נידלקת ומישהו לוחש משהו שנישמע כמו "בוא אלי אני יכול לתקן אותך" ואז חושך.

בפעם השלישית ידעתי לאן אני חוזר,לאותו רגע שבוא איבדתי אותה . לא יודע למה הסכמתי לזה אבל היא משכה אותי , ידעתי שלצאת באמצע הלילה לא היה רעיון טוב ."לאן את לוקחת אותי?" שאלתי כי לא זיהיתי את הסביבה .היא הסתכלה עלי אם אותם עניים יפות ," למקום מיוחד זאת הפתעה " ואז חייכה עלי חיוך פרוע " תשתחרר קצת זה לא יזיק לך ועכשיו תן לי לשים לך את הכיסוי". " בסדר " אמרתי בעודי מחייך המשכנו לנסוע בשקט , כשעצר נו היא משכה אותי מחוץ לאוטו " נו מה זה תגידי לי " היא צחקה את הצחוק המיוחד שלה "לא מגלה אתה תראה ". היא הסירה את הכיסוי ובאותו רגע כמאת בכיתי זה היה אגם מדהים ביופיו זוהר בזכות אור הירח שנח אילו בעדינות , " אתה בא פנימה " שאלה בכול רך בכלל לא שמתי לב שהיא היה חצי ערומה , " את יודעת שכן אבל לפני זה " הלכת אליה ונישקתי אותה בחוזקה . נכנסנו למים ביחד המים היו קרים אבל לא יותר מדי שחיתי רחוק ולא ראיתי אותה יותר אבל זה לא הפריע לי "היא בטח מתחבאת לי איפה שהוא " אמרתי לעצמי .
חזרתי לחוף התנגבתי ושמתי רק בוקסר , ואז שמעתי אותה צורחת . הסתובבתי במהירות לא אנושית כמעט, חטפתי מכה חזקה שהפילה אותי לאדמה . ניסיתי לקום בעודי יורק דם וכמה שינים אבל חטפתי בעיטה לבטן ועוד אגרוף . ממעלי עמדה דמות שחורה לא זיהיתי אותה אבל יכולתי את העניים שלו קרות ומרוחקות בלי שמץ של אנושיות , " ניסיתי לתקן אותך אבל אתה לא הקשבתה לי אז אני יתקן אותך בעצמי ",צרחתי אילו " מה לא מי אתה למה אתה עושה את זה ?". "אשתייך התנגדה לתיקון שלי ותראה מה קרה לה ". הוא זה כדי לתת לי לראות , התמונה שלה לעולם לא תצא לי מהראש .
היא הייתה זרוקה אל העפר כמו בובת סמרטוטים מלוכלכת , היא הייתה מעוקמת בצורה בלתי אפשרית היא הסתכלה יש אלי העניים היפות שלה איבדו את הקסם . " בו נקווה שאתה לא תתנגד לתיקון שלי " ראיתי את הרגל מתקרבת לפנים שלי וחשבתי אל דבר אחד ויחיד " לא יכולתי להציל אותה ".