– כרגע זה חסר שם –

הקדמה

הדבר הראשון שאליס ראתה כאשר פקחה את עיניה היה התקרה הצבועה כחול עמוק, כגוון השמיים שזה עתה החשיכו, ועליהם מצוירים כוכבים זעירים, שמילאו את השמיים המצוירים בנקודות צפופות. מבטה של אליס דילג למרכז התקרה, משם, כמו ירח בוהק בשמיים אפלים נתלה מאוורר תקרה גדול. היא התיישבה בפראות במיטתה ועיניה נתקלו בתמונות הרבות אשר על הקיר למולה. היא זינקה מן המיטה, שעד כה הייתה מסודרת למופת וכשלה אל עבר הדלת. היא נשענה עליה בכבדות ונשמה עמוק. זה בלתי אפשרי. כיצד הוגשמו כל חלומותיה הכמוסים? היא לא סיפרה לאיש על דמיונותיה הרבים, כיצד יראה חדרה אם יעברו אי פעם מדירתם ב- ב- היא נשפה אוויר בתסכול. איך זה אפשרי לשכוח את הכתובת שבה גרתי כבר שנים?! היא התיישבה ונשמה עמוק. ונשפה. ושאפה. היא הרפתה לאיטה את כתפיה וספר. עד עשר. לאחר דקה, כשנרגעה, החלה בוחנת את החדר רחב הידיים שבו נמצאה. בקיר שמול הדלת עמדה מיטת העץ, אשר עליה מזרן עבה ורך, מכוסה סדין לבן דק. על המיטה נפרסה שמיכת פוך תכולה, וכרית תפוחה הציצה מתחתיה. מעל המיטה ניצב חלון, מכוסה בווילון כחול בהיר. על יד המיטה עמדה שידת עץ קטנה ובה שלוש מגירות. בקיר מול מיטתה נתלו על הקיר תמונות מילדותה, כך שמיד כשפקחה עיניים בבוקר ראתה אותן. על יד התמונות מעט שמאלה יותר, נתלו שני מדפים. על אחד ספרי לימוד ועל השני כל כרכי סדרות הפנטזיה האהובות עליה. מתחת למדפים ניצב שולחן כתיבה, ועליו הונחו עפרונות, מחק, דפים וצבעים. על השולחן עמדה מנורת לילה קטנה, ובאותו קיר היו חצובים שקעים. בקיר אשר בו הדלת, עמד ארון עץ גדול, ובו שתי דלתות ומגירות ללבנים ולנעליים וליד הארון, על הקיר, ניצבה פלזמה בגודל בינוני. בקיר שבין המיטה לארון נפתחה דלת למרפסת גדולה, שהשקיפה לגבעות מוריקות ולשמיים תכולים. על הרצפה נפרש שטיח פרווה רך ופוף גדול ונעים עמד עליו. מספר מגזינים הונחו על השטיח. "וואו!" אליס התנשפה בהשתאות ופסעה בזהירות, המומה, לעבר חדר האמבטיה אשר פתחו ללא דלת, ומעליו נתלה וילון חרוזים חמוד. האמבטיה היוקרתית הכילה אסלת שירותים, כיור קטן עם מראה, ואמבטיה די גדולה, לרשותה בלבד. אליס פתחה את הארון הקטן אשר מעל לכיור, שלפה, מופתעת, מברשת שיניים, משחה, סבון ומרכך, פתחה את זרם המים החמים, ושטפה את גופה.
~ ~ ~ ~ ~
לאחר רחצה קלה, ריענון, ועיכול הפאר שראתה, יצאה אליס מהאמבטיה לבושה בחלוק ופתחה את הארון. היא סקרה את השמלות המרהיבות, את החולצות המסוגננות ואת המכנסיים החדשים. לבסוף, לאחר התלבטות רבה, בחרה בשמלת סאטן בצבע צהוב בהיר, והתאימה נעליים לבנות, שרשרת ועגילים. לבסוף היא אזרה עוז, נשמה עמוק, ולחצה על ידית הדלת. היא עמדה במסדרון, אובדת עצות. לרדת במדרגות, או להמשיך במסדרון הארוך, המכוסה שטיח רך? היא התקדמה במסדרון הצר בוחנת דלת אחר דלת, הזהות בדיוק אחת לשנייה. היא נעצרה ליד דלת בעלת לוחית כסף, אשר עליה חרוטות שתי מילים. היא לחצה על הידית ונדהמה. היא עמדה בחדר מפואר, המותאם בדיוק לבנים. שתי מיטות היו מחוברות לקיר בגובה רב ומהן משתלשל סולם חבלים. "ממש בית עץ.." מלמלה, והוציאה לראשונה קול מאז פקחה עיניה. לפתע התעוררו שני הילדים אשר שכבו במיטות מעליה. " אליס? מה את עושה כאן?" זו נאנחה. בנים, חשבה במוחה ולילד אמרה: "קום, אני לא – – -" אך את דבריה קטעו נחירות רמות. היא טלטלה בכוח את הנער וצעקה: " אנחנו לא בבית!" שני הנערים התיישבו במיטה, בדיוק באותו מבט פראי ונחוש בעיניהם האפורות, ובדיוק באותה תנועה של יד העבירו אצבעות בשיער מתולתל וכהה. הם באו לקפוץ מיטתם ולעמוד לצד אליס אך היא הזהירה אותם בדיוק בזמן: "לא!" פקדה בקול נחוש. רק אז קלטו הנערים את גובה מיטתם והחלו בוחנים את קירות החדר, המכוסים פוסטרים של שחקני כדורגל וכדורסל, את שולחן הכתיבה הכפול, את ארון הפלסטיק הירוק, עמוס וגדוש בבגדים מפוארים, את התקרה הצבועה בצהוב בהיר. אליס הסתובבה בחדר, מפרטת להם על כל פריט ופריט ממש כמו מדריכת טיולים וותיקה, המכירה בעל פה את המבנה העתיק, המעירה לעיתים הערות שונות ומחויכות, כגון:
– "לכם יש מגבות צהובות? שלי כחולה"
– "וואו, סבון בניחוח לבנדר, שלי בריח ורדים" או:
"כמה בגדים! טוב, אתם שניים, צריך כפול" תוך שהיא מצחקקת כל העת ומחייכת חיוך שלו.
"מה יש לה, זאת? היא לא מבינה שאנחנו במצוקה? איפה אנחנו בכלל?" לחשש אחד מהנערים לשני וזה ענה לו במשיכת כתף: " אתה מכיר אותה, ככה היא מסווה את הפחד שלה." היסוס רב ניכר בפני השני שמשך בכתפיו בתגובה. "טוב, תתרחצו, תתלבשו. אני בחדר שלי, בקצה המסדרון. צ'או!" שלחה להם חיוך קורן ויצאה מהחדר, כשהיא כמעט רצה.
"מה יש לה היום?" זקף את גבותיו הנער הראשון, זה המלחשש וזקף את גבותיו עוד יותר כאשר השיב הנער השני: "לא יודע, בוא נתארגן בינתיים"
~ ~ ~ ~ ~
אליס חצתה בריצה את המסדרון, פתחה את דלת חדרה, ווידאה היטב שהיא נעולה וצנחה על מיטתה, מותשת. היא פתחה את המגירה העליונה בשידת מיטתה, ושלפה, בפליאה, סמארטפון. לאחר כחצי דקה היא גיחכה ואמרה בקול רם: "מה חושבים לעצמם האנשים שחטפו אותנו, שאני לא אזעיק עזרה?!" חיוך עלה על פניה וקפא באחת כאשר הרימה את עיניה וגילתה כי לפניה עומדת אישה. "מה? איך נכנסת?" זעקה באימה ועל פני האישה עלה חיוך שובב. היא פתחה את ידה הקפוצה וגילתה את אשר החזיקה. "מכירה את מפתח המאסטר? אני יכולה להיכנס לכל חדר בביתי, מותק." הנערה נרתעה בבהלה. "ובאשר לשאלתך, יקירתי, זה לא אנשים, אלה אישה" חייכה זו בגאווה, " ואני אמצא אותך תמיד, אין לך מה לדאוג, מתוקה" צרחה מבועתת בקעה מגרונה של אליס והיא התמוטטה על הרצפה כשחיוכה המתנשא של האישה הוא הדבר האחרון שהיא רואה לפני שהחדר מחשיך.
~~~~
אליס רצה, ורצה. שערה עף לתוך עיניה והיא העיפה אותו בנשיפה כמעט מבלי לשים לב.
דפיקות ליבה הואצו בעת שהרימה את רגליה ביתר שאת, אך היא התעלמה מכל תחושה. הדבר היחיד שהיא הרגישה היה הכעס שתסס בגופה וזרם לרגליה, ממריץ אותן.
~~~~~
אליס התעוררה והתרוממה באחת. כאב חד עבר בצלעותיה והיא צווחה והתקפלה, מה שרק החריף את הכאב. עוד לפני שהספיקה לשכב בחזרה כבר רכנו מעליה שני ראשים מתולתלים וכהים ושני זוגות של עיניים אפורות ששיקפו את סערת הרגשות שבלבם. "אני…" גמגם הראשון והשפיל מבט אל הסדין הלבן, ממולל אותו בקצות אצבעותיו. "איך את מרגישה?" שאל בזהירות והנער לצדו קטע אותו: "הם חטפו אותנו, וכלאו אותנו, ורצחו את ההורים שלנו!" בקול נמהלו עצב, טינה ודאגה. הוא קמץ את ידו לאגרוף. "אני אראה להם מה זה!" הוא התהלך בחדר, מנופף באגרופו ומתלהם. "תירגע, רוג'ר" התחנן הנער המבוהל והמודאג והיה ברור שהוא כבר הכיר את המצבים הללו, אך מתקשה להתמודד איתם. " מה להירגע?!" התפרץ רוג'ר. "הם-" "די!" לחישתה הצרודה של אליס קטעה את הוויכוח באחת. רוג'ר נראה מבויש פתאום. "אני מבקשת שתצאו." בחורה נכנסה לחדר וסילקה את שני הנערים, שניסו למחות בעדה, ללא הועיל. היא טרקה את הדלת בפרצוף של הנערים ההמומים וצחקקה.
" איזה כיף זה לסלק אותם, אני לא רגילה שמקשיבים לי, אלא להפך, לי נותנים פקודות ו…" לפתע היא נעצרה, כאילו הבינה שמסרה יותר מידי מידע ושמה יד על פיה. אך לאליס לא היה אכפת, גם ככה המוח שלה היה כבר גדוש יתר על המידה והכאב בגופה תקף את הראש. הבחורה נגשה לאליס בזריזות והסירה בעדינות את התחבושת הכרוכה על רגלה.
"אוקיי, זה עלול לכאוב" הזהירה. היא הסירה תחבושת נוספת מזרועה ואליס נשכה את שפתיה בחוזקה והתאפקה לא לצעוק. היא הסירה את התלבושות אחת אחת ומרחה על כל אחד מן הפצעים והחבורות חומר מרגיע. אליס נשפה אוויר בהקלה והרפתה את גופה. "רק רגע, כבר חוזרת" קולה העליז של המרפאה הכאיב לראשה של אליס. "טוב" מלמלה לעברה של הבחורה הפוסעת לכיוון חדר האמבטיה. אליס ניסתה לעצום את עיניה ולישון מעט אך קול המים הזורמים הפריע לה. היא עצמה עיניים, נשמה עמוק וספרה עד עשר. וכשהמים לא פסקו היא חזרה על הספיקה שוב. ושוב. בפעם הרביעית, נפסק סוף סוף הזרם ואליס נמנמה. "עלמתי, המים מוכנים, בואי חמודה." קולה של המרפאה היה רך אך תקיף ואליס התעקשה להתעלם ממנו. "מצטערת, את הכרית אותי לעשות זאת" התנצלה הבחורה. אלי המהמה משהו לא ברור בתגובה והבחורה נאנחה ומשכה בעדינות בידיה. אליס התכווצה ורטנה. המרפאה הקימה בעדינות את אליס וחצי נשאה חצי גררה את אליס. היא ציוותה עליה להוריד בגדים ואליס פתאום הפכה מודעת לסביבתה. היא הסמיקה וגמגמה. "אני… זה לא…"הבחורה נראתה דווקא שלווה. "אוקיי, הבנתי" היא הסתובבה והפנתה את גבה לאליס, שהסמיקה אפילו יותר, אם זה אפשרי, ונראתה נבוכה מאוד. אליס פשטה את בגדיה והניחה ליד הכיור. הבחורה חייכה ושאלה: "סיימת? מיס אה… אהה…" "אליס" כעת היה תורה של הבחורה להסמיק. "אני ג'ורג'יה, ואני נערת הליווי, או אם את מעדיפה, המשרתת האישית שלך". ג'ורג'יה לא נתנה שהות לאליס לעכל את המשמעות של דבריה. היא החליקה אותה בעדינות לתוך המים המזמינים, מלאי הקצף והוסיפה בחיוך: "תצלצלי בפעמון כשתסיימי. יש חלוק כאן על הוו. תהיני ב'ג'קוזי'! צ'או!" ונעלמה. אליס חייכה ושקעה בעדינות לתוך האמבטיה החמימה.
~~~~~~
"אוף, אילו בושות!" קוננה ג'ורג'יה וקרצפה בחוזקה את תחתית הסיר. "למה, מה קרה?" שאלה חברתה. "הייתי אמורה לעזור לה להתפשט אבל היא הייתה נבוכה מחברתי, ואז היא נראתה לי לא מרוצה מהמשרתת שקיבלה, זאת אומרת – ממני, ואז דחפתי אותה למים, ואז היא חייכה כזה בנימוס חיוך מאולץ ואז פשוט הסתלקתי ואני כזאת גרועה ויסלקו אותי, ו… ו…"
ג'ורג'יה התייפחה. חברתה זרקה את הצלחת לכיור בעוצמה כזאת ששתיהן היו בטוחות שהצלחת התנפצה. "ג'ורג'יה," המשרתת ניסתה לקבל את תשומת ליבה של חברתה הבוכייה. ג'ורג'יה לא שמה לב לחברתה המתחננת. היא הרימה שבר צלחת וניסתה לחבר אותו לשבר אחר. "ג'ורג'יה-" ניסתה שוב הבחורה המיואשת את מזלה. "ג'ורג'יה!" היא צעקה וסובבה בחדות את ראשה של העלמה. השברים נפלו מידיה של ג'ורג'יה בחזרה לכיור. ג'ורג'יה סובבה את כול גופה לעבר חברתה ואז בלי שום אזהרה היא תפסה את ידיה של חברתה שאחזו בראשה והעיפה אותן לעברה. המשרתת המסכנה בהתה בה ושפשפה את מותנה. "ואוו, יש לך רפלקסים טובים." ג'ורג'יה השפילה את מבטה לידיה המיובלות ומלמלה "אומנתי מגיל ארבע להגן על הגברות." "רואה? את מדהימה!" היא לא נתנה לג'ורג'יה להביע את ספקותיה ומיד המשיכה. "בקשר לעלמה? תני לה זמן, היא תתרגל," פטרה אותה בביטול. " ואל תדאגי, אף אחד לעולם לא יסלק אותך, ג'ורג'יה-" "אלא אם לא תסיימי את שטיפת הכלים" קטעה את השיחה רבת המשרתים, אישה נמוכה וגוצית. שתי המשרתות נעמדו מיד והזדקפו. איש לא הבחין במשרתים האחרים שמתחו את צוואריהם, הציצו מעמדותיהם והאזינו למתרחש.
"חדל פטפטת! שתיכן מקבלות משמרת נוספת הניקיון האורוות מיד לאחר הכלים, ואם תשתמטו מן הכלים, תקבלו תורנות כלים נוספת." שתי הנערות נאנחו והביטו זו בזו. "דרך אגב, ג'ורג'יה, גבירתך קראה לך. תיאלצי להשלים את התורנות במועד אחר. ואת יודעת מה פירושו של סירוב לקריאה מהגברת." היא נעצה מבט חמור במשרתת הרועדת ולאחר מכן העבירה את מבטה על המטבח. כל המשרתים מיהרו לחזור לעמדות. ג'ורג'יה הנהנה וקדה קלות. " כן, מיס". רבת המשרתים יצאה מהחדר בגו זקוף. ג'ורג'יה זרקה את הכפפות ונאנחה. היא התיישבה בתסכול על השרפרף והליטה את ראשה בכפות ידיה. "תזכרי מה אמרתי לך." ניחמה אותה חברתה. כתפיה רעדו. "די. תהיי חזקה" ג'ורג'יה הרימה את ראשה ונעמדה. "בהצלחה ג'ורג'י" חייכה אליה המשרתת השנייה. "אני אזדקק לזה…" מלמלה הבחורה הרועדת ויצאה, מותירה את חברתה לבדה עם הכלים.