כלואה- פרק 37.

אני כמובן הרמתי את ידיי ישר. לא כי ידעתי שזה תרגיל אלא כי באופן אוטומטי שמכוונים אליי אקדח וזה קורה הרבה לאחרונה אני מרימה את ידיי מבלי לראות מי מאיים עליי או לבדוק למה הוא עושה את זה.
בשנייה שהם פרצו שלושת השוטרים, נלי ירתה בשלושתם מבלי להסס לרגע. היא לא נתנה לבהלה להשתלט על הגוף שלה. השוטר השלישי החזיר ירייה אבל הוא לא פגע בנלי כי היא זזה. הייתי בשוק מכמה נלי אמיצה ומקצועית.
מרוב הסיטואציה המהירה שכחתי לחשוב מה הלאה. "מאיפה הם באו הבני זונות האלה" מלמלה נלי בעוד היא מכוונת את האקדח לשוטרים הפצועים ששרועים על הרצפה. זה השלב שבו בלעתי את הרוק והורדתי את ידיי לאט לאט למטה.
נלי הסתכלה על שוטר אחד שכבר ממזמן הפך לגופה, היא פגעה בדיוק בליבו. גם השוטר השני לא היה ניכר שהוא בין החיים. אבל השלישי זז, היא פגעה בכתפו. "איך ידעתם להגיע לכאן?" היא כיוונה את האקדח לשוטר השרוע על הרצפה בעודה עומדת. הוא השתעל והדם המשיך לטפטף על הרצפה ולצור שלולית אדומה. "מהמשטרה" הוא אמר בקול צרוד וחנוק. היא נתנה לו בעיטה קטנה וחלשה אבל לאדם פצוע כמוהו היא הזיקה ממש "מי שלח אותך?" היא צעקה והייתי ממש מופתעת מכמה שנלי נהייתה מאיימת ומפחידה לאחרונה "א.." הוא השתעל ובכך קטע את רצף הדיבור שלו ונלי לא הייתה סבלנית במיוחד "מי?" היא צעקה ואנדרס צעד הליכה מהירה לכיוונו ונעץ את הסכין בליבו שלוש פעמים ובפעם השלישית הוא השאיר את הסכין בפנים "מה עשית?" נלי צרחה על אנדרס והעיפה אותו אחורנית מהשוטר "את לא רואה שהוא מבלבל לך את המוח?" אנדרס צעק בחזרה.
ידעתי מה הייתה הסיבה שאנדרס עשה את זה, השוטר עמד להגיד את השם של אמה.
נלי הסתכלה על מייקל. היא חיכתה שהוא ישפוט בריב המיותר הזה. "אנחנו חייבים לעוף מפה" הוא אמר והיה ניכר על פניו שהוא מאוד לחוץ ועצבני. "מה נעשה איתם?" שאלה נלי וכיוונה את האקדח ללוסי ודאטו שכבר הספיקו לשבת על הספה מחובקים בזמן שהיינו עסוקים עם השוטרים. "תסיימו איתם תיק-תק ונעוף מפה" אנדרס הציג את הסכין שהייתה בידו וניגש אליהם "בבקשה!" צרחה לוסי "אנחנו נשתוק, אנחנו לא נדבר" דמעותיה זלגו ללא הרף "איפה הסכין שלך?" אנדרס שאל ואני מיד שלפתי אותה מהשרוול ופתחתי אותה. "את אותה ואני אותו" רגליי קפאו כשהבנתי מה המשימה שלי לכמה דקות הקרובות "אי אפשר שהכול אתה?" שאלתי בעוד פניי מחווירות "יאלה אין לנו הרבה זמן, חייבים לעוף מפה" צעק מייקל. התקדמתי בצעדים קטנים לעבר דאטו ולוסי. אני ואנדרס היינו עם הגב לשאר חברי הארגון. אני חושבת שלוסי ודאטו שמו ללב ללחץ שבקע ממני. "בבקשה! אנחנו רק רוצים להיות ביחד!" דאטו צעק והפחד השתלט על כל גופו. הרגשתי רע. כי בסך-הכול גם אני רק רוצה להיות עם אנדרס. "פעם אחרונה" אנדרס מלמל בשקט כמעט מוחלט והסתכל עליי. הם חששו מאיתנו ובגלל זה הם לא זזו. הם קפאו ופחדו מהסכין שהתרוצצה בידינו.
אנדרס נעץ את הסכין בדאטו פעם אחת ומיד לוסי התחילה לצרוח "דאטו!" היא צרחה את כל נשמתה "דאטו שלי!" ידיי רעדו "יאלה נו" אנדרס צעק עליי בעוד הוא כבר בדקירה השנייה. היא התחילה לזוז ונשענה עוד ועוד וכבר לא היה לאן להישען יותר. "מצטערת" לחשתי בשקט ואולי זה היה בלב אני כבר לא זוכרת. נעצתי בחוזקה את הסכין פעם אחת ועוד פעמיים נוספות. בסופן ניגבתי את הטביעות אצבעות שלי.
***
נכנסנו כולנו אל הבניין של הארגון, נסחטים על הכיסאות אחד אחד. כולם חוץ מאנדרס כמובן. הוא נשען על השולחן והראה לו עד כמה הוא עייף. "מישהו מוכן להסביר לי מה זה היה?" מייקל צרח, צרח את כל נשמתו. הרגשתי שעוד שנייה כל איבריו הפנימיים ייצאו מגופו. הוא טפח על השולחן פעמיים "אני לא מבין אתכם!" הוא צעק. כולם שתקו. לא יודעת אם זה נבע מעייפות או מחוסר הרצון להתמודד איתו או שמא כי הם חושבים שהוא צודק. כי אני, אני יודעת מה מסתתר מאחורי זה שהמשטרה הגיעה. "ואיפה פאקינג אמה?" הוא צעק שנית. היינו כולם יחדיו עד עכשיו אז זה היה ברור שלא נוכל לספק לו תשובה על השאלה הזו אז שוב שתקנו.
"הארגון הזה מדרדר מרגע לרגע" הוא התהלך ימינה שמאלה והטון, נשאר אותו טון. כועס, מאוכזב, עצבני. "למה הגעת בכלל?" שאלה נלי בקול גבוה "למה?" הוא חזר אחריה "כי הסתבכתם!" הוא צעק "כי עשיתם שטויות!" הוא המשיך בנזיפה. "מה עשינו?" שאלה נלי כשפנייה משדרות כעס "מה עשיתם?" הוא התקדם לעברה ורומם מעט את חולצתה ושלף את האקדח שלה "כמה פעמים" הוא צעק שוב "כמה פעמים אמרתי בלי פאקינג אקדחים!" הוא זרק את האקדח בחוזקה על השולחן.
האמת, פחדתי פחד מוות. "איך ידעת בכלל שהשתמשנו בהם?" היא התרוממה מהכיסא ולגמרי התעמתה מולו. "אמה מסרה לי הכול" עכשיו הבנתי, אמה ידעה בדיוק מה הגבולות של מייקל. עד לשימוש באקדחים. "לוסי הזאת איימה על אנדרס ומרי מה לא הבנת?" הוא שתק ולא ענה יותר.
השתיקה הכבידה על כולנו. היינו לא קשובים ובכלל לא עניין אותי מחצית ממה שמייקל אמר. הדבר היחידי שעניין אותי זה שהלכה לנו תכנית מספר אחת ואיפה אמה לעזאזל.
"תלכו לישון עכשיו!" הוא פקד באותו הטון "מחר יום ישיבות, תתכוננו" הוא אמר ויצא מהמועדון.
"מה ישיבות כוסאמק" העיפה נלי כמה ניירות שהיו על שולחנה "נשבר לי מהמקום הזה!" היא צעקה.
"מה זאת אומרת ישיבות?" שאלתי בתמימות והייתה שתיקה כמה דקות עד שאנדרס סימן לי עם היד אחר-כך. נלי הרימה את הניירות שנפלו וזרקה אותם על השולחן בזלזול. היא הלכה לעבר הדלת ומלמלה "בכיף הייתי מסמנת את הבן זונה הזה" ויצאה. אחריה היא השאירה ים של אנשים שחושבים כמוה. טומי פיהק פיהוק קטן ואז התמתח בכיסא. הוא קם וזרק "לילה טוב" לי ולאנדרס, הייתי קצת מופתעת כי אנחנו לא בדיוק מדברים אבל תיארתי לעצמי שזה בגלל שהוא פשוט עייף ברמה אחרת.
"את זוכרת כן?" אנדרס לחש לעברי אחרי שטומי יצא "זוכרת מה?" שאלתי בלחץ, פוחדת ששכחתי משהו חשוב. "זוכרת שקבענו אחרי המשימה?" הוא שאל ואני הנהנתי למרות שבכלל לא זכרתי. "תבואי עוד חצי שעה" הוא העביר יד רכה על הכתף החשופה שלי ויצא.
גל של צמרמורת עבר בגופי ואז הלכתי אחרונה כמו תמיד לכיוון החדר שלי.
התקלחתי ולבשתי על עצמי שמלה כחולה שמשתלבת יפה עם השיער הבלונדיני שלי שאותו אספתי עם קוקו. הפעם לא ניסיתי להתאפר ולהראות כמו ליצן אז פשוט הייתי אני.
יצאתי מהחדר שלי בשקט כי השעה כבר הייתה שתיים עשרה בלילה, כולם בטח ישנים אחרי יום כזה.
הגעתי מול דלת חדרו של אנדרס ודפקתי חלש מאוד, חוששת קצת שלא ישמע. חיכיתי כבר שיפתח זה היה סיכון שאני עומדת בשמלה מינימאלית מחוץ לחדר שלו. הוא פתח את הדלת כשהוא בלי חולצה ומכנס שחור. זאת הפעם הראשונה שאני מבחינה בגוף השרירי והחסון שיש לו, לא סתם הוא רוצח. "אני בדיוק בא לשים חולצה" הוא אמר והזמין אותי להיכנס. החדר היה כולו מלא בנרות אדומים שהאירו בצורה קצת מעורפלת אך מספקת. הוא הסתכל על ההבעה שלי כשהתבוננתי בהם "אהבת?" הוא שאל ואני הנהנתי. הוא ניגש אל הכיסא שעליו הייתה החולצה השחורה שלו. הנחתי את ידי על ידו כשבא לקחת אותה. הוא הסתובב ושאל "מה?" הסתכלתי על שפתיו כמה שניות אחדות עד שהוא התנפל עליי בנשיקה וצעד צעדים גדולים עד שנפלנו על המיטה כשהוא מעליי. "אני לא יכול איתך" הוא סינן בין הנשיקה. אני לא אמרתי כלום. רק התמכרתי לרגש הקטן הזה שנקרא תשוקה. הוא הניח את ידו על הירך שלי והעלה אותה לאט לאט. בסקסיות, בחושניות שלא השאירה את ליבי שלו. הוא הפסיק את הנשיקה והסתכל עליי. הוא סידר את שיערי מאחורי האוזן "מה?" שאלתי במתיקות ואפילו דחפתי צחוק קטן "אני פשוט לא יכול!" הוא תקף בעוד נשיקה סוערת. הוא העלה את ידו עוד ועוד. היא הייתה חמה ומחוספסת. לא הצלחתי להתמודד עם חוסר הידע אז כשהנשיקה נקטעה והוא הסתכל עליי שאלתי "מה זה יום ישיבות?" הוא חייך חיוך חושף שיניים, אולי כי הוא כמוני חושב שזה לא מתאים כרגע לשאול את זה אך בכל זאת הוא סיפק לי תשובה. הוא שיחק עם שיערי והתבונן בידו שעושה את זה "יום כזה שמדברים על כל מה שקרה ומשחזרים את האירועים" השמעתי קול בהלה והוא חיכה שאסביר מה פשר הקול "ואם יעלו עלינו?" הוא המשיך להסתכל עליי ואמר "האמת מרי, זה לא מעניין אותי" כיווצתי גבותיי ולא הצלחתי להבין למה זה לא מעניין אותו "מה שמעניין אותי זה רק את" הוא כנראה הבין את המבט.
אחרי כמה שניות שבהן שתקנו, הוא שוב נישק אותי והפעם הוא רומם מעט את שמלתי, עד מתחת לחזה. מרוב התשוקה והסערה שהתחוללו בגופי, לא הספקתי להיות מבוישת מכך שאני חצי ערומה על ידו. ואפילו חשתי קצת בבטן החמה והשרירית שלו על הבטן שלי. זה עשה לי צמרמורת נעימה ואפילו הפעיל כמה כאבים נעימים בבטן, הפרפרים. הוא ירד בנשיקות קטנות במורד כל צווארי, עצמתי עיניי והתענגתי על המרקם של שפתיו החמימות והנעימות על גופי. "אנד.." התחלתי והשמעתי גניחה קלה, כזאת שמראה לו שאני נהנית. הוא עלה בחזרה במורד הנשיקות ובסיומן הסתכל עליי "אני מפחדת" מלמלתי. הוא חייך ואמר "אין לך מה לפחד, אני איתך" חייכתי חיוך נבוך ומסמיק "דבר אחד, תיהני" הוא חזר לרדת במורד צווארי ונישק גם בין שדיי על השמלה וירד עוד ועוד. עד שהגיע לאזור שבלי שמלה וכשנשק בבטני, גופי התפתל ואפילו ידיי קצת זזו אז הוא תפס אותן באהבה. הוא נשק על איברי מעל התחתון. חייכתי, זה גרם לי למבוכה אבל גם לנעימות בלתי מוסברת במילים. "את בסדר" הוא שאל בעודו בפלג גופי התחתון ונשימותיו החמות על המפשעות שלי. "כן" נאנחתי. הרבה יותר מבסדר אנדרס. אני מאושרת עד הגג!
הוא עלה בחזרה למעלה והתנשקנו כמה וכמה פעמים. הוא התיישב ומשך אותי להתיישב מולו, הוא שלף את השמלה ואני מיד הסתרתי את החזייה ושדיי עם ידיי. "למה?" הוא שאל עם חיוך קטן.
"אני מתביישת" אמרתי וחששתי מהתגובה שלו. הוא התקרב לשפתיי ונישק אותי. הוא אחז בידיי תוך כדי הנשיקה והוריד אותן לאט לאט. ואז הוא הניח את ידו על גבי ועלה לאט לאט. הרגשתי צמרמורת מספקת. הוא המשיך בנשיקות שטיילו באוזניי ומאחוריהם הוא לחש לי גם "אל תתביישי במי שאת" זה גרם לי להרגיש כל-כך שלמה על ידו.
הוא השכיב אותי בחזרה ורכן מעליי. הוא נשק את שדיי בחלקן החשוף בחזייה ונהניתי כל-כך. הוא הכניס את ידיו מתחת לגבי ופתח את החזייה עם יד אחת. היא שוחררה ויותר לא החזיקה את שדיי. הוא עזר לי להוציא את החזייה מהידיים ואז הסתכל עליהם וזה קצת הביך אותי. הוא זינק עליהם בנשיקות חמימות ומגרות. גופי התפתל כולו. פתאום הרגשתי שנכנס בי משהו והתחלתי להיות פעילה לגמרי. פתחתי את כפתור המכנס שלו והשלתי אותו גם בעזרת אנדרס. שכבנו אחד על השנייה עם תחתונים שנינו. "את בטוחה?" הוא שאל ולא היססתי ישר עניתי לו "הכי בטוחה שהייתי אי פעם" הוא חייך. אני חושבת שמעולם לא הרגשתי יותר חיה מעכשיו.
הוא ירד בנשיקות שוב במורד כל גופי וכשהגיע לתחתון הסיר אותו בעדינות וגלגל אותו במורד כל רגליי. הוא הוריד את הבוקסר שעטף את החלק העיקרי בגופו. הסתכלתי על האיבר שלו ולפעמים הרגשתי שאני יותר מידי בוחנת. הוא רכן מעליי והרגשתי את האיבר שלו משתעשע על יד שלי.
התפתלתי והוא אחז בידיי. "אני יכול להגיד לך משהו לפני?" הוא שאל כשידיי מורמות למעלה והוא אוחז בהן. הנהנתי וחיכיתי שיאמר. הוא הכניס שפתיו לפיו והרטיב אותן "אני אוהב אותך" בלעתי רוק וחייכתי ומכך הוא הבין שגם אני. הוא חדר לגופי באטיות מענגת וללא כל ספק, זה היה הלילה הכי טוב בחיים שלי.
***
"אני חייבת ללכת" לבשתי על עצמי את השמלה והוא לא הפסיק לנשק אותי "בבקשה תישארי" הוא נישק עוד ועוד "אני לא יכולה" התחמקתי בנחמדות. אהבתי את זה שהוא משכנע למרות שבטוח לא אישן איתו הלילה "אני כבר מתגעגע אלייך" הוא אמר כשראה שאני מסיימת להתארגן "עוד לא הלכתי" אמרתי בחיוך והוא חייך בחזרה. הוא נישק אותי שוב ואז פתחתי את הדלת "נהניתי מאוד" אמרתי בחיוך ויצאתי. משאירה אותו עם טעם לעוד ועוד.
הלכתי במסדרון בזיג-זג מתלהבת ממה שקרה לי הלילה, הלילה המיוחד בחיי.
"מרי" קטע אותי הקול של נלי באמצע המסדרון. לא הצלחתי להבין מה היא עושה לפנות בוקר במסדרון. חייכתי חיוך נבוך ואמרתי "היי" היא נשארה עם אותו פרצוף מודאג. "אין טעם מרי" היא אמרה ולא הצלחתי להבין מה היא רוצה "אני יודעת שאתם ביחד" היא אמרה.