ירח מלא פרק 1

העיניים לא נפתחות לי ככול שאני מנסה יותר ככה האור צורם יותר ויותר אני מפסיקה לנסות ונרדמת .
"איך היא …?" זהו הקול הראשון ששמעתי בזמן שאני נאבקת בעיניי ומנסה לפתוח אותן "הדופק שלה יציב והדימום פסק " שמעתי קול נוסף אבל עדין יותר רך של אישה .
אני אוחזת בראשי ומסתכל מסביב "איפה אני ?" אני שואלת מבולבלת , "את בבית החולים " אומר לי אותו קול רך ועדין .
אני מצליחה לראות בבירור "בבית חולים ? איך הגעתי לכאן ? " אני מצמצמת את עיניי בניסיון-כושל-
להיזכר ואז זה חוזר אליי …
"גברת צעירה את חוצפנית זה לא יעבור לך בשתיקה " נוזפת בי אמא ומעבירה את מבטה בחזרה אל הכביש " את לא מבינה כלום ! את בחיים לא הנבת אותי באמת " צעקתי עליה בחזרה , אני רואה שהיא מסתכלת עלי דרך המראה " די תפסיקו לריב כול הזמן !" אחותי הקטנה רוז צועקת וזהו …
אני זוכרת את קולה הכאוב של אחותי רוז והנה אני כאן בבית החולים .
אני נאבקת כדי לקום אך כאב חד תוקף את צלעותיי ואני נשכבת לאחור "אפיה אמא שלי ? ואחותי ? "
כבר הבנתי שאני לא מפסיקה לשאול שאלות אבל אני לא מתכוונת להפסיק עד שאני לא אקבל את התשובות שאני מצפה להם .
"עברת תאונה קשה, נגעת לכאן לפני כמה שעות אני מצטערת " האחות משפילה את מבטה " אמך לא שקדה " רגע לפני שאני מרשה לעצמי לשקוע בדמעות " ואחותי היא..?" אני לא מסוגלת להשלים את המשפט " היא בסדר " תחושת הקלה הציפה אותי.
האחות מסיימת לשכתב את הנתונים ויוצאת מהחדר משאיה אותי לשוט במחשבותיי אבל אני חייבת לראות אותה " רוז " אני ממלמלת בקול רועד ושבור נאבקת בגופי מנסה לקום , אני פותחת את הדלת נשענת בכאב מקיר לקיר " רוז ..רוז פלאק היכן היא מאושפזת ? " אני שואלת בחוסר סבלנות לשוב ולראות את הניצוצות שבעיינה " חדר 203 " אומרת לי אותה אחות ומצביע על כיוון הדר .
אני רצה אל כיוון החדר אך הכאב שוב תקף אתי ומטשטש את כוחותיי אני סוף סף עמדת בפתח חדרה
" רוז " אני אומרת וכשיו אני מרשה לעצמי להישבר "ג'מה את כאן " היא מחייכת אלי " אני כאן אחותי "

-המשך יבוא