כלואה- פרק 9.

הרחקתי את פניי מהמסך ונבהלתי.
"אני לא יודעת" גמגמתי למייקל שכבר ממש נעמד מעליי ותצפת למסך אל מצלמות האבטחה. הוא לא ענה למה שאמרתי ואפילו זה הפחיד אותי יותר.
במצלמת האבטחה של העירייה היה ניתן לראות את נלי עדיין נאבקת עם ברייאן, הוא ניסה להפשיט אותה. נלי מאוד חזקה כי היא מצליחה להאבק מול גבר כזה מנופח. לפתע הגיע גבר שמשך את ברייאן אחורנית והפיל אותו על הרצפה והשיט את ידו שלוש פעמים על ליבו וכמה שניות לאחר מכן הבנתי שהוא דקר אותו. ראיתי את נלי עושה משהו באיזור פניו של ברייאן ותיארתי לעצמי שזה הסימן. אחרי שהגבר התרומם ויכולתי לראות מעט את פרצופו, ראיתי שזה אנדרס. הוא נתן לנלי יד וממש כמה רגעים לפני שהם הלכו הגיע טומי והם הלכו שלושתם.
"תמחקי את כל הוידאו שעה אחורה, אני לא רוצה שיהיה זכר מהם" הוא אמר וכיוון את גופו ללכת, נשמתי לרווחה גם כי נלי ניצלה וגם כי מייקל לא יכעס עליי. שנייה לפני שיצא מהמועדון הוא אמר "כשהם מגיעים אני רוצה סיכום משימה מאוד רציני ואני רוצה אשמים" הרים מעט את קולו ויצא. אפילו לא נתן לי להראות את הפחד שלי.
פחדתי מאוד. פחדתי לאכזב, פחדתי מהרגע שהפרצופים יהיו מאשימים כלפיי, ברור לי שזה מה שיקרה.
***
ממש לאחר רבע שעה של מחשבות מלאות בפחד הם נכנסו.
נלי נכנסה כשהיא נשענת על אנדרס שעוזר לה ללכת וטומי מסייע לה מעט בצידה השני. כשהם נכנסו רצתי אליהם "נלי את בסדר? הכל בסדר?" נבהלתי נורא. אף אחד מהם לא ענה לי. בינתיים הם השיבו את נלי בכיסא "אני אביא לך מים" אמר טומי ויצא מהמועדון. אנדרס עמד והסתכל על נלי ולחש לאוזני בקול שקט "הוא עצבני?" הבנתי שהוא מדבר על מייקל "בטח עצבני חסר לו שלא! כואב לי כל הגוף" נלי התפרצה לשאלתו של אנדרס שהיה ברור שמכוונת אליי "היה פה שיבוש של תהליך המשימה" היא אמרה וחשתי דרך קולה שכואב לה. אנדרס הרים את עיניו אליי וכבר הבנתי שהוא חושב שזאת אני אך הוא לא פצה את פיו.
טומי נכנס בסערה "קחי נלי" אמר והשיט את ידו עם כוס המים לכיוונה. הוא הניח את ידו על רגלה "כואב לך?" ומיד היא השמיעה אנחת כאב.
דלת המועדון נפתחה ובכניסתה ניצב מייקל, אני חושבת שכולם חששו מהרגע הזה.
"שבו!" הוא ציווה עלינו טומי התיישב בכיסא שהיה ליד נלי ואני הלכתי להביא את שני הכיסאות מהעמדה שלי וכשהבאתי ישבתי רק אני, אנדרס נשאר לעמוד.
"הייתה פה תקלה" מייקל הרים את קולו ונרתעתי. פחדתי להתמודד עם האמת.
"אני רוצה אשמים" המשיך באותו טון אך הפעם גם דפק על שולחן הניירת של נלי. השקט שבא אחר-כך הוא השקט המפחיד, הכי מפחיד. השקט שרעדו לי הרגליים. הלב רוצה לדבר אבל הפה לא נותן.
"אני רוצה לשמוע הכל מהתחלה עד הסוף" הוא אמר בקול קצת יותר רגוע.
"התחלתי איתו במכון וגרמתי לו לצאת איתו שלוש סמטאות ימינה כמו שקבענו וכשהגעתי לשם עם האנס הזה טומי לא היה שם" קולה היה מעט כאוב, כנראה מכאבי גופה.
"טומי למה לא היית בסמטה שליד חניון העירייה?" מייקל הפנה את מבטו לטומי. טומי העביר בי מבט חטוף "נאמר לי באוזנייה ללכת לחנייה של המכון ולחפש את האוטו של ברייאן" חשתי בכך שטומי לא רצה להפיל אותי וגם אני לא בדיוק יודעת מה הוא חושב שהכוונות שלי.
"סליחה?!" מייקל נהיה כעוס ברגע והסתכל עליי "למה אמרת לו ללכת לחפש את הרכב של פוינטס?" גבותיו התכווצו ופחדי רק עלה. "אני מצטערת" השפלתי מבטי "שמעתי את נלי מדברת עם ברייאן והיא ביקשה ממנו טרמפ אז הייתי בטוחה שהם ילכו לרכב שלו" קולי נהיה לבכייני ופחדן. "זילזלת בכישורים שלי? פחדת שלא אצליח להביא אותו למקום שסיכמנו?" היא שאלה ואני השפלתי את מבטי וזה מה שבעצם אישר את חשדותיה. "זה היה יכול להיגמר באונס" היא גערה בי ואני התעלמתי.
"היא חדשה נלי מספיק" פתאום אנדרס השמיע את קולו והרגשתי שלא שמעתי אותו הרבה מאוד זמן.
"טוב" קולו הגבוה של מייקל קטע את הכל. "מרי פעם אחרונה שאת משנה תהליכי משימה או ביצועים" הנהנתי לעברו "ברור?" הוא שאל למען הסר ספק "ברור" עניתי בקול גבוה כמעט כמו שלו. "רק בגלל שאת חדשה אני מוותר, פעם אחרונה" הוא אמר והפנה את גבו לצאת "עבודה טובה חברים, התגברתם על המכשולים" הוא אמר בקול סלחני ויצא.
"אני צריכה עזרה" נלי ביקשה "לעזור לך?" שאלתי בנחמדות, חשתי חייבת לה.
היא עוותה את פרצופה כמתנגדת וטומי מיהר להרגיע את הרוחות שעומדות להגיע "אני אעזור לך" הוא קם ועזר לה להתרומם ולאט לאט שניהם יצאו.
פלטתי אנחת ייאוש והחזקתי את ראשי עם שתי ידי.
קול קטן בקע מהכיסא לידי והרגשתי באנדרס שיושב לידי.
"מה קרה מרי?" הוא שמר על מרחק ממני "למה שינית את הכל ברגע האחרון?" קולו העדין והרך גרם לי לחשוב על מעשיי והרגשתי חנק בגרון ואת הדמעות עולות.
"פחדתי שטומי לא יהיה במקום הנכון כי שמעתי שהיא אמרה שהוא יקפיץ אותה" מצמצתי והדמעה לא איחרה להגיע."זה בסדר מרי" קולו הקנה לי בטחון "זה קורה בפעמים הראשונות".
"כן אבל סיכנתי אותה ואם לא היית שם כנראה שהיה קורה דבר יותר גרוע" החמרתי עוד את הרגשתי. "אבל הייתי מרי, הכל טוב" שמעתי שהוא אומר את זה היישר מהלב.
שררה בנינו שתיקה קצרה ומיד אנדרס קטע אותה ביציאתו מהמועדון ללא החלפת מילים בכלל.
הרגשתי שנלי ממש כועסת עליי ורציתי להראות לה את סליחתי במילים אז רציתי להכין לה אוכל וקצת לפטפט איתה ולבקש את סליחתה. קמתי מהכיסא שעליו אני יושבת וחושבת כבר זמן מה והלכתי לכיוון המטבחון, מחפשת מה ישמח את נלי. אחרי שאילתרתי כמה דברים וניסיתי לעשות משהו נחמד התחלתי להסתובב בבניין הזה, מחפשת עוד דלתות ונזכרתי שטומי אמר שהוא חדר 5, מה שאומר שנלי בטוח לא בחדר הזה, עברתי ליד החדר של טומי ובאמת היה כתוב שזה שלו. אחרי דקות שלמות וארוכות של חיפושים מצאתי את חדר 2 שהיה כתוב עליו את שמה של נלי, הלבשתי חיוך על פניי כי כוונתי היא טובה.
הנחתי את ידי על הידית ואז קול מוכר בקע מהחדר.
"זה היה לי ברור שהבלונדינית הטיפשה הזאת תקנה את הסיפור עם הרכב ותשלח אתכם לשם" נלי אמרה ומיד צחוק התגלגל אחרי אמירתה.
מרגישה חרא אה נלי, דיברתי בלב.
היא גרמה לי לעשות את הטעות הזאת, הטעות שכמעט עלתה לה באונס. למה היא כל-כך שונאת אותי?