כלואה2- פרק 15.

אנדי ירד במהירות במדרגות וניסה להזיז בכול כוחו את האיש מעליי. ניסיתי לתמוך בו מלמטה אבל הייתי כל-כך חלשה. האיש זז לצד השני אחרי שאני ואנדי הזזנו אותו בשארית כוחנו מהלילה הזה.
קמתי מהרצפה וחיבקתי את אנדי חזק ודמעותיי לא הפסיקו לזלוג. זה היה מפחיד.
הפחיד אותי שאנדי שלי נאלץ להחזיק אקדח בגיל ארבע עשרה ולהגן על אימא שלו. כל-כך רציתי לצעוק עליו ואני אפילו לא יודעת למה, אולי כי זה הרגיש לי האינסטינקט האימהי הראשון שאני אמורה לעשות. אבל לא עשיתי כלום, רק חיבקתי והתנחמתי בזרועותיו.
כל הסיטואציה הזאת שקרתה כל-כך מהר וכך גם חלפה, הזכירה לי את הימים בהם הייתי חברה בארגון חולני כמו זה, הרי גם שם היה קורה לי כל-כך הרבה פעמים שהייתי נוגעת במוות ומסתלקת במהירות. כנראה שיש לי מזל או לאנדי שנשאר עדיין עם אימא.
"לילי" התנתקתי מהחיבוק והלכתי הליכה מהירה לכיוון חדרי שבו עשתה את עצמה לילי ישנה, אנדי הלך בעקבותיי. נכנסתי אל החדר.
דמעות עמדו בגרוני לכמה שניות ואז יצאו כמו זרם מים פתוח ללא השגחה. לילי הייתה שרועה על הרצפה כשסכין נעוץ בליבה. "אל" מנעתי מאנדי להיכנס בגופי. "אימא אני רוצה לראות מה קרה לה" הוא ניסה להיכנס ואני מנעתי ממנו שנית עד שכבר לא נשארו בגופי כוחות, הוא היה עקשן.
הוא הסתכל עליה ואני הסתכלתי עליו. פיו היה פתוח למחצה. ראיתי את הרוק יורד במורד כל גרונו. ראיתי איך עיניו בוהות בה ולא יודעות מה לעשות. הוא מצמץ בקושי.
משכתי אותו לחיבוק והרשיתי לעצמי לבכות ללא הרף. שלושתנו ידענו שיכול להיות סוף מאוד גרוע ללילה הזה. חשבתי שאאבד את חיי, כמעט במשך כל הלילה. עכשיו מי שאיבדה את חייה הייתה לילי.
הרגשתי כושלת, כשלתי חלקית במשימתי. הרגשתי שלא הצלחתי להגן על הקרובים שלי והם בסך הכול שתיים, היו בכול אופן.
בזמן החיבוק עם אנדי נשמע רעש, ראשנו הוסט לכיוון מקור הרעש. הגבר שצנח עליי כשאנדי ירה בו.
אנדי הרים את האקדח שהספיק להניח על השולחן קודם והתקדמנו אל הגבר שניסה להתאושש בקושי, הירייה פגעה בגבו ולכן הוא בקושי מצליח לתפקד.
משכתי את החוט מחבל התלייה שאני שמה בבית. אני לא אוהבת לתלות כביסה בחוץ, זה לא משאיר ריח טוב.
גררתי את הגבר עד לחלון כי זה היה הדבר הכי נוח לעשות, הרי להרים אותו אני בטח לא אצליח.
קשרתי את שתי ידיו אחורנית לברזלים של החלון.
"מה נראה לך שאת עושה?" הוא שאל בקושי, הוא התקשה לנשום וגופו כולו רעד. ידעתי שהוא חייב טיפול רפואי דחוף אבל לא יכולתי לנהוג אחרת למרות שחשבתי שהשתנתי. הייתי חייבת שהוא יספק לי תשובות.
אנדי כיוון את האקדח אליו בזמן כל התהליך שקשרתי אותו למרות שהיה ברור שהוא לא יעשה כלום כי כול גופו חלש. אבל לא לוקחים סיכונים בדברים כאלה.
"אל תזוז" אמרתי לאנדי והלכתי למטבח בעודי מסתכלת עליהם כל הזמן. הדלקתי את האור במטבח כדי שנוכל לראות את הגבר יותר בבירור.
לקחתי כוס פלסטיק ומילאתי בה מים מהברז ורצתי אליהם בחזרה. שפכתי עליו את כל הכוס על הפנים והוא פתח את עיניו בקושי. "הקליע" הוא לחש. התיישבתי על ידו בישיבת צפרדע ונתתי לו סטירות קטנות וחלשות שיעוררו אותו. "היי" עניתי לו בחיוך. עיניו התגלגלו למולי והוא כמעט והיה מחוסר הכרה אך הצליח להחזיק את עצמו.
"את מוכרת לי" הוא אמר. חייכתי אליו וניסיתי לשמור על קור רוח "למה רצחתם אותה?" הוא הסתכל עליי בקושי וגלגל את ראשו כמה פעמים "תוציאי את הקליע" הוא לחש. "אתה מתכוון לענות לי?" שאלתי שנית והתעלמתי מדבריו. הוא הסתכל עליי ובחר להתעלם ממני גם כן. התקרבתי אליו לחיבוק ולחצתי בעדינות על גבו ליד הקליע וגופו כולו התפתל מכאבים ופיו השמיע קולות כאב.
"תעזור לי ואני אעזור לך" פנינו היו קרובות ממש והצלחתי גם להראות מאיימת כך לפחות חשבתי.
"היא עברה על החוקים" הוא התנשם בכבדות "התעללה" הוא מלמל. אם לא הייתי חברת ארגון לשעבר. ללא ספק לא הייתי מבינה אותו אבל הצלחתי להבין וזה גם היה לי ברור אבל רציתי להגיע למקומות אחרים בשיחה הזאת.
"כן ארגון 'ארץ' אני מנחשת" עניתי לו הוא הסתכל עליי מוזר "איך את יודעת?" הצלחתי להבין מהקול המקוטע והצרוד שלו "הסכין בלב" ראשו נזרק על כתפי והתרומם במהרה. הוא כמעט ומאבד את ההכרה. "תוציאי את זה ואני אספר לך הכול" ואז עיניו נעצמו וראשו נזרק קדימה.
הסתובבתי והסתכלתי על אנדי, לא ידעתי מה לעשות יותר.
"אימא מה נעשה?" הוא לא ידע כמוני. הסתכלתי לכל הצדדים. לא ידעתי מה לעשות מכאן.
"אוקיי" התרוממתי מהרצפה "תביא לי מהתיק איפור הקטן במקלחת פינצטה" כיוונתי אותו עם ידיי אף על פי שהוא יודע בדיוק איפה זה נמצא. הוא בא לרוץ "אנדי האקדח" השטתי ידי והוא הביא לי אותו ורץ לחדר האמבטיה. הלכתי למטבח ומילאתי כוס מלאה בוודקה שקיבלתי מתנה מלילי באיזה יום שהיא רצתה שנצא לבלות ולחפש לי גבר חדש שימלא את חיי.
הלכתי עם הכוס לכיוון הגבר והנחתי אותה על השולחן בסלון. שחררתי את ידיו מהברזלים בחלון.
אנדי בדיוק הגיע כשבידו פינצטה והניח אותה על השולחן על יד הכוס "תעזור לי להרים אותו" אנדי בא ונתן את כול כוחו והרמנו אותו יחד לספה כשהוא על בטנו וראשו מוסט הצידה.
התיישבתי לצידו ואחזתי בפינצטה. טבלתי אותה בוודקה שמזגתי "לך תביא לי סמרטוט נקי ודלי עם קצת מים פושרים" הוא הנהן "את באמת הולכת לעשות את זה?" הוא שאל "יש לי ברירה אנדי?" הוא חייך והלך לעשות את מבוקשי. מעניין למה הוא חייך.
עצמתי עיניי בחוזקה ורעדתי כשהפינצטה במרחק שתי סנטימטרים מהחור המדמם.
אנדי הגיע שביד אחת הסמרטוט וביד שנייה הוא מחזיק את הדלי. "תטבול אותו ותסחט" ביקשתי והוא עשה. הכנסתי את הפינצטה אל החור וכל גופו של הגבר התפתל, כאב לי בשמו והרגשתי זרמים וצמרמורת בכול הידיים. תפסתי את הקליע אחרי חדירה די עמוקה ושמתי אותו בכוס הוודקה.
"תביא" ביקשתי מאנדי את הסמרטוט והוא השיט לי אותו. הנחתי אותו על הפצע המדמם.
"הוא חייב לנוח" אנדי אמר. "כן" אישרתי את דבריו. "הוא עדיין חייב טיפול רפואי" הוספתי.
"מה נעשה?" שאל אנדי "אני לא יודעת" הסתכלתי על אנדי והמשכתי ללחוץ על הפצע.
לא ידעתי אם עשיתי טוב או לא שהצלתי אותו אבל לא הרגשתי שיש לי אופציה אחרת.
גופי היה טרוד מכל מה שהתרחש עכשיו והרגשתי שאין דרך מנוס מכך.
אולי הוא באמת יעזור לי כשהוא יתעורר ואולי הוא פשוט ינסה לרצוח אותי ביום אחר.