לאן נלך…/O.G-פרק 2:"עוגה בפרצוף"

היום ישנתי במשרד שלי על מיטת שדה שלקחתי מאיציק,כן שלא תטעו לחשוב,הוא חתם קבע כי נורא אהב את החוויות שלנו שם אבל יותר לדאוג לאחותו והכסף בקבע שווה את זה וגם העובדה שהוא קצין ביחידת העלית…אז הוא מקושר ויודע כל דבר שאמור לקרות.
קיבלתי כבר את כל הראיות שהיו בידי המשטרה ויש לי ראיון וידיאו של כולם כולל ישראל…אבל עדיין משהו מוזר לי בילד…גם בזה שישראל אולי לא אשם בכלל…אבל אני יותר מודאג…ממה שהוא אמר בפעם הראשונה…הוא אמר שהיה מישהו שמסתכל עליו מהחלון…ו…ואני מרגיש שהוא אמר שזה גם נמשך הרבה זמן…אבל הבית שלהם שתי קומות…של ישראל קומת הקרקע…והילד והוריו בקומה השנייה בכלל וגם יש שתי כניסות נפרדות…מי יכול להסתכל עליו דרך החלון בכלל בלי שישראל או המשפחה של הילד ישימו לב…יכול להיות ש…,חוט המחשבה נקטע לשתיים עם צלצול הטלפון,הרמתי את הטלפון וראיתי שכתוב "מספר חסוי",התפלאתי כי עכשיו שתיים בלילה ולמי יש כוח להתקשר בשעה כזאת בכלל,בכל אופן עניתי לשיחה,
אני:"הלו??"
,"…מה שלומך(בקול חמוד של בחורה ותהרגו אותי…אבל אני רווק אז מה רע לזרום עם זה עכשיו ולשכוח טיפה מהחקירה)…??"
עניתי לה בקול רגוע:"ברוך ה' בסדר את יודעת לא מתלונן הרבה חחח…(הרגיש לי לרגע משום מה דה ז׳ה וו)",
לאחר כמה שניות נזכרת לענות לי בכלל אך בקול טיפה יותר…מלחיץ:"שמע…רציתי לשאול אותך משהו …אתה חושב שהצלחת??",
עניתי לה:"הצלחתי במה??,על מה את מדברת??,גברת??,מי זו מדברת?…הלו?",היא ענתה בקול מפוחד וברקע של השיחה נשמעו קולות של מוזיקה קלאסית בכלל…לא אשכח את שמה של הסונטה הזאת…"אור ירח"…של…בטובן…:"הצלחת לפתור את התיק שלי??……",ואז היא התחילה לצרוח,.צרחות חזקות כל כך שהתפוצצה נורת הקריאה שלי שנמצאת על השולחן שלי…ניתקתי את הטלפון,ניסיתי לנשום רגיל…להוריד את פעימות הלב,הלכתי לכספת שלי,פתחתי אותה,חיפשתי את התרופות שלי…מפני שזה לא היה אמיתי…ואני יודע כי זה תיק שלא הצלחתי לפתור לפני חמש שנים,רצח של נערה בת 16 שגופתה נזרקה לים ואחרי שעתיים נמצאה…על ידי ההורים…שלה…שבסך הכל באו לעשות ריצה על החוף,היה להם חשוב לשמור על הבריאות…אבל איך תמיד הייתי אומר…יותר מידי ממשהו אחד,זה כבר לא בריא,עובדה…כמו בכל בוקר מוקדם הם הלכו לרוץ…ובמקום לראות ילדים שוחים…או חברים מהעיר השכנה שלהם…במקום לראות או לשמוע את השחפים שבחוף שלהם…במקום כל זה הם "זכו" לראות את ביתם…מבותרת למחצה…ואני הייתי פשוט טיפש שלא הצליח לגרום לכך שיכניסו אותו לכלא,את הרוצח האכזרי שהרג אותה בגלל הטענה שמצלמת האבטחה של המשטרה שמצלמת את האזור שבו זה קרה 24/7 לא נחשבת לראייה או הוכחה,כן כן…לצערי ככה הרבה רוצחים מתועבים מתחמקים…,באותו היום עשרה שוטרים נסו להשתלט עליי על מנת שלא אהרוג את השופט…בן של זונה.

מצאתי את הכדורים…בלעתי שלושה כדורים,הרופא היה אומר שזה בטח יותר מידי…אני אומר תחייה במקומי ונדבר…פתאום שמעתי את דלת הכניסה למטה נפתחת,נבהלתי ממש…אבל תכלס לא פחדתי מי יודע מה,החזרתי את הכדורים לכספת ולקחתי בשקט את האקדח שלי,דרכתי אותו והתפללתי שזה סתם עוד פרנויה…….פתאום הטלפון צלצל שוב,קפץ ליבי לירח וחזר כל כך מהר פנימה שהוא נפל ישירות לאדמה,הרגשתי כאילו אני בזירת פשע,רק שאני גם העד היחיד,הנרצח ואולי בטעות גם אהיה אולי רוצח,אבל עדיין…זה רק אני…טוב אני מקווה שזה רק אני פה.
לקחתי את הטלפון ועניתי לשיחה אך לא אמרתי מילה,חיכיתי לשמוע מי זה כי לא בדקתי לפני,לאט לאט התקדמתי לעבר השולחן על מנת להתחבא שם…לפתע נשמעה נקישה קלה על דלת המשרד, התחלתי כבר לחשוש ממש ולבינתיים בטלפון לא נאמר דבר…,ניתקתי את השיחה ושוב חזרנו לסרט המתח במשרד,נכנסתי למצב כריעה,מפני ששמעתי שהאור במסדרון נדלק,התחלתי לצאת לאט לאט מאחורי שולחן ובבום אחד נפתחה הדלת מרוב בהלה יריתי בחלון שהיה מוצב מעל הדלת שלי, אבל מזל שלפחות לא באלן…,יותר נכון הייתי צריך להתרגל לזה שהיא עושה את זה…זה כבר הפעם ה-15 שהיא כבר באופן די קבוע פעם בחודש צצה לי פה…מה אעשה כל פעם היא מוצאת משהו ששכחתי…כן מסתבר שהיא עדיין זוכרת את היום הולדת שלי…אפילו אני כבר שכחתי…,כמובן שהיא רצתה לרצוח אותי כי הבהלתי אותה כל כך חזק עם הירייה שלי שהעוגה עפה לה לפרצוף ומיותר לציין שכמובן שאחרי שעברו חמש דקות היא איימה לירות בי כדור עם האקדח שלי,אבל מה שהיא לא יודעת שזה היה הכדור האחרון במחסנית…חחחח כן קלעתי בהצלחה 15 כדורים בחלון שמעל הדלת…הכדור הראשון שנורה פגעה כמעט בראשה…מזל שבכניסה היא צעקה גם את השם שלי ושזיהיתי את קולה חחח.
התחזוקה של הבניין כבר משלמת על חלון חדש לבד וגם מתקנים לי לבד כי הם כבר מפחדים לדעת למה זה חוזר על עצמו מחדש…חחח,בכל אופן באותו ערב אני נישנשתי עוגה מפנייה של אלן,אבל עדיין לא שכחתי מהתיק…עדיין אצטרך לחזור עליו עוד מעט,ממלא אני אוהב לפתור תיקים יחד עם אלן…היא משהו מיוחד.