לאן נלך…/O.G-פרק 1:הכרות/אוראל גסר

קמתי בשמונה בבוקר כדי להספיק את הרכבת לעבודה,זה לא כזה רחוק ממני אבל זה פשוט יותר מהיר מהאוטו הזקן של אבא,או האוטובוס הציבורי המלא באנשים ושעוצר בכל תחנה.
נכנסתי לרכבת שם פגשתי כמו תמיד את הכרטיסנית החמודה,"מה שלומך" שאלתי כמו בכל נסיעה וכמו בכל פעם ענתה לי "אחרי שראיתי אותך טוב הרבה יותר",לא ראיתי בחיי מישהי יפה כמוה בלונדינית חמודה בעלת עיניים חומות ויפיפייה ושמה כמוה גם יפה נורא,שמה היה אלן,חבל שהיא אחות של סיני,ככה אני קורא לו,שמו האמיתי היה איציק אבל בזכות הצבא הכרנו,שירתנו ביחד,"אחים לנשק" קראנו לעצמנו,הוא היה מציל את התחת שלי כל פעם מחדש ואני את שלו,מעיין עסקה עם מלאך המוות,אנחנו תמיד שרדנו מולו לא משנה מה.
התיישבתי במקומי הקבוע בקומה השנייה של הרכבת על מנת לראות את הים,כל פעם מחדש אני מתמלא שמחה ואמונה כשאני רואה אותו,כאילו היה מה שהייתי צריך על מנת לא להתאבד בעבודה,בכל זאת להיות עורך דין זה נשמע כיף והכל…אז לא,המקצוע שאני רציתי כל חיי תאמת…רציתי להיות צייר או פסל אבל לאבא ואמא היו תוכניות אחרות,טכנית משרד אחר,משרד לעורכות דין,אמא שלי ואבא שלי נחשבים לשניים מתוך חמשת עורכי הדין הטובים ביותר בארץ ובעשירייה העולמית,הם היו אפילו עורכי דין של נשיא אמריקה,בקיצור זה שם שהולך לפניך בלי שתרצה.
ירדתי מהרכבת,אמרתי ביי למי שצריך ורצתי למשרד,נכנסתי למשרד אמרתי שלום לאמא ואבא,התעלמתי מהצעקות על האיחור ונכנסתי למשרד הקטן והאישי שלי,רק רציתי להכין את הכוס קפה של הבוקר ולהדליק סיגריה ולנוח אבל כשפתחתי את הדלת הבנתי שזה יהיה רחוק מזה,זוג ככל הנראה לפי מה שהולך,לא מפסיקים להתלחשש וברוב הפעמים הייתה האמא(ורד לב-טוב כהן,29.עורכת דין מתחילה,לא יכולה להגן על משפחתה בגלל שהיא עדה בתיק המשפחתי שלה),כנראה הבחור רק נספח בנושא,מסכן עוד אחד שנפל,הילד נראה טיפה חבול אבל לא מפוחד או כועס,כנראה שזה אחד מהתיקים של האמהות שמחפשות לנפח דברים אז אולי שעה ואני מתפנה,אבל גם זה נופץ.
התיישבתי מולם ואמרתי:"שלום בוקר טוב,סליחה על האיחור,כן שמי ג׳ואי,במה אפשר לעזור??",
הילד (רוני כהן,8.תלמיד כיתה ב' שנה שנייה לאחר אותו מקרה),הראשון שהתחיל לדבר באופן מפתיע:"אני מפחד,יש מישהו ליד החלון,הוא מסתכל עליי תמיד…היום הוא רדף אחרי ו…",האבא(חיים כהן,34.מפעיל עגורן בנמל העירוני) קטע את בנו באמצע באופן עוד יותר מפתיע ואמר:"שמע אחי אני יודע שאתה לא שוטר ולא צייד ראשים אבל אני יודע מי זה,זה השכן המשוגע שלי ישראל(70,בפרישה לאחר עבודה של 45 שנה במשטרה כבלש),אני כבר הזמנתי משטרה שעצרה אותו,אני רוצה שתייצג אותי בתיק".
הכל נראה…נראה שונה ומוזר…לכן קמתי מהכיסא,אמרתי:"אני מייצג סגור אבל אני רוצה את כל החומר של המשטרה ולראיין את כולכם ואל תבקשו מספר טלפון,תשאירו את שלכם ואני אתקשר ברגע שהכל יהיה מוכן",אני עובד מוזר זה נכון אבל זה חייב להעשות ככה וזה לא בגלל שאני לא מאמין להם,הם די צודקים וזה גם תיק דיי סגור וקל,אבל נשמע שהוא לא עשה את זה…יש לי תחושה מוזרה…אמא שלי קראה לזה "תחושת בטן"…אישה חכמה…בזכותה אני מאמין שיש סיכוי לכל צד במשפט…גם לאשם.
(נ.ב-ג'ואי ג'קסון,21.אנוכי,ג'סיקה ג'קסון,45.אמא של אנוכי,ג'ייקוב פרונסואה,55.בעלה השני של אמי).