כלואה- פרק 4.

כשהשקט שרר בחדר, האיש המבוגר הסיט את ראשו ימינה שמאלה אך היה ברור שאינו רואה שום דבר. אני חושבת שהוא חשש מכך שיקבל את הדקירות בלב שעליהם דיבר אנדרס.
השתדלתי תמיד להקשיב לאנדרס ולמלא אחר מבוקשו, אך הפעם הוא הגזים נורא.
הסתכלתי על הסכין המבריק ויכולתי להסתכל בהשתקפות באיך שאני נראית. כל פעם שיש לי הזדמנות אני מתבוננת בעצמי.
הלכתי צעד אחד קדימה, השתדלתי שלא לעשות רעש. הוא שמע את צעדי הקטן בגלל השקט והוא התפתל על הכיסא.
התקדמתי עד אליו ועמדתי ממש מולו, הוא חש ברוחי לידו.
הרמתי את הסכין לאט לאט, עצמתי את עיניי חזק אך פחדתי לפספס אז מיד פתחתי אותם.
היד רעדה לי והסכין כמעט והחליקה מידי, היד שלי הזיעה נורא.
לא ידעתי איך עושים את זה, מהר או לאט, פחדתי נורא.
ידעתי שזה או אני או הוא, אנדרס מעולם לא אמר לי דברים סתם.
בלעתי את הרוק שהצטבר בחלל הפה שלי וניסיתי להתגבר על הפחד.
החלטתי שאעשה את זה מהר, בשנייה אחת החדרתי את הסכין אל ליבו של המבוגר עד שהגיעה לסופה והוצאתי, החדרתי שוב ממש ליד והוצאתי, החדרתי שוב והשארתי את הסכין.
צרחתי חזק כששטפי הדם זלגו מליבו עד הרצפה ורעש הטפטוף חלחל לאוזניי.
ברחתי לפינת המיטה והסתרתי את פניי עם הכרית. התביישתי במעשיי.
הדלת נפתחה והצצתי מהכרית לראות את פניו של אנדרס, הוא היה לגמרי מחויך ממעשי.
"קומי מרי" הוא קרא לי משם והתקדם לעבר הגופה, זה כבר לא איש מבוגר יותר.
הוא שיחק שם עם הסכין, דיברתי עם עצמי בלב מעט מנסה להתגבר על הפחד ולקום אל אנדרס.
"מה אתה עושה?" שאלתי אותו כשלא הצלחתי להבין כל-כך.
"מנקה את טביעות האצבע שלך מרי" הוא סיים והסתכל עליי "בואי" הוא סימן לי עם חיוך.
התקדמתי אליו והוא כתגובה פתח את זרועותיו לחיבוק והרשיתי לעצמי לפחד עליו.
"את גיבורה מרי" הוא לחץ עליי חזק "את מלכה" הוא הרים את קולו וחייך, חשתי בכך.
התנתקנו מהחיבוק והוא הסתכל עליי "עכשיו נשאר רק לסמן" הוא הוציא מכיסו טוש אדום.
"לסמן?" חזרתי על אמירתו כי חשתי שאני לא מבינה.
"את מציירת לו פלוס אדום בדיוק בין הגבות" הוא השיט לעברי את הטוש.
כיווצתי את גבותיי כאות לאי הבנה ולקחתי מידו את הטוש, ידי רעדה כשהבינה מה שאני הולכת לעשות.
הדם עדיין המשיך לטפטף בטפטופים איטיים ומצמררים. בלעתי את הרוק עוד פעם אחת ופתחתי את הטוש, מיד חלחל לאפי הריח של הטוש.
התקרבתי והשתדלתי לא להסתכל כלל על הדם והאיש אלא רק על הנקודה שבין הגבות.
ניגשתי אליו, ציירתי את הפלוס שביקש אנדרס והחזרתי לו את הטוש.
"עכשיו" הוא צעק ומיד הדלת נפתחה שוב.
אל תוך החדר נכנסו שני גברים ואישה.
הם היו גבוהים שלושתם, הגבר הראשון היה בעל שיער חום קצת ארוך ועיניים שחורות וקודרות בדיוק כמו הקירות האלה. הגבר השני היה בעל שיער חום בהיר קצרצר ועיניים ירוקות בהירות.
האישה הייתה רזה וגבוה בעלת שיער שחור ארוך וחלק ועיניה היו חומות, לא היה אפשר לפספס את שיניה הלבנות שהסתננו בין חיוכה.
הסתכלתי על השלישייה קצת בשוק ואז הסתכלתי על אנדרס שחייך.
"מרי תכירי" אנדרס לקח את ידי והלך איתי לכיוונם. "מייקל" הוא הציג אותי לאיש בעל העניים השחורות.
"היי מרי שמעתי עלייך המון" הוא חייך לעברי. לא הצלחתי לחייך לעברו, עוד הייתי בשוק.
"טומי" אנדרס המשיך אל בעל העניים הירוקות. הוא לא אמר כלום רק השיט את ידו ללחיצת יד ואני נתתי את שלי.
"והאחת והיחידה" נרגש אנדרס "נלי" ומיד נלי חשפה את שיניה הלבנות במלואן.
"זאת מרי שדיברתי עליה כל-כך הרבה" הציג אותי לכל החבורה.
"אני רואה שהיא באמת מסוגלת" הסתכלה נלי על הגופה ומיד עליי בחיוך.
הוספתי חיוך קטן וגירדתי בראשי. חשתי קצת מוטרדת מכך שהם מרוצים שרצחתי מישהו.
"כל הכבוד מרי ברכותיי" טפח על כתפי אנדרס.
פתאום התלהבתי מהתהילה והברכות, הם היו נורא מרוצים ממני ואהבתי את זה.
נלי התקרבה אליי ועמדה ממש לידי "מעכשיו את חלק מ'ארץ'" הניחה את ידה על כתפי.
חייכתי במבוכה "ארץ?" מנסה להסביר לה שלא הבנתי.
"את תביני בסוף מרי" אנדרס אמר ויותר לא העזתי לשאול.
"טוב חברים יש לנו עוד עבודה" אמר טומי והוא במייקל לקחו את הגופה מהחדר. נלי יצאה בעקבותיהם, פעם ראשונה בכל חמש עשרה שנות חיי שהדלת הייתה פתוחה ולא נעולה.
ביציאתם הם השאירו אותה פתוחה לרווחה.
"גם אני?" שאלתי את אנדרס והתרגשתי מכך שהדלת פתוחה.
"את בארגון מרי" הוא חייך אליי וחשתי שהוא קצת מעריץ אותי "אבל אני צריך לסדר עוד כמה דברים בקשר אלייך ואז תצאי מכאן" הוא אמר וכאן כבר לא חשבתי בהגיון, הייתי כל-כך שמחה מכך שאצא מכאן ולא משנה לי מתי.
הנהנתי לעברו "זה בסדר גמור" חייכתי אליו.
"את כבר לא הילדה הקטנה שלי יותר, את לא הפרוייקט שלי" חשתי שהוא מתרגש "את חברה בארגון, את בדיוק כמוני" הוא שילב את ידי בידו והתרגשתי נורא.
המוח המעוות שלי בעצמו שכח מה עשיתי לפני שהשלישייה נכנסה.
אנדרס נשק ללחי שלי ויצא מהחדר. לרגע לא שמעתי את רעש הנעילה והתלהבתי, אך בסוף הוא נעל.
נשכבתי על המיטה בכיף וחייכתי אל התקרה "סוף סוף אני אצא מכאן" התרוממתי מהמיטה למצב ישיבה.
הדם שהיה על הרצפה תפס את עייני. לא בטוח שלעולם טוב יותר מרי. דיברתי מעט עם עצמי.
לקחתי נייר מהשירותים וניקיתי את הדם שרק נמרח עוד ועוד על הרצפה והספיק מעט להתייבש. קצת כעסתי על עצמי וקצת הייתי גאה.
***
"בוקר טוב" התעוררתי אל הליטופים החמים של אנדרס.
השמעתי קולות של בוקר והתמתחתי על ידו.
שמעתי אותו קצת מצחקק.
"למה אתה צוחק?" שאלתי עם חיוך קטן.
"קחי מרי, הבאתי לך עיתון" הוא התעלם לגמרי משאלתי.
"תודה" תפסתי את העיתון ביד והנחתי אותו על ידי במיטה.
"קחי" הוא הרים מהשידה שעל יד המיטה מגש ובו הייתה ארוחת בוקר.
תפסתי את המגש ממנו באהבה ונשקתי את הלחי שלו.
"מרי" הוא הרים את קולו מעט באהבה ומעט בכעס.
חייכתי אליו והוא צבט את הלחי שלי באהבה "אני מת על הגומה שלך".
"גומה?" שאלתי "מה זה גומה?" כיווצתי גבותיי.
הוא חייך "זה כמו שקע בלחי" הוא העביר את ידו כנראה על הגומה שלי "זה עושה אותך תמימה יותר ויפה יותר" הוא העביר את שיערי הבלונדיני אל מאחורי האוזן.
"בתאבון מרי" הוא קם ויצא מהחדר והנעילה לא איחרה לבוא.
"תודה" מלמלתי אחרי שכבר יצא.
שתיתי מעט ממיץ התפוזים שהיה על המגש וחילצתי עגבנייה אחת מהסלט.
בכל בוקר אני נוהגת קודם לקרוא את העיתון ואז לאכול.
הפעם אנדרס ממש השקיע בארוחת הבוקר, אולי מפני שאני כבר חברה בארגון?
לא נתתי למחשבות להציק לי והחלטתי פשוט להתענג על מה שקיבלתי.
פתחתי את העיתון ושילבתי את רגליי בעודן ישרות.
קראתי קצת על מזג האוויר, לא שזה חשוב לי או הכרחי אבל אני אוהבת לקרוא הכל בעיתון מבלי לפסוח על אף חלק.
העברתי דף ומולי הופיעה כותרת השרועה על שני דפים באותיות קידוש לבנה.
"לא, לא, לא" מלמלתי לעצמי.
"זה לא נכון" קימטתי את דף העיתון.
"חמש עשרה שנה אחרי שאיבד את ביתו במסתוריות, נרצח באכזריות" הקראתי בקול שקט.
הסתכלתי על התמונה שהייתה ליד וזה אותו איש שרצחתי אתמול.
עיניי התגלגלו ואני חושבת שאני עוד שנייה עומדת להתעלף.