לאמת אין רגליים (פרק 6)

דילן הגיע בבוקר והעיר אותי ואת מאט.
״אוו איזה זוג יונים״ אמר בקול נשי.
הסתכלתי עליו בבוז.
״דרו צריך להגיע עוד מעט אז כדאי שתתארגנו״.
״דרו?״ שאלתי מופתעת.
דילן הינהן.
״ואיזה בלאגן השארתם למטה, ממש השתוללותם אתמול אה?״ אמר בטון משועשע וגיחך לעצמו.
״אל תשכח שדרו אסר עלינו לגעת בה״ אמר למאט ויצא מהחדר.
מאט הסתכל עליי במבט רציני.
השפלתי את מבטי.
״איפה המקלחת?״ שאלתי בלחש.
״חדר שני מימין״ ענה בקרירות.
מיד קמתי ומיהרתי למקלחת.
להפתעתי היו מונחים שם בגדים חדשים שקלעו בול לסגנון שלי, וכלי רחצה וטיפוח.
עמדתי מתחת לזרם המים, תוהה מה אגיד לדרו הזה כשאפגוש אותו ומה לכל הרוחות הוא רוצה ממני. חשבתי גם על אתמול; במזל יצאתי ללא פגע.
מחשבותיי נקטעו כשמאט דפק בחוזקה על הדלת. ״כמה זמן את מתקלחת? יש כאן עוד אנשים!״ התלונן ברוגז.
בלית ברירה סיימתי להתקלח והתארגנתי במהירות.
כשיצאתי מאט הסתכל עליי במבט מוזר שלא הצלחתי לפענח.
״מה?״ שאלתי כלא מבינה.
הוא הסיט את מבטו ונכנס למקלחת.
בחיי הבחור הזה מוזר.

הבוקר עבר די במהירות.
אכלנו ארוחת בוקר מאולתרת שהכילה דונאטס ואייס-קפה של ״Dunkin' Donuts״.
לאחר מכן התיישבנו בסלון.
מאט צפה בקרב אגרוף עלוב ודילן התכתב עם אליסון.
רק אני ישבתי בשקט מבלי לזוז, דרוכה לפגוש את האדם שבגללו אני כאן, אך מפחדת שתזוזה קטנה תמשוך תשומת לב בלתי רצויה.
בסביבות הצהריים כבר התחלתי לאבד סבלנות.
״איפה הוא?!״ שאלתי כועסת.
״מה לא טוב לך איתנו?״ מאט אמר בטון נעלב וצחקק מעט.
גילגלתי עיניים.
לפתע הפלאפון של דילן צלצל.
הוא יצא לבחוץ וחזר לאחר כמה דקות שבהן מאט לא הפסיק להתגרות בי בילדותיות.
אני נשבעת שאם לא הייתי מפחדת כל כך מהתגובה שלו הייתי מעיפה עליו אגרטל.
אפילו שניים.
״טוב שינוי קל בתכניות, דרו רוצה שנפגוש אותו ב- 101״ דילן הודיע.
"מה זה ׳101׳ לעזאזל?" הרהרתי לעצמי.
״טוב בייב תזיזי את התחת שלך למכונית יש לנו נסיעה ארוכה.״ מאט אמר לי בהתגרות וקם מהכורסה שלו.
במהלך הנסיעה התחיל להתנגן ברדיו שיר של איזה ראפר שלא הכרתי, מאחר וזה לא סגנון המוסיקה המועדף עליי.
מאט ודילן התחילו לשיר אותו ולעשות כל מיני תנועות של ראפרים.
אני חייבת להודות שזה היה מצחיק.
אחרי שעה וחצי של נסיעה שעברה די מהר עם הרבה שירי ראפ מצחיקים, מאט- שנהג הפעם, הכריז שהגענו.
הסתכלתי סביבי.
המקום היה שממה, תרתי משמע.
פשוט שטח חול וחצץ ענקי שסופו לא נראה באופק.
״אתה בטוח שזה המקום?״ שאלתי לא בטוחה.
״כן״ ענה לי והאמנתי לו כשהבחנתי בג׳יפ שחור מהודר מתקרב לעברנו.
דילן ומאט יצאו מהטנדר והלכתי בעקבותיהם.
הג׳יפ נעצר מול הטנדר במרחק של כחמישה מטרים והיה נדמה לי שחיכינו נצח עד שאדם זר יצא מהרכב.
״זה דרו״ מאט לחש לי ושלח צמרמורת לצווארי.
בחנתי אותו.
הוא היה נראה בשנות הארבעים וקצת לחייו. שיערו היה חום והוא לבש חליפת מעצבים יוקרתית שהדגישה את מבנה גופו הרחב והמוצק.
כשהחל להתקרב לעברנו יכולתי להבחין בעיניו הכחולות והעמוקות, שמשום מה הזכירו לי את עיניי.
״אליס!״ קרא בשמי ואחז בכתפיי במחווה ידידותית. ״בחיי כמה שאת גדלת!״
״אנחנו מכירים?״ שאלתי מופתעת ולרגע כעסי נעלם.
״וודאי שאנחנו מכירים! איך התייפת! את ממש מזכירה לי את אמא שלך״.
גופי הצטמרר כשהזכיר את אימי, והכעס שוב חזר לעורקיי.
״מה אתה רוצה ממני?״ אמרתי לאחר מספר שניות והתרחקתי ממנו כדי להשתחרר מאחיזתו. היה נראה שקטעתי את מחשבתו.
״כן, כן, ניגש לעניין. תראי אליס, אין לי שום כוונה לפגוע בך. את פשוט כלי המיקוח היחיד שיש לי.
את מבינה, לפני הרבה שנים אבא שלך לקח ממני משהו יקר, והיום אני כאן לדרוש אותו חזרה״ אמר והסתכל בעיניי.
״אז אם אני אחזיר לך את הדבר היקר הזה אתה תשחרר אותי? שאלתי, מנסה לעכל את דבריו.
״בדיוק״.
״אז מה העניין, כסף? עסק? נכס?״ שאלתי, מנסה לדלות מידע.
דרו צחקק מעט. ״את זה אליס יקירתי את תגלי בעצמך״.
״הוא רציני?״ תהיתי מופתעת.
״אני אתן לך חודש.
אם תוך חודש אני מקבל את מבוקשי- את חופשיה ללכת. אבל אם לא- אני אקח משהו יקר מאבא שלך״ אמר באזהרה וליטף אקדח ששלף מכיסו.
עיניי נפערו כשהבחנתי באקדח.
״אבל אבא של…״
״יש לך חודש אליס, תתאמצי״ הוא קטע אותי במהירות.
״וכדי לוודא שאת לא עושה שטויות הבחורים שלי יצטרפו אלייך. אני מקווה שהם לא עשו לך כלום.״ אמר בטון חשדני.
מאט הסתכל עליי במבט מאיים.
״לא״ עניתי וקולי רעד מעט.
״אני שמח. הם יקחו אותך הביתה ועוד חודש ניפגש פה. בהצלחה אליס״ אמר, נכנס לרכבו והסתלק.
״חכה!״ רצתי אחריו, אך לשווא.
נחתתי על הקרקע מיואשת.
אני אבודה.

״טוב אז איפה מתחילים?״ שאל מאט בעליזות.