כלואה2- פרק 1.

"נסיך קטן תקום" פתחתי את תריס החדר של אנדי והוא השמיע קולות שמסבירים לי שהוא מתקשה להתעורר. התיישבתי על ידו במיטה, על יד הדבר הכי יקר לי בעולם וליטפתי את שיערו. "אימא, נו באמת" הוא ניער את ידי ממנו וחייכתי. ידעתי עד כמה הוא נבוך, תמיד הוא היה כזה. "איך גדלת" החזרתי את ידי ללטף את פניו "כבר חשבת מה אתה רוצה לעשות לכבוד יום ההולדת הארבע עשרה שלך?" הוא עצם עיניו במטרה לנמנם עוד כמה שניות ואני פקחתי אותן בעזרת אצבעותיי. "קום!" פקדתי ויצאתי מחדרו. שמעתי אותו נאנח כשהתחלתי לרדת במדרגות לעבר המטבח להכין לו את הכריך פסטרמה שלו.
בעודי פותחת את הלחמנייה בעזרת הסכין ומסדרת את הפסטרמה בצורה שתתפרס על כל הלחמנייה שמעתי את המים מחדר המקלחת, הבנתי מכך שאנדי התעורר.
עטפתי את הלחמנייה בנייר והכנסתי אותה לתוך שקית. הוצאתי את הבקבוק הריק של המים מהתיק של אנדי שחיכה לו על יד הדלת כמו בכול בוקר והתחלתי למלא אותו במים, מבקבוק גדול שהיה במקרר. "אימא" הוא אמר בנימה כמעט שואלת כמעט אומרת והתיישב בכיסא שהיה צמוד לשולחן.
העברתי בו מבט חטוף מהחשש שיזלגו מים מחוץ לבקבוק הקטן והחזרתי את מבטי היישר להעברת המים מבקבוק לבקבוק. "אני יודע מה אני רוצה לכבוד היום הולדת" הוא אמר במעט שמחה. "נו" חיכיתי שימשיך "את האמת" הוא אמר והבקבוק הקטן החליק מידי וצנח אל הרצפה. לא העזתי להסיט את מבטי לעבר אנדי. הנחתי את הבקבוק השני על הכיור ותפסתי סמרטוט כדי לספוג מהר את המים הקרים שנשפכו על הרצפה "איזו אמת?" שאלתי בעוד אני מעבירה סמרטוט וסוחטת אותו מעל הכיור וכך כמה פעמים. "האמת על אבא והאמת עלייך" בלעתי רוק ושאלתי "איזו אמת עליי?" התעלמתי מהר מלדבר על אבא שלו. "לאנדי הייתה עבודה על המשפחה שלו" הוא דיבר על עצמו בגוף שלישי וזה היה מוזר "לכל הכיתה היה מה לכתוב על הילדות ורק לי לא היה" סחטתי את הסמרטוט בפעם האחרונה והשלמתי את החסר בבקבוק של אנדי. "מה זאת אומרת לא היה?" סיימתי והנחתי את הבקבוק מול אנדי ובאתי להסתובב אך הוא מיהר לתפוס את ידי. "לא מספיק שאין לי אבא, לאימא שלי אין ילדות" הוא הסתכל עמוק לתוך עיניי כמעט נשברתי אך עשיתי מה שלילי תמיד אומרת לי לעשות, לספור עד שלוש כשאני מתמודדת איתו. "בעבודה היה צריך לכתוב על הילדות שלך לא?" התחכמתי מעט או ניסיתי למשוך זמן מי יודע. "אימא" הוא הטביע אותי בעיניו השחורות, עצמתי את עיניי חזק לרגע ופתחתי. הוא כל-כך הזכיר לי את אבא שלו באגרסיביות של לתפוס לי את היד. "מה עם הילדות שלך?" שחררתי את ידי ממנו בתוקפנות "אמרתי לך מיליון פעמים אנדי" תפסתי פרצוף רציני "עברתי תאונה שהייתי ילדה, אני לא זוכרת כלום!" צעקתי. הוא שתק כמה שניות אחרי הצעקה שלי "שקרנית!" הוא צעק לעברי בחזרה ותפס את הבקבוק מהשולחן. הוא הכניס את רצועות התיק עד לכתפיו ופתח את הדלת. דמעות עמדו בפתח גרוני ורק איימו לצאת "אנדי הכריך שלך" צעקתי לעברו "אני לא רעב" הוא סינן ויצא מהבית והשאיר אחריו טריקה ושקט רב שבא אחריה.
לא נתתי לדמעות לעמוד הרבה זמן בגרוני ונתתי להן לצאת ולשטוף את פניי שרק אתמול בלילה בכו, כמו בכול לילה.
התיישבתי בכיסא שאנדי ישב עליו קודם והכנסתי את ראשי בין שתי ידיי בעוד הן נשענות על השולחן. "הלוואי שהיית פה בשביל לעזור לי" לחשתי לעצמי ואולי לרוח של אנדרס, בתקווה שישמע את הזעקה שלי.
"מרי" הרגשתי את ידה העדינה של לילי על כתפי והרמתי את ראשי אליה "מה קרה?" היא שינתה גישה כששמה לב שפניי רטובות. "אנדי" לחשתי בקול צרוד. היא העבירה שבילים של אצבעותיה בשיערי, מנסה לעשות לי נעים ולהסב לי טוב לאותו הרגע. "מה קרה?" היא גררה את הכיסא מהקצה השני של השולחן והתיישבה על ידי. נתתי לשקט לעבור בנינו ולצור אווירה אחרת או שפשוט לא הצלחתי לדבר "הוא רוצה לדעת את האמת כל הזמן" אמרתי באותו קול צרוד והיא חייכה חיוך קטן מנחם "הוא כבר גדול מרי" היא המשיכה כמו קודם לשחק בשיערי "הגיע הזמן שתספרי לו" בלעתי רוק והתעמתי ממולה "את רצינית לילי?" חייכתי חיוך צבוע מלא בעצב "מה לספר לו?" הדמעות החדשות שעמדו בגרוני זלגו החוצה והראו ללילי את הפחד שלי. "איזה חלק לספר לו?" הרמתי מעט את קולי "שאבא שלו רוצח?" הרמתי את קולי והכנסתי לכמה שניות שוב את ראשי בין כפות ידיי "או שאימא שלו הייתה בארגון פשע?" עיניה של לילי החווירו "אה לילי?" הסתכלתי עליה כשהדמעות זולגות ללא הרף ומרטיבות את השולחן וקצת את מכנסיי "איזה חלק לספר?" היא נשכה שפתיה והסתכלה לאחוריי "אני חושבת שכבר סיפרת" הסיטה מבטה שאסתכל.
הסתובבתי בחצי הגב וראיתי את אנדי עומד שם.