ילדות הגיהנום-פרק ראשון: "המשפדת,"

אמי לור צעדה בשמלתה החומה בעלת התחרה הירוקה על השביל של בית קורבנה הבא,
עינייה השחורות בהו בבית לבן שמעוטר בקישוטים כחולים חיוך אכזרי התפשט על פניה החיוורות של אמי,
"היא לא תנצח אותי במשחק הזה!"הכריזה אמי בשקט לעצמה, היא נכנסה לבית הרועש ממסיבה "כל כך הרבה אנשים," חיוך סדיסטי קל התפשט על שפתיה של אמי,
"גברתי אינך מופיעה בהזמנה,"אמר אדון המשרתים ששמו אינו ידוע,
עינייה השחורות של אמי סרקו אותו ואור בצבע כתמתם הופיע, ותוך שני רגעים אמי החזיקה בגרזן עבה וחד, אדון המשרתים החוויר ונסוג אחורה "לאן אתה בורח? בוא נשחק!"אמרה אמי מאחוריו היא הרימה את הגרזן,
"פלאח,"ראשו של אדון המשרתים נפל על הרצפה בשלולית של דם, אמי צחקקה צחוק שובב והמשיכה במשחקה,
"אדוני.."שאלה אמי נער בלבוש טוקסידו הרוקד עם נערה שחורת שער,
"כן ילדה חמודה,"אמר הנער, "פלאח!"ראשה של הנערה נפל ארצה אמי המשיכה להחזיק בגרזנה,
עינייה רשפו מתענוג, הנער הסתובב ומבט האימה שבעינו התצלב יחד עם המבט המעונג של אמי,
"מי את?"שאל הנער המבועת,
"אני היא הסיוט הכי גדול שלך,"
החדר המואר היה מצחין,
"צחנת מתים,"
"כן הריח הכי טובה,"
"את משוגעת,"
"אני יודעת,"
"ת-תרחקי ממני!" הנער עלה בגרם המדרגות העולה במהירות רבה,
"אל תברח ממני,"אמרה אמי כשעמדה בראש גרם המדרגות, "זה רק משחק,"
האור הכתמתם הופיעה שוב אך הפעם הופיע סכין קצבים ובידה השניה אמי אחזה בגרזן,
אמי השליכה אותם כאחד וצחוק מטורף נשמע לעבר הירח, "אני כל כך אוהבת את צחנת המתים.."
אמרה אמי, "ריח כל כך טוב," ועלתה לכוון חדרו של אחד הנערים שהתגוררו בבית, בטענה שעד מחרת היא תברח..