כביש נעלם. פרק 1.

25/02/2016 882 צפיות תגובה אחת

"לא לא לא.. תחזיקי מעמד!"
"אנחנו באמצע שום מקום, אל תעצרי!"
"קדימה, קדימה, קדימה!"
"לא.. אוף!"
"שיט! שיט!"
המכונית החלה לקרטע, תכופות יותר ויותר, עד שכמה דקות לאחר מכן, נעצרה.
אמה פתחה את דלת המכונית והתקדמה אל עבר מכסה המנוע, הלילה היה קריר ורעד עבר בגבה.
מבפנים נשמעה קייסי, "זה לא קורה! איזה ביש מזל!".
אמה פתחה את מכסה המנוע ועשן סמיך התאבך בפניה. היא השתעלה ונפנפה בידיה, "טוב, נראה שאין הרבה מה לעשות, נצטרך להזמין גרר."
קייסי מלמלה לעצמה בעצבנות. היא הוציאה את הנייד, לחצה על כמה מקשים וניסתה לחייג, "לעזאזל! אין קליטה!", קראה בתסכול וחבטה בהגה.
אמה נאנחה. היא נשענה על חלונה הפתוח של קייסי, "זה בסדר, נלך ברגל עד שנמצא מקום להתקשר ממנו".
"אנחנו באמצע יער, אין פה כלום ברדיוס של קילומטרים!"
"יש לך רעיון יותר טוב?" שאלה אמה בחוסר סבלנות,
קייסי גלגלה עיניים; "טוב יאללה.. בואי נתחיל ללכת".

זה היה לילה אפל, ללא ירח.
הן החלו לפסוע במורד הכביש החשוך, מאירות את דרכן עם פנס שמצאו בתא הכפפות.
השעה היתה אחד בלילה, ובכביש השומם שחצה את היער האפל,
רק הפנס הפר חלקית את האפלה הכבדה.
ההליכה בכביש הצר והרעוע, בחושך הכמעט מוחלט, השרתה הרגשה חשדנית כאילו כל רגע עומד לזנק משהו מבין העצים המסתוריים שסביבן.
"קשה לי להאמין שנמצא בית, למה שמישהו ירצה לגור כאן?" תהתה קייסי תוך שליחת מבטים לצדדים.
"יש אנשים שאוהבים את השקט" הסבירה אמה, "זה נראה מקום שליו."
קייסי גיחכה, "רק פסיכים יגורו בחור הזה".
אמה משכה בכתפיה, "גם אני לא חושבת שנמצא כאן בית. סביר יותר שנגיע בסוף לתחנת דלק."
* * *
אמה וקייסי צעדו במשך כשעה, הן הקפידו ללכת במרכז הכביש, כדי להתרחק כמה שניתן מקו היער החשוך.
כל שינוי לא נראה באופק.
"משעמם", התלוננה קייסי.
"יש לי מסטיק, רוצה?" הציעה אמה,
"ממתי מסטיק מפיג שעמום?", הקשתה קייסי.
"הו סלחי לי הוד מעלתך!", קראה לפתע אמה בקול חגיגי ומתנצל. היא עצרה במרכז הכביש הישן והסדוק, וכרעה ברך, "אנא! אמרי לי! ובאיזו דרך אוכל לשעשע אותך?".
קייסי גיחכה ודחפה אותה, "תשתקי!" קראה בחיוך.
אמה הכתה את קייסי עם אגרוף בכתפה "תשתקי את! כפוית טובה שכמותך", צחקה.
היא חילקה לשתיהן מסטיק.
בעודן הולכות, ניפחו בלונים בטעם מנטה, וצחקו כאשר אחד גדול במיוחד התפוצץ ונדבק לפניה של קייסי.
לפתע הזדקפה אמה בהפתעה, "הי!" הצביעה אל בין העצים, "תאירי לשם!"
קייסי כיוונה את הפנס אל הכיוון אליו הצביעה אמה, והן סטו מהכביש והתקדמו אליו.
מבין העצים המרוחקים נדמה היה שנמצא בית. ככל שהתקרבו החלו להבחין בפרטים; לבית שתי קומות, בנוי מעץ ומעוצב בסגנון עתיק.
הבית בהחלט ידע ימים טובים יותר; חלונותיו היו שבורים, שיח מטפס כיסה את קירות הקומה הראשונה והחל שולח זרועות אל עבר הקומה השניה.
שנים רבות עברו מאז טיפחו את הגינה שצמחה פרא, שיחים סבוכים ועשבים עד לגובה החזה הקיפו את הבית.
"וואו" אמה נעצרה, "לא נראה רעיון טוב להכנס לשם"
"כן, טוב" גיחכה קייסי, "זה לא שנמצא טלפון בחורבה הזאת."
הן התרחקו מהבית והמשיכו לצעוד בכביש המישורי והצר.
לפתע, נשמעה צרחה, "תתרחק! תתרחק ממני!!" ואחריה,
שלוש יריות.

המשך יבוא.


תגובות (1)

כאלה סיפורים אני אוהבת^^

01/04/2016 12:20
סיפורים נוספים שיעניינו אותך