כלואה2- פרק 23.

כריס הדליק את האור במשרד והתבונן בי.
הנחתי את המפתח בחזרה בארון הברזל.
כריס התקדם אליי ואני לקחתי צעדיי אחורנית, כאילו שזה מה שיגרום ממנו להיות רחוק ממני.
עד שנתקעתי בקיר ומשם לא היה לאן לברוח. המבטים שלנו היו תמיד אחד על השנייה.
הלב שלי דפק בלי סוף, באמת שניסיתי להרגיע אותו. אבל שום דבר לא עזר, גם כשדיברתי לעצמי.
כשהוא נעמד במרחק כמה סנטימטרים בודדים ממני, הוא חייך בזלזול.
"אל תדאגי" הוא אמר ולא הצלחתי להבין מאיפה זה נובע "אני ידעתי מהתחלה עם מי יש לי עסק" ואז הבנתי שהוא מדבר עליי.
הוא תפס את הזרוע שלי בחוזקה ובאגרסיביות וגרר אותי אל מחוץ למשרדו. כשיצאנו והוא כבר הוביל אותי לעבר חדרי ככול הנראה, לא ראיתי את לוקאס. הרגשתי שהוא בגד בי. רימה אותי.
כל התלונות הקטנות שלי במהלך ההליכה המהירה ואחיזת היד המוגזמת לא הפריעו לו כלל, כאילו שלא היה אכפת לו שמישהו יישמע אותי מקטרת שהוא מכאיב לי.
כשהגענו לחדרי, הוא פתח את הדלת בסערה והמשיך ללכת איתי כך עד המיטה ואז השליך אותי כאילו הייתי בדל סיגריה ברחוב. זה לא באמת כאב אבל בהחלט הקנה לי תחושת זלזול.
"מרי" הוא כיוון לעברי אצבע מזהירה. התיישבתי במיטה והסתכלתי עליו מלמטה "זאת הפעם האחרונה שדבר כזה קורה" הוא איים "אני לא יודע מה חיפשת אבל זאת פעם אחרונה שמעת אותי?" האצבע המאיימת שלו לא ירדה ממני. הוא התקרב לפניי והרגשתי נשימותיו החמות עליי "אחרת אני ארצח אותך" הוא לחש "ואני מבטיח לך שאני אף פעם לא מפספס".
הוא הפנה גבו ויצא מחדרי. נשענתי אחורנית ונשכבתי על המיטה.
הרשיתי לפחד להשתולל בתוך גופי. הרשיתי לעצמי לבלוע רוק פעם אחר פעם.
עפעפיי לאט לאט בגדו בי ועיניי נעצמו.
***
דלת חדרי נפתחה וזה מה שגרם לי להתעורר מהתנוחה הנוראית והלא נוחה שנרדמתי בה, שאני שוכבת ורגליי על הרצפה.
"מרי" לוקאס לחש לעברי, הבחנתי בו כשפקחתי את עיניי בזהירות.
הדבר הראשון שרציתי, זה לקום ולהחטיף לו כזאת סטירה שלא יישכח לעולם מי אני, רציתי לכעוס.
רציתי להתנקם, על שבגד בי. על שבטחתי בו והוא הפיל אותי בפח.
מרי, מרי, מתי תפסיקי להיות כזאת תמימה? תתעוררי! את לא אותה ילדה בת שמונה-עשרה.
"תעוף מפה" קמתי לעבר החדרון הקטן כדי לשטוף פניי. "תקשיבי לי רגע" הוא ניסה לעצור אותי עם ידו והתנגדתי. ראיתי מזווית עיניי את לוקאס מתיישב במיטתי.
הוא בכוח רוצה שארביץ לו כאוות נפשי? הוא בכוונה בוחן את הסבלנות שלי?
"תלך כבר!" הרמתי מעט קולי בעודי מנגבת פניי עם מגבת הקיר.
יצאתי מהחדרון והסתכלתי עליו יושב על מיטתי. הוא היה שלו ורגוע וזה עוד יותר הטריף אותי.
הסתכלתי עליו וכמעט הרגתי אותו במבטי. המבט שלו התקבע עליי והיה בטוח בעצמו.
לאט לאט עיניו חייכו ואז גם שפתיו. "אתה בוחן אותי?" שאלתי כשהבחנתי בהתגרות שלו.
הוא לא ענה לי. אז התקרבתי כדי ליישם סוף סוף את סטירת הלחי שמגיעה לו ועוד הרבה יותר.
כשהגעתי מולו, הוא נעמד. "למה בגדת בי?" נזפתי בו והוא כיווץ גבותיו.
הכנתי את עצמי נפשית שאני הולכת לסטור לו ויכול להיות שהוא ראה זאת בעיניי.
כשהרמתי את ידי ותכננתי זאת מהר, הוא אחז בה, עצר אותה לפני שתגיע ללחי שלו. ללא ספק ברור לי למה הוא אחת מהחוליות המבצעות. יש לו אינסטינקטים של חיה.
"שחרר" ניסיתי להרפות ידי ממנו והוא לא הרפה. את היד השנייה שלו הוא תחב לכיסו ואני עקבתי אחר צעדיו. הוא נלחם קצת בכיסו, כי מכנסי הג'ינס היו מעט צמודים בחלקם העליון.
הוא הוציא מפתח והציג בפניי בחיוך. לא ידעתי מה זה אומר.
"מה זה?" הוא שחרר ידי ולקחתי ממנו את המפתח. חוקרת אותו אך יודעת שמחקירת המפתח במבט לא יעלה שום דבר בראשי.
"רצית את המפתח לקומה העליונה לא?" הוא אמר בהתנשאות. בראשי התקשיתי להבין.
"זה המפתח?" שאלתי בקושי והוא הנהן.
התיישבתי על המיטה והוא התיישב כמה שניות אחריי, על ידי.
הסתכלתי על לוקאס וניסיתי לקרוא מה שבעיניו "אתה.." התחלתי וניסיתי לחבר אחד ועוד אחד בראשי "אתה ידעת שהוא יהיה שם?" הוא הנהן וחיוך צדדי ניכר בפניו.
זה הסביר המון דברים, כמו למה לוקאס לא היה כשכריס תקף אותי במשרדו.
"אלו בדיוק השעות שכריס עובד במשרד שלו" הוא אמר "אחרי חצות" חייכתי. לא הצלחתי להתאפק.
"למה לא אמרת לי?" הוא הסתכל עליי בצורה מוזרה "היית עושה את זה אם היית יודעת שהוא בפנים?" הרמתי גבותיי, הרי סביר להניח שלא.
"אתה גאון!" קפצתי עליו בחיבוק. מנסה להתנצל דרכו על שחשדתי בו.
אחרי שהתנתקנו, "מצד אחד לא יכולנו לפרוץ למשרד שלו ביום" הוא התחיל להסביר "כי יותר מידי אנשים שמסתובבים" הנהנתי לעברו מחכה שימשיך "ובלילה הוא עובד שם, הוא בקושי ישן" חייכתי אליו "וגם ידעת שהוא לא סובל אותי" הוא חייך אליי בחזרה מאשר את שאמרתי.
"אני מצטער" הוא אמר בדיעבד. הנהנתי "זה בסדר" הוספתי למען אמינות.
"אני לא מאמינה שיש לי את המפתח" שמחתי כל-כך. עיניי זהרו והבריקו. הרגשתי אושר מבפנים.
"תודה לוקאס" הסתכלתי בעיניו באהדה "זה לא מובן מאליו" הוא חייך אליי.
הוא סידר שערותיי שהסתירו לו את פניי מעט לאחורי אוזניי.
זה גרם לי לצמרמורת ודגדוגים.
"גם אם זה הוא וגם אם לא, הוא צריך לשמוח" כיווצתי פניי מנסה להבין על מי הוא מדבר ואז הבנתי שהוא מדבר על הקינג "לשמוח למה?" שאלתי בתמימות.
"שיש לו אישה כמוך" הלב שלי רטט מבפנים. בלעתי את הרוק. מעולם לא אמרו לי דברים כאלה.
בכלל, מעולם לא היה לי גבר בחיי חוץ מאנדי מאז שברחתי.
"תודה" לחשתי וראיתי עיניו פוזלות לשפתיי ומיד עולות מעלה.
הוא העביר את גב ידו על הלחי שלי ברכות.
אחרי כמה שניות שבהן אני מתענגת על מגע יד גברית אך יודעת שזה אסור, אני מחפשת דרך מילוט. "מתי נעלה לקומה העליונה?" הוא הוריד ידו ממני וחזר להיות רציני "מחר".