כלואה- פרק 30.

עיניי שהיו עצומות בחוזקה עקב הירייה נפתחו לאט לאט כשהרגשתי שגופי עוד מתפקד. החלק המפחיד באמת עדיין לא התחיל, או שטעיתי? פתחתי את עיניי וראיתי שביל שרוע על הרצפה.
אנדרס התכופף אל ביל ואני ניגשתי אל טומי ונלי לעזור להם לצאת מהכיסא שאליו הם קשורים. אחרי שחילצתי אותם כולנו התכנסנו ליד הגופה של ביל. אנדרס נעמד והלך לכיוון החלון והסתכל מבעד לחלון. "מה אתה עושה?" שאלה נלי כשהבחינה בכך שאנדרס מתנהג מוזר. הוא התקרב אלינו ואמר "מישהו ירה בו מבחוץ" נלי ואני כיווצנו גבותינו, לא יכולתי לראות מה טומי עשה כי הוא עוד חקר את ביל. "מה זאת אומרת?" שאלתי "הירייה פגעה בראשו בצד ימין" הוא הראה לנו את הירייה "אין פה אף אחד חוץ מאיתנו מה שאומר שמישהו פגע בו מבחוץ" נלי מלמלה כמו "מה" שקט כזה ואחרי זה דיברה בקול רגיל "בשביל לפגוע צריך להיות צלף, השלבים של התריס בקושי היו פתוחים" היא קמה לכיוון החלון והסתכלה "אין שם אף אחד" אנדרס אמר כשהבחין בה מסתכלת. "חייבים לעוף מפה" טומי נעמד "כן הוא צודק" אמרה נלי "אם אחד השכנים שמע את הירייה הוא בטוח יזמין משטרה" הזיעה עדיין הייתה על גופי, זיעה קרה. "מה נעשה איתו?" שאלתי כשהבחנתי בכולם פוסעים לעבר הדלת. "אנחנו חייבים להעלים אותו איך שהוא" טומי אמר והסתכל על אנדרס. הרי היה ברור שהוא היחיד שיוכל לעזור לו להרים אותו "מה? איך נעלים אותו? לא יחפשו אותו?" נבהלתי מאיך שטומי הציג את הדברים. "הוא גם ככה היה אמור להיות מת" מלמל אנדרס והוא וטומי הרימו את הגופה.
יצאנו מהבניין הארור במהירות כדי שאף אחד לא יראה אותנו ונכנסנו אל הרכב.
אנדרס נהג בצורה מפחידה ומהירה ואפילו נלי סיננה כמה פעמים "תיזהר" בעת שנהג.
אחרי כמה דקות אנדרס עצר ליד הבניין וחיכה שאני ונלי נצא. "לאן אתם הולכים?" סירבתי לצאת מהרכב. "לטפל בו" טומי הסיט את פרצופו לעבר הגופה שישבה ביני לבין נלי מאחור. "מה נעשה אם מייקל ישאל איפה אתם?" שאלה נלי והסתכלה על אנדרס "סומכים עליכן" טומי מלמל ואנחנו יצאנו.
נכנסנו אל הבניין והתיישבנו בכיסאות במועדון תשושות מהיום המפחיד הזה, אני בכל אופן.
"מרי" נלי אמרה בקול רגוע, מודה שהשקט הזה קצת הלחיץ אותי. "כן" אמרתי אחרי שנייה קצרה ובה אפילו לא הסתכלתי על נלי כי פשוט היינו בתנוחה נוחה על הכיסא. "כל הכבוד על שניסית למשוך את הזמן" השקט בלע אותי, הרגשתי שהאדמה נפתחה ולקחה אותי איתה. הסטתי את מבטי אליה והמתנתי כמה שניות שתסתכל לעברי וכשהסתכלה סיננתי "תודה" ואז יישרתי את פניי ואפילו הרשתי לעצמי לחייך קצת. אחרי דקות ארוכות של שקט מבחינת שתינו, אני חושבת שזה נבע מהפחד והעייפות שאלתי את נלי "פחדת?" לא הסתכלתי עליה אבל תיארתי  לעצמי שהיא חושבת מה לענות "מרי, הייתי כל-כך הרבה פעמים קרובה למוות" היא התחילה והיה ניכר שתמשיך "כל פעם אני כמעט נוגעת בו ואז מסתלקת" חייכתי. אין לה מושג כמה המצב שלה קרוב למצב שלי. כנראה שככה זה עובד בארגון הזה.
שתקנו במשך שניות ארוכות עד שלא יכולתי להתאפק ושאלתי "מה הקטע שלו?" לא הסתכלתי על נלי אבל היא הכינה את התשובה "קיבלנו משימה לרצוח את אימא שלו כי היא התעללה באחיו הקטן" השמעתי אנחת בהלה "הוא שיבש לנו את המשימה. הוא לא אמר שזאת אימא שלו וגם לא נתן לנו פרטים נכונים עליה" כיווצתי גבותיי שנזכרתי שלפני כן ביל היה אחראי על כל המפרט הטכני. "ומה קרה אז?" ניסיתי להבין איך הגענו למצב שבו הוא מנסה לרצוח את כולנו. "ואז מייקל עלה עליו" היא גיחכה "כמה שאני לא מתה עליו אבל יש לו חושים של חיה" בלעתי את הרוק ידעתי שגם אני עושה לא מעט דברים אסורים. "ואז מייקל הוציא משימה שבה היינו צריכים לרצוח אותו" הרטבתי את שפתיי "למה לא עשיתם את זה?" שאלתי אך התשובה הייתה ברורה לי מראש "אהבנו אותו מאוד וגם הצלחנו להבין למה הוא התנהג ככה" חייכתי קצת למרות שזה לא משנה כי הוא נמצא מתחת לאדמה עכשיו. "חוקים נוקשים" מלמלתי והיא רק אישרה את מה שאמרתי עם קול קטן.
שררה בנינו שתיקה של עייפות עד שניצלתי את היחסים הטובים שלי ושל נלי ושאלתי "את לא רוצה להתאהב?" לקח לה כמה שניות לענות "רוצה. אבל אין לי הרבה ברירות" היא נשמה לרגע והמשיכה "אני יותר רוצה לחיות".
שוב השתתקנו ולא דיברנו עד שטומי ואנדרס נכנסו למועדון כשנשימותיהם קצרות ומהירות "הכול בסדר?" התרוממה נלי מהכיסא כשהבחינה בהם ואני התרוממתי אחריה. יצאתי מהמועדון לכיוון המטבחון ומזגתי שתי כוסות מים. נכנסתי בחזרה אל המועדון "קחו" הגשתי לעברם את הכוסות. טומי ישר הבחין בכוס ולקח אותה מידי ומלמל "תודה". אנדרס הבחין בכוס רק אחרי כמה שניות ואז לקח אותה מידי "מהמקרר" מלמלתי והוא כתגובה חייך עם עיניו וכך הבנתי שהוא הבין את הבדיחה הפרטית שלנו.
אחרי שהוא סיים ללגום את המים בשלוק הוא הניח את הכוס בידי ואני כתגובה חייכתי.
"לא ידעתי שכולכם פה" ראשו של מייקל בצבץ מהדלת ואז הוא נכנס. "כן" נלי התקדמה אליו "אנחנו לא סיימנו, אנחנו צריכים להמשיך לחקור" הוא הסתכל עליה בפרצוף מוזר שבו הוא לא מצליח להבין למה אבל בכל זאת הוא ענה "תחזרו מחר, לא היום!" הוא ציווה עליה ועל טומי.
הוא הסתכל עליי במבט חטוף ואז על אנדרס "מה איתכם?" שיערתי שהוא מדבר על התפקיד שלי ושל אנדרס במשימה הזאת "הכול בסדר, עובדים על זה" מייקל כיווץ גבותיו ויצא מהמועדון בלי כל התראה מוקדמת.
"זה היה קרוב" נזרקה נלי על הכיסא. "אנחנו חייבים לברר מי הציל אותנו" טומי זרק לאוויר וכולם שתקו. כמעט ושכחתי שמישהו הציל אותנו. "אתם מכירים מישהו שהוא צלף כל-כך טוב?" נלי שאלה בהתחכמות "כי אני לא" היא מיהרה לענות מה דעתה בנושא. "אז מה את רוצה נלי?" הסיט טומי את מבטו אליה "שפשוט נשכח את זה שמישהו היה במקום הנכון ובזמן הנכון?" השתיקה ליטפה כמה שניות עד שאנדרס אמר "הוא צודק. אנחנו חייבים לדעת מי עשה את זה" אף אחד לא ענה וכולם שתקו, חושבים.
"היי לכם" אמה נעמדה בכניסת המועדון ופתאום נלי התעסקה בניירת ואני באצבעותיי. "מה יש לכם?" היא נכנסה למועדון. אני לא עניתי כי לא ידעתי מה לענות אבל נלי ידעה בדיוק מה להגיד. היא הרימה את עינייה מהניירת "מה יש לנו? לא בא לנו לדבר עם מישהי שהאשימה אותנו" אמה גיחכה ואז שינתה הבעתה "אני מצטערת" היא מלמלה. הרמתי מבטי לאנדרס והוא הסתכל עליה "אני מצטערת שסתם האשמתי אתכם" לא הצלחתי להבין למה היא עושה את זה "תסבירי את זה למייקל" נלי דיברה באותו הטון. "כן, בטח" היא הסתכלה עליי במבט מוזר ואני השפלתי מבטי. פחדתי שהיא תפליל את עצמה שהיא חשבה שאני אשמה. "לא רציתי להתחיל איתכם ברגל שמאל, אני מצטערת שזה יצא ככה" נלי חקרה את מבטה עוד קצת ואז מלמלה בקול שקט "זה בסדר" וחזרה לעסוק בכאילו.
כל אחד מצא לעצמו תעסוקה ואמה עצרה את כולנו כשאמרה "אה כן" עשתה כאילו שכחה "אנדרס ומרי, מייקל קרא לכם" היא אמרה ויצאה. מה מייקל רוצה עכשיו? אולי הוא עלה עלינו? הסתכלתי על אנדרס במבט חטוף ומפוחד והוא יצא ראשון מהמועדון ואני מיד אחריו.
"בואו" עמדה אמה מולנו כשיצאנו מהמועדון. לא הצלחתי להבין מה היא רוצה אז פשוט הלכנו אחריה. היא כיוונה אותנו לחדר שלה ונעלה אחרי שאני נכנסתי, הייתי אחרונה כמובן.
"תקשיבו" רק אז התנערתי והבנתי שמייקל לא באמת חיפש אותנו אלא היא לא רצתה להראות ליד טומי ונלי שהיא צריכה אותי ואת אנדרס. "נו" אנדרס זרז אותה "מה את רוצה?" זה מדהים כמה אומץ יש לבן אדם שהחיים שלו נמצאים בכף יד של מישהו אחר.
"שתעזרו לי כמו שעזרתי לכם" היא אמרה בקול עמוק. אמה הייתה בחורה סמכותית ואף נראת ומתנהגת כמו אחת היותר גדולה מגילה "עזרת?" אנדרס גיחך בפניה "את סוחטת אותנו!" הוא צעק. "תהיה בשקט" סימנה גם עם האצבע "אני הצלתי אותך היום מביל" אנדרס הסיט את מבטו אליי. גם ככה קשה לי לקרוא סיטואציות וזאת הייתה בכלל קשה לפענוח. "את?" הוא שאל כדי לוודא והיא אישרה זאת בקול נמוך. "מה את צריכה מאיתנו?" הוא שאל בכמעט נחמדות. "שתעזרו לי" נשכתי שפתיי ושאלתי "במה?" לא הצלחתי להתאפק.
"תעזרו לי להפיל את הארגון הזה" פתאום הכול הסתבך בראשי ושוב לא הצלחתי להבין מה קורה פה.