כלואה- פרק 17 (קשה לקריאה).

הוא התחיל לנסוע באבנים ובחולות. רגליי רעדו, הנחתי את ידי על החלון.
"לאן אנחנו נוסעים?" קולי רעד. פחדתי שיבחין בפחד שלי. "קיצור דרך שאני מכיר לרחוב שלך" הוא אמר באמינות וחייך אליי דרך המראה הגבוה. עיניי התגלגלו מרוב פחד, חששתי שאני הולכת להתעלף. אך יותר פחדתי שאם אתעלף הוא יוכל לעשות בי כרצונו. בלעתי שוב ושוב את הרוק שהצטבר בפי, לא נתתי לו שנייה לשהות בפה שלי. פחדתי פחד מוות. זה הכי מפחיד כשאתה יודע מה הולך לקרות לך.
מלמלתי לעצמי בראש שהוא יגיע, שהוא יספיק להציל אותי. אבל גם היה בי את הספק שהוא יחשוב שאני אסתדר לבד. האוטו קרטע בגלל האבנים הגדולות שהיו על החול.
שפתיי רעדו למרות ניסיונותיי להישאר טבעית. אני חושבת שגם אם זאת הייתה ילדה קטנה במקומי היא הייתה מבינה שמשהו לא בסדר.
האוטו נעצר והוא הסתובב אחורה אליי "את בסדר?" שאל בעוד הוא שם את ידו על ברכי החשופה. הסתכלתי על היד שלו, מתאמצת בכול כוחי שרגלי לא תרעד "כן" חייכתי חיוך צבוע, היה לי מאוד קשה לחייך את החיוך הזה.
הוא פתח את הדלת שלו ויצא. הוא הקיף את הרכב ופתח את הדלת שלי. נשמתי נשיקה עמוקה ויצאתי. "איפה אנחנו?" הסתכלתי סביב מחפשת בעיניי את הרכב של אנדרס, אך היו רק חולות. היה נראה שאנחנו רחוקים מאוד מכביש כלשהו. הוא לא ענה לשאלתי והלך לאבנים גדולות שהיו והתיישב על אחת מהן "בואי" סימן לי לשבת על האבן שלידו שהייתה קטנה למדי.
התאמצתי מאוד בשביל להיות טבעית. התיישבתי לידו. "קחי" הוא הוציא מהכיס שלו סוכריות בצבעים. ישר הבנתי איך הוא מפתה את כל הילדות הקטנות, מזל שאני לא ילדה קטנה שאתפתה לזה. "לא, תודה" הוא חייך והרגשתי שבא לי להקיא לו הישר בפרצוף "קחי, נו" התעקש והניח לי את סוכרייה אחת על היד. "תודה" מלמלתי בפחד והנחתי אותה בצד השני על האבן.
הוא שרק ואני בהיתי באוויר, מחכה שיגיע המושיע או לפחות אנדרס.
ואז ברגע אחד הוא הניח את ידו על ברכי, ליבי נדם. מתתי מפחד. "את סקסית" הוא לחש לי באוזן, רציתי למות. להקיא את נשמתי. הקול שלו הגעיל אותי וגם היד המבוגרת והשעירה שהתרוצצה על ברכי. חייכתי במבוכה אך בפנים רציתי לקום ולרוץ הכי מהר שרק אפשר אבל כבר מראש ידעתי שאין לי יעד מסוים, הכול היה נראה אותו דבר.
גירדתי בעורף "מה זה סקסית?" מנסה למשוך זמן עד שיבואו להציל אותי מהאיש הנורא הזה. הוא חייך מיד כששאלתי. הוא תפס את ידי עם היד שהייתה על ברכי והניח אותה על האיבר שלו "זאת אחת שעושה את זה" יכולתי לחוש באיברו הקשיח ומיד לקחתי את ידי תחת חסותי "מה אתה עושה?" צעקתי עליו. הוא התקרב לאוזן שלי ובלעתי את הרוק שלי מרוב פחד. קפאתי. "יהיה לך טוב" הוא נשק מתחת לאוזני. הדמעות עמדו בגרוני. לא ידעתי מה לעשות.
בתוך ליבי האמנתי שממש ברגע השיא, אנדרס יגיע ויסמן כבר את האנס הזה. אך תהיתי לעצמי בראשי, מתי יגיע השיא?
"אז מגי" הניח את ידו שוב על ברכי רק הפעם הוא עלה לאט לאט, עיניי רדפו אחר ידו "כן?" הנחתי את ידי על ידו כדי למנוע ממנה להמשיך הלאה. "את הרבה יותר בוגרת מאיך שאת נראית" הוא הסתכל על ידי שעצרה אותו "בת כמה את?" הרים את מבטו אליי. נשמתי נשימה שמפלילה קצת את הפחד שלי "תשע" עניתי וחייכתי חיוך שינסה לכפר על כך ויראה שאני שלווה.
הוא התרומם ומשך אותי בידי להתרומם גם. עמדנו אחד מול השנייה.
"הכול בסדר?" הוא משך את הגומיות שבשיערי למטה ופיזר את שיערי הבלונדיני. "כן" עיניי התגלגלו מפחד "הכול בסדר" אמרתי למען האמינות. "יש לך שיער יפה" שיחק בשיערי. נגעלתי ממגע ידיו.
הוא העביר את ידו לפניי וליטף ברוך שהגעיל אותי "גם עור חלק" ליבי דפק ללא הרף.
"את רוצה שאני אעשה לך טוב?" בלעתי את הרוק בפחד "מה זה אומר?" מנסה למשוך זמן.
"בואי" התקרב לגופי קרוב "בואי ללאוניד" הניח את ידו על אגני. חלחלה צמרמורת לגופי, צמרמורת של גועל. הוא הרים את ידו למעלה וביחד גם את החולצה, הוא הוריד את החולצה.
"דיי אני לא רוצה" התחילו לזלוג דמעות מעיניי כששחרר בכוח את החולצה מראשי.
הוא זרק את החולצה הרחק כך שלא אוכל להגיע אליה כשידיו כבולות סביבי.
"דיי" חזרתי שנית על מילת ההתנגדות, מתחננת שיפנים אותה. "את רוצה" הוא חייך אליי וכחכח את איברו בבטני קצת למטה, מכיוון שהוא יותר גבוה ממני. התחלתי לבכות ללא הרף.
"אל תבכי מגי" הוא תפס את שיערי בחוזקה "לאוניד עושה רק טוב" הוא לחש ונשך את אוזני, זה גרם לי לקפל את הראש בצורה שהוא לא יוכל לגעת.
"אני לא רוצה" התקפלתי בכול גופי אך הוא הידק את ידיו על אגני. "את לא יודעת שאת רוצה" ניסה לתעתע את מוחי, אך אני לא ילדה קטנה. "את רוצה שלאוניד יביא לך עוד סוכרייה?" ניסה לפתות אותי. בטח האנס הזה מפתה ככה כל הזמן ילדות קטנות. הכי הטריף את מוחי שקולו אדיש, הוא לא מפחד שיגלו אותו. הרגשתי לגמרי חשופה מולו, הייתי חשופה בפלג גופי העליון, עטופה רק בחזייה.
"את בטוחה שאת בת תשע?" שאל בעוד בוחן את שדיי הממוצעים. הנהנתי מפחד, אני חושבת שכל מה שהיה שואל הייתי מהנהנת, כי לא ממש הקשבתי לשאלה, רק רציתי שיוריד את ידיו המגעילות מהאגן שלי. הוא לא חיכה לתשובה שלי.
התפילה שיוריד את ידיי מאגני פעלה, אך לרעתי. הוא עטף את שדיי בידו, קפאתי במקומי. התביישתי בערום שלי. מעולם לא נחשפתי ככה ליד מישהו.
"דיי לאוניד" התקפלתי בגופי מתעקשת שיפסיק. הוא הוריד את ראשו לחזה שלי ונשק את כל החלק שהיה חשוף מבעד לחזייתי. אחרי כמה נשיקות שניסיתי להתנגד אך הוא תפס את ידי הוא חשף את החלק שהחזייה הסתירה. הוא מצץ את פיטמתי ופה גופי כבר לא היה שלו יותר "דיי" צרחתי והוא סטר לי בחוזקה. הוא התקרב לפניי ותפס את סנטרי בחוזקה "אני נחמד אלייך ואת ככה?" התעלמתי משאלתו, בודקת אם יש לי עוד מספיק חמצן בשביל לחיות "עכשיו את תהיי בשקט עד שאני אסיים איתך, מובן?" הוא שאל והנהנתי לעברו. ברגע הזה, הבנתי שכבר אף אחד לא יבוא להציל אותי.
"דיי בבקשה דיי" יבבתי בעוד הוא ממשיך למצוץ את פטמתי. הוא שחרר מהחזה שלי אחרי כמה שניות שהרגישו כמו נצח והסתכל על עיניי, ניסיתי למשוך את המבט למשוך את הזמן.
"את רוצה להרגיש את לאוניד?" חייך חיוך שגרם לי לבחילה. הנהנתי לשלילה, מתה מפחד "לא, בבקשה" מתחננת בכול כוחי. הוא שחרר את יד אחת ממני אך את השנייה חיזק ושלף מכיסו סכין. הוא שיחק עם הסכין בפטמתי וזה גרם לי לפחד נוראי. אני חושבת שמעולם לא פחדתי ככה. ידעתי שיש לי סכין בנעל, אך לא ידעתי איך אגיע אליה. ידעתי שגם שאוציא אותה אני אפחד פחד מוות להשתמש בה.
הוא המשיך לשחק ולעבור מפטמה לפטמה ודמעותיי זלגו על החזה שלי אך זה לא מנע ממנו להמשיך. "עכשיו מגי?" הרים מבטו אליי ואז העביר את הסכין לצווארי "עכשיו את רוצה להרגיש את לאוניד?" הנהנתי לעברו לחיוב. "יופי ילדה טובה" שיחק עם הסכין בשיערי" עכשיו תרדי למטה" לא ידעתי מה בכוונתו לעשות אך ידעתי שאם ארד למטה, אהיה הרבה יותר קרובה לסכין שיש לי. "להתכופף?" שאלתי בפחד רב והוא צקצק לשלילה "לרדת למטה" ציין. ירדתי למטה בזהירות בעוד אני רואה אותו פותח את כפתורי הג'ינס שלו. מתחננת לאלוהים שלא אבין מה הוא רוצה ממני.
ניצלתי את ההזדמנות שהוא עסוק בכפתורים ושלפתי את הסכין החדה מהנעל שלי. התרוממתי בעוד אני מאיימת עליו עם הסכין.
"הופל'ה ילדונת" חייך וכיוון אליי את הסכין שלו "ילדה בת תשע מסתובבת עם סכין" התקרב אליי ורגליי הלכו אחורנית בצעדים קטנים. נשמתי נשימות קצרות ומהירות. הן הקשו עליי.
הוא התקרב אליי והתנפל עליי בבת אחת ונשכב עליי.
הגב שלי מת מכאבים בגלל האבנים הגדולות שנחתתי עליהם "דיי תעזוב אותי" צרחתי כשאני מרגישה את כל משקלו עליי.
הוא החזיק את פרק ידי בחוזקה ושלף את הסכין שלי וזרק אותה הרחק.
הוא העביר את הסכין שלו על צווארי "מי את?" הוא צעק "מגי, מגי" צעקתי.
"את משקרת" הוא התקרב לפניי בכעס.
מכאן הרגשתי את סופי המר.