כוח קטלני | פרק אחד-פנתר.

מחיאות כפיים רמות נשמעו מהיציעים ולוח התוצאות הראה שזיאור ניצחה שוב.
במרכז הזירה עמדה נערה אדמונית שהחזיקה חרבות מעוקלות וכסופות, ליד הנערה שכב נער אחר. עיניו של הנער היו עצומות והוא התנשם בכבדות, שיערו השחור התפזר על פניו בפראות.
"בפעם הבאה," אמרה הנערה והחזירה את חרבותיה לנדן "תנסה להיות חכם מספיק כדי לא להילחם מולי."
הנערה פנתה לצאת דרך דלת העץ הגדולה, תשואות נשמעו בקהל.
"זיאור! זיאור!" קרא הקהל בעוד זיאור יוצאת מהזירה.
זיאור הסתכלה על החדר המוכר לה כל כך. ספסלים ארוכים הוצמדו לקירות ומל הספסלים עמד שולחן אחד גדול, בפינת החדר הייתה דלת, זיאור פתחה את הדלת ונעלמה למסדרון.
ארונות שחורים וגדולים כיסו קיר אחד במסדרון, זיאור פתחה את ארונה והוציאה גלימה שחורה עם ברדס.
זיאור המשיכה ללכת במסדרון עד שיצאה ממבנה הזירה אל העמק הירוק והגדול שנפרש למרגלות הזירה, אנשים רבים כבר יצאו מהמבנה ומיהרו לחצות את העמק בדרכם לעיר ההומה, רק זיאור נותרה בעמק.
הלוחמת לבשה את הגלימה וכיסתה את ראשה בברדס, כך איש לא יוכל לזהותה. זיאור עצמה את עיניה והתרכזה, כשפקחה אותן שוב גופה היה גוף זאב לבן ואצילי, הזאבה הלבנה רצה לאורך העמק אך במקום לפנות לכיוון העיר הזאבה פנתה לכיוון יער העבות.
היער היה חשוך מאוד, וזיאור הצליחה בקושי לראות את הירח עולה לשמיים מבעד לצמרות העצים, רוח מקפיאה נשבה אבל זיאור המשיכה בדרכה כמו שעשתה בכל לילה מאז שהשתנתה.
"מי שם?"
זיאור קפאה במקומה. אף איש מעולם לא נכנס ליער או עקב אחרי הזאבה לתוכו, היצורים המשונים לא יכלו להיכנס ליער העבות הזה איש לא ידע מדוע ואיש גם לא שאל.
"תראה את עצמך." המשיך הקול, זיאור הבחינה שהקול מגמגם קלות.
"איפה אתה?" שאלה זיאור.
שאגה עצומה נשמעה ושנייה אחריה צללית שחורה תקפה את הזאבה, הצללית ריתקה את זיאור לאדמה. זיאור נאבקה להשתחרר אבל לא הצליחה, היא הסתכלה למעלה אל ראשו של היצור. ראשו היה ראש פנתר ופרוותו הייתה שחורה.
"אני אשאל רק עוד פעם אחת," אמר הפנתר "מי את?"
"זיאור." ענתה הזאבה.
"מה המקום הזה?"
"יער קוראי."
הפנתר ירד מזיאור שהחלה להתאושש באיטיות.
"אני נמצא בפורלם?"
אתה נמצא ב- רגע, מה?!"
"מימד פורלם." לזיאור היה נדמה שהפנתר חייך.
"לא," ענתה זיאור " אתה נמצא ביער קוראי במימד נורמלי ולא פורמלאום או מה שאמרת."
הפנתר נראה מופתע.
'מאיפה הפנתר הזה בא?' חשבה זיאור.