כלואה- פרק 11.

"מה?" גמגמתי, אולי כי המוח שלי התעקש לא להבין "מה זאת אומרת?" העברתי את לשוני על שפתיי במהירות. ראיתי את עיניו של אנדרס מסתכלות על שפתיי כשעשיתי את זה וישר הוא הרים את עיניו לעיניי וכלא אותי בין עיניו "בבקשה" לחשתי ופניי נעשו לאומללות וצמאות למידע. הוא שתק, הוא לא אמר מילה שתסגיר את מה שדיבר עליו קודם. הוא קם ונשק לראשי. זה החזיר אותי לתקופה שזה היה רק אני והוא. הוא צעד לכיוון הדלת וזרק לאוויר המתוח "אני אסביר לך הכול אני מבטיח" יצא מהמועדון והשאיר אותי שם על הכיסא מלאה בסקרנות ובמחשבות. השפלתי מבטי אל המחשב והמשכתי להתבונן במצלמות שאני מקווה שלא שידרו חדש בזמן שיחתי עם אנדרס.
נכנסתי אל מאגר הנתונים והוצאתי כל מה שהיה לי על בל. איפה היא עובדת, איפה היא מנויה, חברים, משפחה וכל מידע שיעזור לנו לסמן אותה.
כשסיימתי מצאתי את עצמי חושבת על אנדרס. מה יש לי איתו? למה אני לא מצליחה להבין מה היחסים שלנו? למה הוא כל-כך שחור וקודר? למה הוא תמיד עם פרצוף חסר כל משמעות? למה הוא אף פעם לא מחייך? לא אליי ולא אל אף אחד אחר?

בעודי חושבת מיליון ואחת מחשבות על אנדרס, ראיתי בחורה עם שיער שחור שמחזיקה בידה כלבה וכשעשיתי זום והשוואתי עם התמונה שמייקל נתן לי, לא היה לי שום ספק שמדובר בבל.
ואם היה לי ספק, הוא נמחק בשנייה שראיתי שראשה של הכלבה עטוף בתחבושת וליבי התמלא רחמים ברגע. היה לי מוזר שבל מחזיקה ככה את הכלבה באהבה קרוב לחזה שלה, הרי היא לא אוהבת אותה. התקרבתי אל בל וכלבתה וראיתי שבל אוחזת בכלבה ממש בחוזקה ואפילו ציפורניה נראות כמכאיבות.
פתחתי את העט שעל השולחן והסתכלתי על השעה בשעון היד שלי "3:10 בל יצאה עם הכלבה לכיוון רחוב 'טמפל' כשהיא אוחזת בה בידה בחוזקה" מלמלתי לעצמי תוך כדי שרשמתי. מוזר. שעה קצת מאוחרת לצאת עם הכלבה לצרכים לא? למרות שהיא לא הורידה אותה לאורך כל הטיול ברחובות כשעקבתי ועברתי מצלמות בקצב מסחרר.
אחרי טיול בשלושה רחובות סמוכים ובסמטה די חשוכה שבקושי אני יכולתי לראות, בל הטיחה את הכלבה בחוזקה ברצפה ודחקה אותה לפינה והכתה אותה עם רגליה.
רגליי זזו ללא מנוח, רציתי להיכנס למסך ולהטיח את פנייה של בל ברצפה.
הוספתי גם את המעשה הזה בדף רק שזה קרה בשעה 3:30 וכמובן שציינתי את זה.
אחרי שהכתה את הכלבה חסרת האונים היא הרימה אותה שוב קרוב אליה ואחרי סיבוב קטן באותם הרחובות היא חזרה בחזרה אל ביתה.
***
"מרי, מרי" קול מוכר חלחל לשנתי.
השמעתי פיהוק קל וקול קצת רדום "מה?" שפשפתי את עיניי וחזרתי על שאלתי.
כשפתחתי את עיניי ניצבו מולי פניי של טומי עם כוס זכוכית ביד וכבר דרכה ראיתי שמדובר במשקה חם. הסתכלתי ימינה שמאלה והמועדון כבר היה מלא באור שבקע מהחלון הגבוה.
"מה נרדמתי פה?" שאלתי ופיהקתי שנית.
"כנראה" הוא חייך והתיישב לידי "זה בשבילך" הניח את כוס המשקה על השולחן ושלף את דף המידע על בל. "חרוצה" הוא חייך אליי וזה גרם לי להעלות את חיוכי גם "ישבת על זה כל הלילה אה?" שאל וזה היה די ברור מאליו מה התשובה. "כן, נשפכתי פה" הוא צחקק ובאמצע צחקוקו ראשו של מייקל בצבץ מהדלת "הכול מוכן מרי?" הוא שאל בסמכותיות ואני אישרתי את שאלתו בהנהון "יופי" הוא שיבח ויצא.
"מוזר" מלמלתי לעצמי "ממש לא מוזר" מיהר טומי לענות ולחייך אליי.
שניות אחדות אחרי שסיים את המשפט האזעקה הופעלה ואני יודעת בדיוק מה קורה אחריה, המשימה.
אנדרס נכנס תוך כדי שהאזעקה הייתה ועל פניו לא נראה שעבר לילה שקט, זה מדהים. גם כשהיה ער עד מאוחר הוא עדיין נראה ערני ופיקח.
נלי נכנסה כמה שניות אחריו עם כוס המשקה החם שלה "אין לנו רגע של שקט" מלמלה כשהיא מתיישבת על הכיסא המתגלגל שלה. "תהיה פעם אחת שלא תתלונני?" שאל טומי וגרר את הכיסא לידה, לקחתי את דף המידע על בל וגררתי את הכיסא ליד טומי ונלי, כדי שנוכל לשבת ממש מול מייקל שיתחיל להנחות אותנו בעוד מספר דקות. אנדרס כרגיל נשאר לעמוד.
"אוקיי" מייקל נכנס וסגר את הדלת אחריו. הוא מן סוג של בן אדם כזה שאוהב ישר לגשת לעניין בלי שלום ובלי כלום, ישר ולעבודה. "המידע מרי" הוא ניגש אליי והשטתי לעברו את הדף שעליו כתבתי את כל מה שהצלחתי לגלות עליה.
"בל אנטלס" הוא התחיל לחלק תמונות של הבחורה בעלת השיער השחור וכשהגיע אליי פסח עליי, נראה לי שזה בגלל שכבר יש לי את התמונה. "מתעללת בכלבה שלה" אמר בקול עמוק והתחיל לקרוא מעט מדף המידע שלי "רק אתמול הטיחה אותה ברצפת רחוב בסמטה" הוא קרא כשעיניו בדף. "בת כלבה" מלמלה נלי. "נלי" מייקל ענה לה בקול אדיש "תגרמי לה לשלם, אל תקללי לי אותה פה" לא הייתי יודעת אם לקרוא לזה נזיפה. נלי כתוצאה מאמירתו נפחה את נחיריה, היה נראה שהיא לא מתה על מייקל בכלל.
מייקל הוציא דף נוסף מהכיס שלו והיה נראה שמשווה בין הדפים.
"אז ככה" אמר אחרי כמה שניות שעיניו עברו מדף לדף "לפי נתונים אחרים שיש לי, היא נוהגת לקחת את הכלבה באופן קבוע לסמטה ולהכות אותה מהסיבה הפשוטה שאחותה עברה לגור איתה והיא בוודאי לא רוצה שהיא תראה" הבנתי בדיוק לאן הוא חותר. "אני רוצה שנלי תעקבי אחריה מהיום בלילה את לא מזיזה את העיניים שלך אפילו בס"מ מבל" הוא הסתכל על נלי והיא אישרה את הוראתו עם עיניה. "אנדרס, אתה תופס את בל בזמן שנלי מחפה עלייך ומפה אתה יודע מה צריך לעשות" כשסיים מייקל את המשפט טומי כחכח בגרונו "חכה" מייקל הוסיף במעט עצבים "אחרי שאנדרס מסיים את העבודה אני רוצה שתיקח את הכלבה לצער בעלי חיים בטענה שמצאת אותה ברחוב" הסתכל מייקל לתוך עיניו של טומי וטומי ישר חייך "אתה עושה צחוק?" הוא שאל בציניות "אי אפשר שאני ונלי נחליף תפקידים?" שאל ומיד מייקל ענה "לא" והעביר את עיניו אליי "את כרגיל מצלמות, "לאיי" וכל המפרט הטכני בסדר?" הסתכלתי אליו והנהנתי לחיוב. "כשתקבלו סימן המשימה תתחיל, בסביבות 00:00 בלילה" הוא העביר את עיניו על כולנו "בהצלחה" זרק ויצא מהחדר.
"בן זונה" אמר טומי ובעט בשולחן הניירת של נלי. "אוי טומי זה שטויות" נלי אמרה וחיוך התרוצץ בפרצופה. היא באמת בחורה מעצבנת. "נלי אל תדליקי אותי יאלה ביי" צעק וסימן לה ללכת.
נלי הרימה את גבותיה "וואלה יופי" תפסה את התמונה של בל וכמה ניירות ויצאה. טריקת דלת חזקה נשמעה אחרי לכתה.
אנדרס נעמד מאחורי טומי וטפח על כתפו "מעדיף להיות רוצח?" שאל בציניות וגרם לטומי לחייך.
"פשוט נמאס לי שהוא מתייחס אליי כמו בן זונה" הוא בעט שנית בשולחן רק הפעם חלש יותר.
"עזוב אותך ממנו" אמר אנדרס כשידו עדיין מונחת על כתפו של טומי. אני חושבת שזה הכי הרבה שאנדרס הראה עד היום כלפי חברי הצוות האחרים, לפי מה שהוא משדר כמובן.
אנדרס יצא מהמועדון ללא כל מילה והשאיר את הדלת אחריו פתוחה, היה נראה שיחזור עוד כמה זמן אבל מי יודע.
"מוזר" מלמלתי כשהסתכלתי על יציאתו של אנדרס מהמועדון. "כן אה" אמר טומי עם חיוך וחשתי בציניות שדבריו. "מה יש לך?" הוספתי חיוך קטן כי רציתי לעודד אותו. "מה יש לי? מה יש לך כשאת לידו?" כיווצתי את גבותיי, לא רציתי שטומי יידע מה עובר בראשי. "מה?" חייכתי אליו שנית ונתתי לו דחיפה קטנה עם המרפק "תפסיק לדבר שטויות". הוא שתק כמה שניות והטביע אותי בעיניו "ראיתי איך הסתכלת עליו" הטיח בפניי את האמירה המטומטמת הזאת "למה איך הסתכלתי?" ניסיתי ישר להתגונן מטומי.
"לא מאשים אותך, הוא גבר חתיך" חייך ויכולתי לשמוע את הצחוק עולה במורד גרונו.
"מי?" אנדרס עמד בפתח הדלת עם שתי כוסות מים.
לחיי האדימו בטירוף. טומי הסתכל עליי וחייך הוא בעצמו ידע שאנדרס כבר הבין מי, למרות ששאל.