כוחות מיוחדים – פרק 1

כל ממשלה מחזיקה צבא וארגוני ביטחון כאלה ואחרים,חלקם ידועים יותר וחלקם פחות. המדינות המסוכנות באמת אלו המדינות שמחזיקות אירגונים ויחידות שעליהם לא יודעים כלום, אפילו לא שם.

12 הגברים שנסעו ברכבים מדגם פורד אקספלור שחורות לחלוטין היו בדיוק מהיחידות האלה.
הם נסעו באזור התעשייה הפרברי של לוס אנג'לס אחד אחרי השני במרחק 30 סנטימטר בין פגוש לפגוש בלילה שחור כפחם.
6 לוחמים בכל רכב כולל הנהג, כל אחד מהם היה קטלני במידה רצחנית.
כולם התחילו במערכות הביטחון והתקדמו משם עם הרבה דם,יזע, דמעות וזמן, בעיקר זמן.
ארבעה מתוך הצוות התחילו בנייבי סילז, שתיים מתוכם בתפקידי פיקוד בצוות שש, והתקדמו משם הלאה, סמל היחידה מקועקע לכל אחד מהם על השכמה הימנית.
שניים מן הלוחמים הגיעו מכוח דלתא, הם היו בכל שדה קרב עיקרי מאז 1982 ולא הפסיקו מאז, היו להם פני פוקר קשים ככביש שעליו נסעו ועיניים שחורות כעיני כריש.
חמש נוספים הגיעו מהריינג'רס, חברה קטנים זריזים ואכזריים, מומחי הסתננות והשגת מודעין, הסקרנות אולי הרגה את החתול אבל הם הספיקו להרוג את הסקרנות לאחר שירות ארוך.
רק המפקד טיפס עד ליחידה בצורה שונה, הוא התחיל בתפקיד שטח זוטר אצל הסי.איי.אי ומשם טיפס הלאה בדרכים לא דרכים.

כל יושבי כלי הרכב היו מסוכנים מאוד וחמושים מכף רגל ועד ראש, פשוטו כמשמעו.
כל אחד מהלוחמים נשא איתו סכין מושחרת ומושחזת צמודה לשוק של הרגל החזקה של כל אחד מהם, מעט למעלה משם מוקם אקדח ברטה Px4 עם מחסנית של תשעה קליעי 0.45 קטלניים, הלאה צפונה כל לוחם לבש אפוד מסוג "דרגון סקין" עם כיסים ממולאים במחסניות נוספות, רימונים מסוגים שונים והנשק המרכזי.
שמונה מהלוחמים חומשו ברובים מסוג ראפטור של טרובלו הדרום אפריקאית, טעונים בשלושים קליעים שמנים ונוצצים של 7.62, המטרה הייתי קודם כל לראות מה אפשר להרוג ורק אחר כך מה אפשר לתפוס, הורו להם לא לקחת סיכונים.
שני לוחמים נוספים צויידו עם תתי מקלע מסוג ווקטור עם קליעי 0.45 קטלניים לא פחות אבל עם רובי צייד מסוג SPAS-12 עם תחמושת נפיצה מוצמדים לגבם.
שתי הלוחמים האחרונים צויידו במקלעים קלים מסוג נגב דור ג' הישראלי עם תוף ענק של 150 כדורים.
הם לא צויידו במשתיקים. ברגע שהירי יתחיל גיהנום יומטר על היעד ושום אמצעי משקיט לא יעזור.

הרכבים הגיעו ליעד. בניין משרדים מצופה זכוכית שהיה שחור כולו והלילה חסר הכוכבים הדגיש עד כמה הוא דמה למצבה ענקית.
הרכבים נעצרו בשקט בצמוד למדרכה והלוחמים נפלטו מהרכבים בסנכרון מוחלט שמהצד היה נראה פרי ארגון כפוי אך למעשה היה צורת תזוזה שנקלטה במשך שנים רבות כל כך של לחימה שהפכה כבר לאינסטינקט.
כלי הרכב לא דוממו, זה לא היה אמור לקחת יותר מדי זמן ולא היה כל צורך להתעכב שם לאחר המעשה.
הלוחמים החלו לנוע לדלת החזית בשפיפה, נשקים מוכתפים ומכוונים לדלת הזכוכית העצומה.
לא היה צורך בתדרוך, הוא הועבר שעתיים קודם לכן בדירה קטנה בעיר וכל הנשקים נטענו וננצרו כבר אז.

אחד עשר מהלוחמים נעמדו בחצי עיגול מרחק 25 מטרים מהדלת בזמן שמפקד הצוות התקרב לדלת בשקט ודפק עליה פעמיים.
מאחורי דלפק הקבלה בלובי קם מאבטח מנומנם למראה והתקרב לדלת בחשש מה.
כל הלוחמים לבשו שחור וכל פיסת בשר חשופה נצבעה בצבע הסוואה כך שלמעשה לא ניתן היה לראות כלום מלבד צלליות אלא עם כן התקרבת עד כדי 20 פסיעות מהם.
המאבטח לא ראה דבר מלבד הצללית הגבשושית שהייתה מפקד הצוות כאשר קליע חדר את הזכוכית העבה של הדלת בקול פיצוץ וחדר לחזהו הגרום.
שלושה קליעים נוספים לחזה החתימו את החולצה הלבנה של חברת האבטחה בדמו הכהה וכדור נוסף נורה לראש, לווידוי. גופתו התרסקה בפישוט איברים והחלה מסמנת את הטריטוריה שלה באמצעות נוזלי גוף.

12 הצללים נכנסו ללובי הרחב עד פחד והגבוה שסופו היה בתקרת זכוכית שחורה שהייתה למעשה רצפת הסוויטה העשויה גם היא משיש שחור. הם סרקו במקצועיות את סביבתם, כל המקום הרגיש לא בנוח, כנראה זה היה הגוון השחור הכללי. דלפק הקבלה, הספות, המרצפות, למען השם אפילו הצמחים נראו שחורים.
הם לא ציפו לעוד הפתעות, בניין המשרדים הכיל אבטחת דלפק בלבד. לא היה כאן כלום מלבד משרדי עריכת דין, וראיית חשבון. או שזה מה שכל השאר חשבו.
הלוחמים השקופים תודרכו מבעוד מועד על הסוויטה בקומה ה-60 והאחרונה שהכילה משרד מאוד מיוחד שנכון לרגע זה הכיל אדם אחד מיוחד מאוד שהיה לו ערך חשוב כגופה מיוחדת שתועבר לחקירה מקיפה על ידי מיטב המדענים המיוחדים.
מעבר לכך לא נמסר להם הרבה מלבד לשמור על קור רוח, חדות סבלנות אך גם סעיף נוסף שהיה נראה מוזר בעיניהם של 11 מאנשי הצוות, כי המפקד כבר לא התפלא מכלום.
נאמר להם לשים דגש על כל מני תופעות מוזרות בסביבתם, הם ראו הרבה דברים בחייהם ככה שלסווג מה מוזר ומה לא יהיה קצת קשה אך משימה היא משימה.

הלוחמים התקרבו למעלית והמפקד לחץ על כפתור שזהר בצבע צהוב נוגה. ארבעה לוחמים נכנסו פנימה בהשמע צליל ה"דינג" שבישר על הגעת המעלית ופתיחת הדלתות.
הם עלו לסריקה ראשונית של הקומה העליונה. המפקד נשאר מאחורה ובסימוני ידיים קטנים סידר את שבעת הנותרים בעמדות טקטיות, עדיף להיזהר מלהצטער, כלל שהציל את חייו אין ספור פעמים.
בזמן שחבריהם לצוות הסתדרו מתחתם, ארבעת הצללים שנשלחו לסריקה עמדו בשקט והאזינו, הם ראו
את המספרים בצג הדיגיטלי מטפסים לקומה 40 כאשר המעלית החלה לרטוט קלות, ככל שהמספר על הצג גבה כך גם הרטט עד שהפך לרעד של ממש.
אחראי חוליית הסריקה שקל עם לדווח על זה אבל אז הוא החליט שזה יהיה מיותר ובכלל הם כבר היו מרחק של ארבע קומות מהיעד.
לבסוף המעלית נעצרה אך הרעד התחזק כל כך עד שהם התקשו לכוון ביציבות ורק התאמצו לשמור על הקנה מופנה בכיוון הכללי של המטרה.
הדלתות נפתחו ברחש קליל וארבעת הלוחמים נכנסו באחת לסוויטה, וחיפו זה על גבו של זה, ואז הכל התפוצץ.

60 קומות למטה שמונת הלוחמים התכווצו מעט להשמע הפיצוץ העז הרחק מעליהם, ואז התקרה התמוטטה ברעש אדיר והחריבה את הלובי, חדי העין יכלו לקלוט בעת הנפילה חלקי גופות מרוטשות של חוליית הסריקה.
אבק סמיך כיסה את הלובי ואזעקה נשמעה בכל רחבי הבניין צובעת את כל השחור במעט אדום של הבהובי הצופרים ומלווה במטר של מים מגלאי העשן.
שמונת הלוחמים הנותרים עלו בקשר ודיווחו על מיקומם במרחב ועל מצבם, ארבעה לא ציינו כלום.
בדיוק כשמפקד הצוות החל לדרוש להסברים נשמע רעש מחריד של מרצפות מתרסקות בעוצמה לקול פגיעה של משהו גדול. קשה היה להבחין במשהו עקב האבק המעורב בעשן אך התחושה הכללית של המפקד הייתה שמה שזה לא יהיה זה נחת בדיוק בין לוחמיו, הוא חישב את צורת הפעולה הבאה שלו שלו כשהגהינום אכן הומטר.
הראשון משארית הצוות שנקטל היה לוחם הריינג'רס האחרון שנותר לאחר שחבריו מתו בסוויטה. הוא אפילו לא הספיק להרים את גבותיו בתמיהה כאשר זוג זרועות גדולות כבולי עצים קרעו אותו, מילולית ,לזוג פיסות בשר והטילו אותם בחימה הצידה.
החצי הראשון שהיה המותניים ומטה פגע בקיר הלובי מרחק 50 מטרים ממקום המוות וסדק את השיש בעוצמתו, החתיכה השנייה שכלל את פלג גופו העליון של הלוחם נחתה בצליל מחליא לצד המפקד.
המפקד החזיר מבט לעיניים המתות ופתח באש תופת. שאר הלוחמים עקבו אחריו וירו לכיוון המשוער של הדבר שזרק את חברם המת.
היצר נע בזריזות מפתיעה לגודלו העצום, הם קלטו דרך האבק שהחל להתפוגג חלקים מגופו המאסיבי והדחיקו את העובדה שהיה נראה שלמעשה הם נלחמים במשהו בגודל אוטובוס.
ריח אבק השריפה היה חם וחזק באפם, הם ירו בכל מה שעמד לרשותם והחליפו מחסניות בקצב שרק מישהו שעסק בזה כל חייו יכול אך לא היה כל נזק נראה לעין וקול צעדיו של היצור הרץ בענן האבק המשיך להדהד מהקירות.
בנתיים המפקד שם לב שפחות ופחות קולות ירי נשמעו. כללי הזהירות ננטשו והיה ברור שהמשימה היא כישלון, הוא קרא באוזנייה לנותרים מהצוות להתקרב לדלת הלובי במהירות.
הוא הגיע לשם בשלושים צעדי ריצה מהירים ואחריו הגיעו רק שלושה לוחמים, שניים מהנייבי סילז ואחד מכוח הדלתא.

ארבעת הניצולים נסוגו תוך כדי המטרת אש ליציאה כאשר המפקד הצליח לקלוט בבירור לראשונה את הזרוע העצומה שתפסה את ראשו וחצי מחזהו של לוחם הדלתא פורס המסכן ומשכה אותו חזרה לאבק שם נשמע טרטור מהיר של מקלע הנגב ולאחריו שקט כואב.
הפניקה התחילה סוף סוף לבצבץ כאשר הוא הגיע לדלת הלובי המרוסקת ואז האבק היה כבר די דליל והוא ולוחמיו שמטו את נשקיהם מהתדהמה של מה שראו עיניהם.
מולם, על שתי רגליים עבות כמו מכוניות ניצב יצור שספק היה מוצק וספק היה צל. במקום שבו לפי ההגיון היה אמור להיות פניו היו רק זוג עיניים אדומות ויוקדות וכשהוא החל להתקדם לעברם באיטיות של חיה לפני הציד הוא רק נראה גדול יותר בכל צעד.

צעדיו הכבדים סדקו מרצפות בהליכתו וזרועותיו הארוכות והחזקות נגררו על הרצפה על מפרקי אצעות עבים כצמיגים והשאירו אחריהם שקעים בשיש.
המפקד התעשת ראשון ושלף את אקדחו וירה את כל המחסנית במקבץ מושלם אל בין עיניו של היצור. זה לא גרם לו למצמץ, או כל דבר מקביל שיצור שנראה כמו משהו שזוחל רק מסיוטים עושה.

המפקד איבד את זה.
הוא פשוט הסתובב במהירות ורץ הכי מהר שרגליו יכלו לשאת אותו לעבר כלי הרכב שנראו כנווה מדבר של ביטחון, לא עניין אותו דבר מלבד הרצון לחזור לביתו הקטן והבטוח להעמיד פנים שהוא עדיין נורמלי. המחשבות, הריצה ולמעשה אחד הרכבים נקטעו באחת כשהגופות של שתי הלוחמים האחרונים של הצוות פגעו ברכב הפורד האחורי בעוצמה מקפיאת חושים.
הפגיעה המזוויעה החריבה את הרכב והפכה אותו לחורבות פח מעוכות מעלות עשן ומטפטפות דם, למעשה אלמלא הצמיגים שעדיין עמדו הוא היא חושב שזאת אנדרטה לציון תאונת דרכים קשה כלשהי.
הוא הסתובב בדיוק כשהיצור נעמד במלוא גודלו מרחק של 15 מטרים ממנו, והשמיע את קולו בפעם הראשונה. שאגה אדירה שניפצה את חלונות הפורד שעדין פעלה למיליארד רסיסים מנצנצים.
חולשה תקפה את גופו של המפקד והוא נפל על ברכיו.
היצור עבר מעל המפקד לעבר הפורד, תפס את הרכב, זרוע אחת למכסה המנוע וזרוע שנייה לאחוריו, הרים והטיל את הרכב לגובה של עשרה מטרים והלאה במעלה הכביש.
צליל הרכב המתרסק כמעט ולא נשמע באוזניו של המפקד, עיניו עדיין היו מופנות לכיוון הבניין היכן שהיצור היה בפעם האחרונה ומוחו לא הצליח להגיע להבנה בנוגע לאירוע. הוא העיף מבט זריז בשעון היד שלו שהראה את השעה 04:57 והבין שעברו לכל היותר 7 דקות מאז שכף רגלו דרכה בלובי.

היצור הפנה את עיניו מהריסות הרכב שהחל להעלות באש בהמשך הכביש וחזר למפקד.
הוא עטף באגרופו העצום את גופו המפקד והרימו באותה קלות בה ילד מרים צעצוע. היצור החזיק אותו אל מול עיניו וממקום כלשהו, לא היה פה שיכל לפלוט מילים, בקע קול עמוק וחזק כמו אלף רעמים ששאל "מי שלח אותך?"
המפקד פתח וסגר את פיו מספר פעמים לפני שאמר "הבעלים שלך". היצור פלט משהו שהיה אמור להיות גיכוך מלא בוז אבל למעשה נשמע כמו שק חצץ הנגרר בכביש גרוע ואמר "אין לי בעלים וגם לא יהיו". המפקד עמד להחזיר תשובה כאשר היצור סגר באחת את אגרופו, בכך מועך את גופו של המפקד.
היצור שמט את שאריות גופתו של המפקד המנוח וטלטל את ידו על מנת לשחרר חתיכת מעיים סוררת שנתלתה שם. הוא החל לשקול את צעדיו הבאים, ברור שזה לא הולך להיות נעים יותר.
הוא הסתובב והלך במעלה הכביש, לעבר המטרופוליס השוקקת של לוס אנג'לס והחל להתפוגג באוויר.

בשעה 05:01 הגיעה הניידת הראשונה לאתר, עוקפת את הפורד הבוערת, השוטרים היו המומים,
המקום נראה כמו אחרי מלחמה, ולאחר שהביטו בתוך מה שנשאר מהלובי הם גם הבינו למה.
שאריות אדם בלתי מזוהות ומגוון חתיכות מתכת לא מזוהות שכנראה היה כלי נשק הסבירו חלק עיקרי ממצב הבניין.

לא ניתן היה לחלץ שום דבר משום דבר. הגופות לא נתנו דבר, אפילו לא שיניים.
ה-FBI הופקד על החקירה כי היה נראה כי האבדות בנפש מנו סכום של בין 8 ל-10 אנשים והנזק נמדד בכמה עשרות מליוני שקלים, וכיוון שכמה משוכרי הבניין היו עורכי דין לא היה טעם לפגוע בכבודם בחקירה של משטרת המדינה, אך גם ה-FBI נדחק הצידה על ידי ה-CIA כשאר נתגלו כמה ממצאים מטרידים.
העובדה שניתן היה לזהות על חלק מהגופות חתיכות ממשהו שנראה כמו אפוד גוף שהיה מוגבל רק למספר צוותים מסווגים בצבא וההערכה היא שהוא לא יכנס לשירות פעיל על אף יעילותו עקב עלותו הגבוהה אז עלתה השאלה כיצד הוא נמצא אצל מה שנראה כמו צוות שחור פעיל באמצע מבצע על אדמת בית, או העובדה שגם לאחר שעמלו בעיסות הפסולת האורגנים ולבסוף מצאו שלוש אצבעות שונות שטביעות האצבעות נמחקו מהן במה שנראה כמו חומצה לא עזרה לעניין.
ואז הגיע עניין העקבות, חלק גדול מהרצפה כוסה במה שנראה כמו טביעת רגל של פיל גדול מאוד.

לאחר שבוע של חקירה רציפה ולמעלה מ-160 שעות עבודה רציפות של חלק מהמעורבים הוחלט לגנוז את התיק ולהעביר אותו הלאה בשרשרת המזון.

בנתיים היצור שכבר לא היה יצור אלא נראה כאדם רגיל לכל דבר התמקם לו בנוחות מתחת לגשר באזור הסקיד רואו הידוע לשמצה. אף אחד לא הטריד אותו ולא ניסה לשדוד אותו מבגדיו או מחייו, שני דברים שהיו די נפוצים באזור.
אולי משהו היה קשור לעיניים שלו, האישונים שלו היו אדומים, חלק מההומלסים היותר וותיקים נשבעו. או אולי לרטט המוזר שהחל להכות בך אם התקרבת לכדי 40 מטרים מהמזרון לו הוא קרא מיטה. מה שלא תיהיה הסיבה, הוא התקבל לאזרחיה הלא כל כך גאים של סקיד רואו, גם אם זה לזמן קצר בלבד.