כלואה- פרק 6.

התעוררתי מליטופים עדינים בראשי, פקחתי את עיניי בעדינות וראיתי את אנדרס. מיד כשהבחין שהתעוררתי הוריד את ידו ממני.
"בוקר טוב" הוא אמר בקול סמכותי כאילו שלפני שנייה לא התענג על מגע שיערי.
התמתחתי מולו והשמעתי קולות שעוזרים לי להתעורר, פיהקתי ועברתי למצב ישיבה במיטה.
התבוננתי בו ושתקתי. "תתארגני" הוא גמגם "תתארגני מרי היום זה היום הראשון" הוא אפילו לא העז להסתכל בעיני.
"אנדרס" הגיתי את שמו ברוך והרמתי את פניו אליי בעזרת ידיי אך עיניו ברחו ממני. "תסתכל עליי" הרמתי את קולי ומיד הוא הרים את גבותיו כשהבחין שאני מתעצבנת.
הוא נשך את שפתיו "מרי מספיק" הוא הוריד את ידו ממני באגרסיביות "אני לא רוצה להפסיק" החזרתי את ידי מתעקשת. מתעקשת לגלות מה מסתתר מאחורי העיניים האלה. הוא לא נכנע לרוך שבקע ממני, הוא הוריד שוב את ידי ממנו.
"ממה אתה מפחד כל-כך?" דיברתי ברוך, דיברתי אל ליבו לפחות כך ניסיתי.
"מספיק ודי" הוא קטע את הרוך בשנייה "תתארגני ואני עוד 10 דקות בא" הוא קם מהמיטה ולא חיכה לאישורי ופשוט יצא מהחדר.
נאנחתי. אנדרס היה כל עולמי ופתאום הוא מתנהג כל-כך מוזר. אני חושבת שהנשיקה שהוא הביא לי עשתה לי קצת טוב כי כשהוא נישק אותי הרגשתי כמו כאבי בטן, אבל טובים כי נהניתי מהם. יש בו משהו באנדרס הזה. הוא נורא אפל. הוא גם נורא מסתורי. ניערתי את ראשי קלות כשהבחנתי שיותר מידי אני חושבת על אנדרס. קמתי מהמיטה וניגשתי אל החדרון שבו נמצאים כל הדברים שלי. צחצחתי את שיניי וסירקתי את שיערי הבלונדיני. החלפתי בגדים והתיישבתי במיטה. המתנתי עד שאנדרס שלי יבוא לקחת אותי.
אחרי כמה דקות נשמעו צעדים על יד הדלת. החיוך שלי עלה כשידעתי שהוא יעמוד בפתחה.
הדלת נפתחה "בואי מרי" נעמד בפתחה של הדלת טומי.
"ואנדרס?" שאלתי כדי להבין את אי הגעתו. "בואי איתי" הוא התעוות מעט "אני אדאג לך" הוא השיט את ידו קדימה כדי לסמן לי לבוא. הגעתי עד אליו ולפני שצעדתי איתו אל מחוץ לדלת נשמתי לרווחה. בכל זאת, אחרי חמש עשרה שנה לצאת מהחדר הארור הזה זה לא קל בשבילי.
חטפתי כאב ראש קל כשהתחלנו לצעוד במסדרון צר וקודר, כמעט כמו החדר שלי.
"כאן המטבחון שלנו" הוא הציג בפניי בהתלהבות רבה כאילו שהוא בנה אותו. הנהנתי. משתוקקת להמשיך כבר הלאה.
הוא פתח דלת חומה על יד המטבחון "זה המועדון שלנו" הוא הציג את החדר שבמרכזו היה שולחן עם ניירת ונלי שישבה שם בעודה מתעסקת עם הניירת הרימה את ראשה וחייכה אליי אז חייכתי אליה בחזרה ונופפתי לשלום עם אצבעותיי.
"וזה המקום שלך" הוא הצביע על פינת מחשב קטנה בצד החדר.
"ואו" התלהבתי בהגזמה והלכתי לכיוון המחשב בעיוורון מוחלט "מחשב אמיתי" ליטפתי את המחשב מההתלהבות. מזווית עיניי יכולתי לראות את נלי מסתכלת על טומי ומחייכת.
"ראיתי רק בספרים" המשכתי למשש את המקלדת והעכבר הקטנטן.
טומי התיישב בכיסא ליד נלי ונאנח. היה נראה כאילו אני ילדה קטנה שבאה לשחק בגן שעשועים ואבא שלה יושב לידה ומשגיח.
הסתכלתי על טומי לאחר שסיימתי לחקור את המחשב לעומק וניסיתי להבין מפניו מה הלאה.
"בואי שבי" הוא סימן לי בכיסא לידו. התיישבתי והרגעתי מעט את ההתלהבות שיצאה ממני "נראה לי שזה גדול עליי" מיד חוסר הביטחון השתלט עליי. "את תהיי בסדר" הוא הניח את ידו על ברכי ונרתעתי. מיד הוא הזיז אותה.
"למה מחכים?" ניסיתי להעביר נושא מהר ולהשכיח את הפדיחה הקטנה.
"תכף כולם צריכים לה.." הוא התחיל ומיד הדלת נפתחה ומייקל ניצב בפתחה.
הוא נכנס בסערה עם משקפי השמש השיל אותם והניח על השולחן של הניירת "כולם פה?" הוא שאל מוטרד "איפה אנדרס?" ענה לשאלתו בכך שלא כולם פה.
"אני פה" הוא נכנס בשקט ונעמד בצד, רחוק מאיתנו.
"טוב אז ככה" התחיל מייקל לדבר וכולם שתקו ולא פצו את פיהם "כולכם יודעים שמרי עברה את מבחן הקבלה והיא חברה בארגון" קלטתי מזווית עיניי את נלי מהנהנת.
"ככה מרי" הוא הביט בי והייתה תחושה בנימה שלו שהוא הולך להסביר לי משהו "אני מייקל בן 25 ואני המפקד של כל הארגון הזה אפשר להגיד" הוא חייך אליי והמשיך "נלי היא בת 22 הצטרפה לפני שנתיים" הרים את ידו לעבר נלי כאילו שלא ידעתי שמדובר בה. חיכיתי שיגיע לאנדרס, בחיים לא דיברתי איתו על הגיל שלו.
"טומי בן 23 הצטרף לפני ארבע שנים" חייך לעבר טומי וטומי החזיר לו חיוך.
"והחביב עליי" חייך לאנדרס כי היה נראה לו שאנדרס קצת מוטרד ממשהו. אולי ממני? "אנדרס בן 26" נשם לרווחה אחרי שהציג את כולם.
"אז ככה מרי" התחיל לדבר ובהיתי קצת באנדרס "מרי" הוא הרים את קולו. "כן אני איתך" הסטתי את מבטי בחזרה למייקל.
"נלי וטומי הם החוליות המוודאות מה זאת אומרת?" הוא שאל והייתה תחושה שתכף יענה על כך "נלי וטומי יוצאים לשטח ומוודאים שהמידע שקיבלנו אכן נכון באמת מישהו הכה, רצח או אנס" הוא עצר ובלע את הרוק שהצטבר בגרונו.
"לא חושבת שהבנתי" אמרתי בחשש.
"מרי הארגון הזה הרבה יותר גדול ממה שאת חושבת" הוא אמר בקול שקט ואני הסתכלתי סביבי אנחנו רק חמישה אנשים. מה הוא לא רואה?.
"ההוראות שאנחנו מקבלים הן מלמעלה, ברגע שאני מקבל מידע אני שולח את נלי וטומי לוודא אותו. הם יוצאים אל השטח ומתחברים עם האנשים האלה" הוא הסתכל עליי וחיכה לאישורי שהבנתי אותו. הנהנתי.
"אני החוליה שמורידה את הפקודות" הוא בקול שזה מובן מאליו "כן כן ברור" מיהרתי להראות לו שהבנתי.
"את החוליה הטכנית מרי" הוא נאנח לרגע "את צריכה לברר את כל הפרטים על אותו אדם דרך מערכות מחשב שיש לנו ולעזור לנו להשיג אותו לפני המשטרה" הוא הסביר לי את תפקידי במשפט.
"ואיך הסתדרתם עד עכשיו?" שאלתי את השאלה המיוחלת, הרי איך אפשר להסתדר בלי לדעת הכל על אותו איש שחטא. נלי גיחכה ונראה לי שהצלחתי להבין למה אחרי שמייקל ענה "האיש הטכני הקודם פוטר" עשיתי פרצוף חסר כל משמעות ונהייתה דממה קצרה.
"ואנדרס?" מיד שאלתי ונלי תקפה אותי במבטה כשהגיתי את שמו "מה אנדרס עושה?" מיהרתי להסביר את עצמי.
"אנדרס" מייקל נעמד לידו וטפח על שכמו "אנדרס הוא החוליה המבצעת".
"מה זה אומר?" כיווצתי גבותיי. מנסה שלא להבין בכוח.
"הרוצח טיפשה" נלי קמה מהכיסא שלה וחייכה.