כלואה- פרק 38.
"נלי" הורדתי את החיוך ונהייתי מודאגת "בואי" היא אמרה והסתובבה. היא התחילה לצעוד לעבר חדרי וכשנכנסנו אליו היא חיכתה שאתיישב על המיטה ואז היא סגרה את הדלת אחריי.
"תראי מרי" היא התיישבה על ידי במיטה. פחדתי, כל-כך פחדתי ממה שהיא תגיד עכשיו. "אני יודעת שבהתחלה לא הסתדרנו" הרגשתי את ליבי מגביר קצב "ואפילו עשיתי כמה קטעים מגעילים" לא היה לי ספק בכלל על מה היא מדברת "אבל כרגע" היא הסתכלה עמוק בתוך עיניי "את חשובה לי" אוקיי, ממש לא ציפיתי לזה! "באמת?" אפילו חשפתי חיוך קטן, חיוך מופתע. היא הנהנה. חיכיתי שתמשיך. להבין מה פשר השיחה הזאת. "אתם מסכנים את עצמכם" נשכתי שפתיי, מתה להגיד לה שזה ממש לא מעניין אותי "ירצחו אתכם" היא הייתה נראית ממש מודאגת "ולא סתם מרי, מייקל יבקש ממני ומטומי לעשות את זה ויותר מזה, אולי הוא יעשה את זה בעצמו" בלעתי רוק, כמה עוד אפשר לדבר על המוות שלי? "את חושבת?" שאלתי למרות שבתוך תוכי ידעתי שזה נכון "למה שהוא ידע?" שאלתי מבלי לתת לה לספק תשובה על השאלה הקודמת שלי "הוא ידע" היא אמרה ברוגע "הוא יודע הכול בסוף" היא לא אמרה שהיא תגיד וכבר הוקל על ליבי. "אנדרס הוא אחד האנשים הכי חזקים שאני מכירה" היא התחילה "הוא יצליח להתמודד עם זה" היא העבירה יד בשיערי "אם לומר את האמת מרי, את לא כזאת חזקה" היא צדקה למרות שנורא השתנתי לאחרונה "הוא סוחף אותך לזה" לא ידעתי מה להגיד לה, הרי היא קוראת את המחשבות שלי כאילו שהיו שקופות בראשי "את אוהבת אותו?" היא שאלה אחרי כמה שניות שבהן הסתכלנו אחת על השנייה "כן" הוספתי גם הנהון שיחזק את אהבתי "אני מצליחה להבין למה הוא אוהב אותך" היא אמרה והפסיקה לשחק בשיערי. היא קמה מהמיטה שלי והייתה תחושה שתכף תלך. אחזתי ביד והסתכלתי עליה מלמטה בעודי עוד יושבת על המיטה "את לא תספרי נכון?" ניסיתי לשכנע. היא חייכה את חיוכה המרגיע "ממש לא מרי" השתחררנו מהידיים "רק תיזהרי!" היא אמרה והתקדמה לעבר הדלת. היא פתחה את הדלת, זרקה חיוך נוסף לעברי ואז יצאה.
נשענתי אחורה במיטה כשרגליי עוד צמודות לקרקע. הדמעות התחילו לזלוג מעצמן. הסתדרתי במיטה כדי לישון. בסוף הלילה הכי מיוחד בחיים שלי, אני בוכה. היה בדמעות קצת אושר אבל הרוב היה עצב. אני אוהבת את אנדרס שלי אבל אני בוגדת בחברים שלי.
***
אזעקה העירה אותי, כמעט כמו בכול בוקר. קמתי במהירות מהמיטה ורצתי לחדרון להתארגן מהר ובמיוחד להחליף את השמלה הכחולה שנרדמתי איתה הלילה.
אחרי שסיימתי צעדתי הליכה מהירה במסדרון לעבר המועדון. כשנכנסתי רק נלי ואמה היו. נלי הייתה קצת מנומנמת על הכיסא ולכן לא בירכתי אותה בבוקר טוב.
צעדתי ישר לעבר אמה שעמדה קצת רחוק מנלי. "מה היה אתמול?" היא שאלה כשממש הייתי על ידה. "הם ירו בשוטרים" לחשתי "אני יודעת. היו לי המון בעיות בגלל זה. איך זה קרה?" היא צעקה בלחש. הסטתי את מבטי לנלי שתבין שמדובר בה "היא הרבה יותר פייטרית ממה שזה נראה" עניתי לה קרוב לאוזן מהפחד שאולי נלי מאזינה. "כוסאמק" מלמלה אמה "הם היו השוטרים הכי טובים שלי" עשיתי פרצוף כאילו מבואס, הרי אני לא באמת מכירה אותם "אני מצטערת" לחשתי.
הייתה בנינו שתיקה קצרה ואז אנדרס נכנס והתקדם לעברינו. "נהרס הכול אה?" הוא לחש ואמה הנהנה. "לא מעניין אותי כלום" היא אמרה נחושה וחיכיתי לראות מה תגיד "היום המשטרה תפרוץ לכאן וזהו" אנדרס מיד תפס בידה בחוזקה "את רצינית? מי יגיד להם את הסיסמה והמקום, את?" הוא נזף בה "כן, אני חייבת לבצע את זה כבר אתה לא מבין?" הוא גיחך ולחש "את לא מבינה שהארגון הזה הרבה יותר גדול ממה שאת חושבת? מייקל ירדוף אותך כל החיים" היא הסתכלה על אנדרס והשתחררה מידו "עם כל השנים שהוא יישב בכלא סביר להניח שאמות עד שהוא ישתחרר" אנדרס הניד את ראשו לשלילה "אל תעשי את זה אמה" הוא אמר והיא עיוותה פרצופה "זה כבר קורה" היא אמרה ולא הצלחנו להבין את פשר המשפט, לפחות אני ובכל זאת שתקתי ולא שאלתי.
הסתכלנו כולנו על הדלת שבה עבר בדיוק טומי ולא אמר אפילו בוקר טוב והתיישב על יד נלי וכתוצאה מהרעש היא התעוררה.
"בוקר" בירך מייקל בכרזה כשנכנס. רק אמה ענתה לו "בוקר טוב" הוא מחא כף ועורר את כולנו "שבו!" הוא פקד ואני מהר התיישבתי בכיסא הפנוי, אמה גררה את שתי הכיסאות שעל יד המחשב לידי והתיישבה. "גם אתה!" הוא צעק על אנדרס. הוא התיישב בזלזול על הכיסא.
"מי מכם יכול להסביר לי מה זה היה אתמול?" נלי התרוממה מהכיסא בעצבים "כמה פעמים מייקל" היא הרימה את קולה "כמה פעמים אני אסביר לך איימו על אנדרס ומרי באקדח" הוא הסתכל עליה מופתע וסימן לה לשבת, היא התיישבה "קודם כל" הוא אמר ברוגע "אל תצעקי!" הוא פקד ונבהלנו. "אתם יודעים טוב מאוד שהייחודיות של הארגון זה הסכין" הוא אמר "אני רוצה שהמשטרה וכל העולם יידע שזאת עבודה שלנו" הוא המשיך. "בסדר, מה היה עדיף שיקרה משהו למרי או לאנדרס?" נלי המשיכה להתגרות בו. "את יודעת מה נלי" הוא התחיל והרגיש באוויר כאילו זו שיחה רק שלו ושל נלי "לפעמים נראה לי שיש אנשים שלא מתאימים לארגון הזה" הוא הסתכל על כולנו. זה הרגיש כאילו הוא מדבר על נלי כי היא זאת שהתחצפה אבל אם כך למה הוא הסתכל על כולם?
"יכול להיות" היא המשיכה להתחכם והוא הנהן. כולם שתקו, לא ידעו מה לומר או לא רצו.
"אני אפילו לא מעוניין לשחזר איתכם את האירועים מרוב שאכזבתם אותי" הוא אמר ברוגע ושוב שתקנו "בכול אופן" הוא לא הסתכל עלינו אלא על נקודה כלשהי מעלינו "הארגון מושהה ממשימות עד להודעה חדשה" הוא הכריז "מה?" צעקה נלי "מה עם כל האנשים שצריכים אותנו?" היא הייתה נחושה "את הצדק שלנו?" הוא הסתכל עליה ואמר "שיתמודדו" ויצא.
"אין מילה שתוכל לתאר את השנאה שלי" נלי עשתה פרצוף רותח "מי נתן לו להיות המפקד".
טומי הניח ידו על ברכה של נלי "תירגעי נלי" הוא אמר בקול שקט "קצת חופש" ואפילו שאני לא מדברת עם טומי אז הוא צודק. הוא התרומם מהכיסא וצעד לעבר הדלת "לכי לנוח נלי" הוא מלמל ויצא. היא התרוממה אחרי לכתו "אני באמת אלך" היא זרקה אלינו "זה לא מעצבן אתכם?" היא אפילו לא נתנה לנו לענות ויצאה.
"עוד שעה" אמה אמרה לי ולאנדרס והפנתה גופה ללכת. אנדרס שוב תפס את ידה "מה עוד שעה?" אם לא הייתי מכירה את טיב היחסים ביניהם, אפילו הייתי חושבת שיש משהו ביניהם.
"עוד שעה הכול פה יהיה עבר" היא חייכה והשתחררה מידו. הוא הרטיב שפתיו "אמה זה מסוכן" הוא הזהיר שוב "אנדרס" היא הגתה את שמו בהתנשאות "זה לא מעניין אותי" היא הטביעה אותו בעיניה "אם צריך אני גם אקח אקדח וארצח את מייקל בעצמי" את הכמה מילים אחרונות היא לחשה "זה מסוכן להכניס לפה שוטרים" אנדרס לחש שוב. מנסה לשכנע את אמה לרדת מזה. "אנדרס אל תנסה לשכנע" היא אמרה "תחשוב כבר על החיים שלך כי אתם עפים מפה" היא ניסתה לעודד אני חושבת. "זה הבית שלו" הוא שוב זרק הערה הקשורה למייקל למרות שהיא כבר העבירה נושא. היא חייכה חיוך זדוני "אין דבר יותר מתוק מלתפוס אותו פה" אנדרס עיוות פניו, יודע שזה לא הכי חכם. "וזה בטוח יצליח?" הוא חשש שיגלו שיש מרגל, אני הבנתי אותו כבר. "אנדרס" היא התקרבה שוב לפניו "עם כמות השוטרים שיהיו כאן אין לי ספק" היא אמרה והפנתה את גופה ללכת ואחרי כמה צעדים היא יצאה מהמועדון.
הגנבתי חיוך קטן, מפוחד. הוא הסתובב אליי והסתכל עליי. הוא היה נראה מודאג ואני הייתי שמחה.
"מה יש?" שאלתי והוא לא אמר כלום. "איפה נתחיל את החיים שלנו יחד?" שאלתי בחיוך והוא עדיין נשאר עם אותו פרצוף מודאג. יכול להיות שאני ממהרת לשמוח?
תגובות (12)
לאלאלאלאלא בקשה שהסוף היה טוב!!! שמייקל ימות כולם היו משוחררים והכול היה טוב.
יש מצב את מעלה היום עוד פרק????
לא אין מצב שאעלה עוד פרק היום כי אין לי זמן, יש לי עוד כמה דברים לעשות.
רק בסוף הסיפור תדעי אם הוא טוב או רע.
תודה על התגובות, אוהבת מלא!
פרק ממש יפה. את כותבת נהדר ומותח. מחכה להמשך(: דרך אגב – העלתי פרק , מחכה לתגובה שלך מאוד.
תודה על המחמאות מקסימה. קראתי את הפרק שלך והגבתי. אוהבת המון!
אוווףףף דיייי לכתוב כל כך מוושלםםםם.המשךך!!♥
מיליון פעמים תודה!!! אוהבת מלא.
ושוב השארת אותי במתח אני מתה לדעת מה יהיה בסוף!! פרק מהממם תמשיכיי
זה הכי חשוב לי! תודה על המחמאות שלך שתמיד באות בזמן, אוהבת.
וואו אני התמכרתיייי
אין לך מושג כמה אני שמחה!
את תותחית שאין דברים כאלה!!
את פשוט חייבת להתחיל להוציא ספרים לאור
אני הראשונה שקונה.
פרק מדהים, מחכה להמשך!!
תודה, תודה, תודה! את לא מבינה כמה אני רוצה את זה אבל מפחדת לקחת צעד קדימה. תודה על כל התגובות המקסימות שלך כל פעם מחדש.
אני מעריכה אותך ככותבת וכקוראת. אוהבת מלא! :)