לאמת אין רגליים (פרק 8)

*תקראו רציתי להוסיף*

״וואו חתיכת בית יש לך פה״ מאט אמר בהתרשמות בעודו בוחן את ביתי.
״אז איפה ההורים שלך?״ דילן שאל והתיישב על ספת המעצבים שלנו.
השפלתי את מבטי ודילן הבחין בכך.
״נקודה רגישה?״ שאל בהבנה.
הנהנתי.
״טוב אז מה אנחנו מחפשים בעצם?״ דילן שאל וניסה לשנות נושא.
״אין לי שמץ של מושג. אני חושבת שאתחיל בלקנות פלאפון חדש״ אמרתי והסתכלתי על מאט במבט מאשים.
״כן, מצטער על זה״ מאט אמר.
יצאנו לחנות ה- App Store הקרובה לביתי וקניתי אייפון 6, עבורו חסכתי זמן רב.
מאז שאבי נעלם לא הפכתי ל׳ענייה׳, למען האמת מצבי הכלכלי כמעט לא השנתנה, פשוט עבדתי יותר קשה בשביל הכסף שלי.
משרד הרווחה עזר לי ומצאתי כמה מחבואים בבית שבהם אבי החביא כסף, אז הצלחתי להסתדר.
לאחר מכן עצרנו בסטארבאקס והתיישבנו באחד השולחנות שם.
״אתם בטוחים שאין לכם מושג מה רוצה?״ שאלתי אותם.
״בטוחים״ מאט ענה לי בגאווה.
״ויש לכם מושג איפה אבא שלי יכול להיות עכשיו?״
״לא, מצטער״ דילן ענה לי.
״טוב, אז מחכה לנו עבודה רבה. נתחיל בבית שלי״ אמרתי וקמתי ממושבי.
נסענו חזרה לביתי.
עמדנו בפתח הדלת ובחנתי את הדירה בתשומת לב.
״תחפשו כל דבר שיראה לכם יקר ערך עבור דרו. תהיו עירניים ותשמרו על ראש פתוח ובבקשה, תנסו לגרום לכמה שפחות בלאגן״.
״אני מרגיש כמו מרגל״ דילן אמר.
״צריך שם למבצע שלנו!״ מאט הודיע.
״מבצע?״ גיחכתי. ״אולי אתה רוצה גם חליפה של גיבור על?״
״מצחיק. נו אני רציני, בואו נקרא לזה מבצע 'מצילים את אבא של אליס'״. מאט אמר בהתלהבות.
״טוב נו״ ציחקקתי.
״מבצע 'מצילים את אבא של אליס' מתחיל עכשיו!״ דילן אמר.
שלושתנו התפצלנו ברחבי הדירה;
אני הלכתי לחדר השינה של אבי, דילן חיפש בסלון ומאט נכנס לחדרי.
הורדתי בזהירות את ציור השקיעה הממוסגר שהיה תלוי בחדרו של אבי והקשתי את קוד הכספת- שהיה תאריך יום הולדתי. בתוך הכספת מצאתי מעטפה עם כסף ופתק עם המספר של קייט- אחותה של קאת׳רין. הסתכלתי שוב לתוך הכספת אבל היא הייתה ריקה. ניסיתי ללחוץ על קירות הכספת שמא תיפתח איזו דלת סודית אבל לא כך היה.
לאחר מכן חיפשתי בתוך ארון הבגדים שלו.
גיששתי בין עשרות החליפות שהיו תלויות בו עד שרגלתי נתקלה במשהו. התכופפתי כדי לברר מהו וגיליתי שזה קלסר עבה.
התיישבתי על המיטה ועיינתי בו.
הוא היה מלא ברישומים על כספים, צ'קים והלוואות. לא משהו שיכול לעזור לי.
התכוונתי להחזיר את הקלסר למקומו ולפתע החליק ממנו פתק עם מספר.
הפתק היה למעשה קרע נייר והיה נראה נראה שמישהו שירבט עליו מספר בחיפזון. לא היה כתוב שם ליד המספר והחלטתי לשתף את מאט ודילן בתגלית המדהימה שלי, בתקווה שהם מצאו משהו עוזר יותר. נכנסתי אל החדר שלי וקלטתי את מאט משחק לי עם החזיות.
״אפשר לעזור לך?״ שאלתי, מבהילה אותו.
״אליס, זה… זה לא מה שאת חושבת!״ הוא ענה במבוכה.
צחקתי.
״טוב מצאת משהו לפחות?״
״לא, את?״
״אני מקווה״ עניתי והלכתי לסלון כשמאט בעקבותיי.
״אליס בדיוק התכוונתי להראות לך את זה״ דילן מיהר לעברי והגיש לי מעטפה חומה.